דוידיק

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הציגה היום בוועידת TheMarker לכלכלה וחברה סיפור שנועד לדבריה "לנסות להמחיש את המשמעות של עומס רגולטורי"

2944144715.JPG


נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הציגה היום בוועידת TheMarker לכלכלה וחברה סיפור שנועד לדבריה "לנסות להמחיש את המשמעות של עומס רגולטורי".
"ביקשתי רשות לספר לכם, תוך הסתרת הפרטים המזהים: לקיבוץ בדרום היה מפעל low tech. המפעל פעל במבנה בשטח של 6,000 מ"ר שנבנה בשנות ה-70 וה-80. בשנים האחרונות המפעל לא הצליח להתחרות ביבוא של תוצרתו מסין והוחלט לסגור אותו, ותרמה לכך העובדה שהוצא למבנה, שכאמור נבנה לפני שנים רבות, צו הסגירה בשל היעדר מערכות כיבוי. בסוף שנת 2013 החליט הקיבוץ להשכיר את המבנה לחברה תעשייתית אחרת. השוכר, מטבע הדברים, מבקש להשיג רישיון עסק כדי לפעול כחוק במשכנו החדש.
מה צריך הקיבוץ לעשות כדי להשיג לשוכר את רישיון העסק המיוחל? להלן הדרישות:
בתחום הכיבוי, נדרש להקים מערכת ספרינקלרים בכל המבנה, בעלות של 700 אלף . המערכת דורשת הזנה ממיכל מים עצום, בגודל של 1000 מטר מעוקב, שמנותק מהצנרת של מקורות, ועלות הקמתו 450 אלף (בריכה קיימת של הקיבוץ, בנפח של 450 מטר מעוקב, אינה עומדת בדרישות התקן). בצמוד למיכל, נדרש להציב שתי משאבות ליצירת לחץ. למה שתיים? כדי להיות ערוכים למצב שבו, דווקא בעת שתפרוץ השריפה, אחת המשאבות תהיה מקולקלת. כל משאבה צריכה להיות מגובה בגנרטור עצמאי, למקרה שבדיוק כשתפרוץ השריפה תהיה גם הפסקת חשמל. שתי המשאבות עולות ביחד 500 אלף . בזאת לא סיימנו – את המיכל העצום, שמשקלו 1500 טון, צריך להעמיד על משטח בטון בגודל ובחוזק המתאימים. אלא מה, משטח שכזה דורש היתר בנייה. וכידוע, כדי לקבל היתר בנייה צריך לקבל אישורים מרשות העתיקות, מהמשרד לאיכות הסביבה, וגם ממשרד הבריאות (היות ומדובר במיכל מים, ולמרות שהם לא מיועדים לשתיה, יש להכין למיכל תכנית סניטרית).

כדי להשלים את מערך הכיבוי, נדרשת מערכת גילוי אש והתרעה (לא זו שתפעיל את הספרינקלירים, אלא אחת אחרת, שתפעיל את הכריזה ותזעיק את מכבי האש), בעלות של 120 אלף שקל, עמדות כיבוי (150 אלף שקל) בהזנת מים נפרדת מזו של רשת הספרינקלרים (30 אלף שקל) ופתחי שחרור עשן (כ-100 אלף שקל).


נעבור לתחום המיגון – המפעל אמנם לא בעוטף עזה, אבל כן בדרום, וצריך להיות ממוגן בפני טילים. הדרישה של פיקוד העורף היא להקמת מרחב ממוגן מרכזי, כולל מערכת סינון גזים, בשטח של 100 מטר מרובע, ובעלות של..... 2 מיליון שקל. כמובן, שהמרחבים האלו מצריכים גם.... היתר בניה.
סט נפרד של תקנים מגדיר גם את הדרישות בתחום הבטיחות. העלות לא גבוהה יחסית, אבל מצריכה תכנית בטיחות וגם תכנית אינטגרציה לכל המערכות האחרות, ובלעדי התכניות – אין רשיון עסק.
סיכומו של דבר, עם התחלת העבודות בקיץ האחרון להקמת משטח מיכל המים, הוצא צו הפסקת עבודה בשל היעדר היתר בנייה, אותו מנסה הקיבוץ להשיג מאז שנת 2014, ולא מצליח משום שהוא כלול בהיתר למרחבים המוגנים שלגביהם טרם הגיעו להסכמה עם פיקוד העורף; הספרינקלרים הותקנו, אבל אינם מחוברים למים, כי אין מיכל, כי אין משטח, כי לא ניתן להקים אותו כי משרד הבריאות דורש תכנית סניטרית.
יש מבנה, יש מפעל, אבל הרישיונות עוד רחוקים... מעל 3 מיליון עבור הרישיון להפעיל מבנה קיים. בשטח של 6,000 מטר מרובע.
ובשורה התחתונה – המפעל והקיבוץ מעסיקים מעין "פקיד רגולציה" ייעודי שתפקידו להשיג את כל האישורים האלה באמצעות אדריכלים, מהנדסים, יועצים ובעיקר – "מאעכרים" המקדמים את הטיפול והתור ומשיגים הקלות שבלעדיהן אין שום סיכוי להגיע לאישור המיוחל. סוף הסיפור (לשעה זו).
כל אחד מהרגולטורים עושה עבודתו נאמנה; כל רגולטור רואה רק את הזווית שלו (וכנראה לא נוטה לקחת סיכונים בתחום אחריותו), ואיש אינו רואה או מפנים את המחיר שמשלמים היזמים והמשק על העיכוב בהקמת המפעל, בהנחה שבסוף הדרך הרשיון המיוחל אכן יושג לפני שמישהו יתייאש.

The Marker