ישראל זיו

מן העיתונות:אם יהיה 'רגע ליהמן ברדרס' באירופה - הוא יתרחש בשבועהבא".
ההיסטוריון הכלכלי ניאל פרגוסון בראיון לבלומברג: "מדוברבמקבילה הפיננסית של משבר הטילים בקובה.
תגובתי:
אין ספק שהבחירות ביוון הן רגע דרמטי ועיני כל השווקים, הבורסות,המנהיגים ותנועות המחאה נשואות לקלפי ביוון.
היוונים התמרדו נגד מה שנדרש היה מהם, כדי להיות זכאים לסיוע כלכלי,או יותר נכון לחילוץ כלכלי ולחבל הצלה של ממש מקרן הסיוע האירופאית.הם חושבים שהם זכאים לסיוע, בלי שיקצצו בשכר הגבוה, בלי שיפריטוחברות, בלי שיבצעו רפורמות מבניות הכרחיות, בלי התייעלות של המגזר הציבורי המנופח,בלי שיעלו את גיל הפרישה, בלי שיחסי העבודה יעברו בחינה מחדש ויתאימו עצמם למהשקורה בעולם, בלי קיצוץ בחלק מהתקציבים, בלי העלאות מסים ובקיצור, הם רוצים לאכולאת העוגה ולהשאיר אותה שלימה.החלטה נגד, משמעותה, דה פקטו, תחילת ההתנתקות של יוון מגוש האירוואיום על יציבות הגוש כולו.הצבעה בעד - משמעותה שנשארים ביחד ומקבלים את רוע הגזירות, תמורתהסיוע האירופאי.אבל בכל מקרה, ביום שאחרי הבחירות, הבורסות בכל העולם יגיבו בחדות,לכאן או לכאן.אם יזכו תומכי הפרישה מגוש האירו - הבורסות בכל העולם ירדו, גםאצלנו, ולהיפך.איכשהו, כל העולם מבין, גם אם אינו יודע לנמק זאת, ששמירה על גושהאירו, על השותפות הזו, בעייתית ככל שתהיה, היא חשובה ומקדמת את הטיפול במשבר.זו אבחנה מדוייקת, כיון שהתלות ההדדית בינינו והקשרים המתהדקיםבינינו הם עובדה מוגמרת בעולם הגלובלי אינטגרלי. כל פעולה שלנו שמצמצמת את הפערהכלכלה הנוכחית, שהיא אינדיבידואליסטית באופייה, לבין זו הנגזרת במדוייק מהעולםהגלובלי-אינטגרלי, היא פעולה חיובית שתקל מאוד על תחושת המשבר.למה? כי ברור שככל שנבין שאנו ממש מקושרים זה לזה, על פי חוקי הטבע,נפנים גם שהקשר הנכון בינינו צריך להיות של חיבור, ערבות הדדית, הבנה, דאגהואיכפתיות. לכן, כל צעד שהוא מחזק את הגוש האירופאי הוא צעד בכיוון הנכון ולהיפך.זה כמו ההבדל בין לשחות עם הזרם, או נגדו.אבל רק כדי לשים דברים בפרופורצייה. גם אם הבחירות ביוון יניבו תוצאהרצוייה, שתתמוך בהמשך אחדותו של גוש האירו, זה לא סוף הסיפור, אלא בקושי ההתחלהשלו. יוון היא כלכלה קטנטנה והחובות הגדולים שלה למדינות אירופה, מתגמדים לעומתהחובות של ספרד, או איטליה, שכל אחת מהן חייבת למדינות הגוש יותר מטריליון אירו,כלומר יותר מהסכום שגוייס בקרן החילוץ האירופאית כולה.המסקנה המתבקשת כפולה:א. מותר יהיה לחגוג את הבחירות ביוון, או להתאבל עליהן, כשהפרמטרהעיקרי הוא האם הן מובילות לפרישת/סילוק יוון מגוש האירו. ב. כך או כך, המשבר הזה עוד רחוק מסיומו והאתגרים הם הרבה יותרמורכבים, בכמות ובאיכות, מאשר הסוגייה היוונית. המפתח לפתרונו טמון בחיזוק גושהאירו והקשרים בין המדינות, שיתוף הפעולה ביניהם והפנמה של שותפות הגורל ביניהן.אין הצבעה שתוכל לבטל את התלות ההדדית הזו, בשום פנים ואופן. אין חזרה מהתלותבפועל, בין מדינות אירופה, ללא קשר למעמדו הפורמלי של יוון, או של כל מדינה אחרתבגוש.