קרלוס

דו"ח התעסוקה אכזב מעט, אך הוא עדיין מלמד על שיפור בשוק העבודה האמריקאי. כל זה כמובן לא חייב למנוע מהפד לקבל שוב רגליים קרות

Online-Poker-US-Players-Safe-300x169.jpg

נתחיל בשורה התחתונה: דו"ח התעסוקה היה סביר מינוס ולא גרוע מכך. בימים כתיקונם דו"ח כזה לא היה אמור להשפיע על החלטות הפד ובטח שלא למנוע העלאת ריבית אבל הימים אינם כתיקונם ונראה שההסתברות להעלאת ריבית בספטמבר עומדת על כשליש בלבד.
הפד משחק פוקר עם השווקים ואחרי כמה ידיים טובות בשבועות האחרונים הוא הסגיר את עצמו בג'קסון הול (שזה מקום עם שם מצוין לטורניר פוקר) והראה שהוא שוקל ללכת All In ולהעלות את הריבית. לרוע המזל הקלפים שהוא קיבל ביום שישי היו פחות טובים ממה שציפה, וכעת הוא צריך לשקול שוב את צעדיו. עד שהפד לא יפסיק להתייחס לכל העלאה חסרת משמעות של 0.25% כמהלך של All In, לא נדע אם המדיניות המוניטארית בארה"ב (וכתוצאה מכך בעולם כולו) היא תוצאה של הסביבה הכלכלית או של מצב הרוח של ילן וחבריה. התוצאה של חוסר הודאות הזו היא בתרחיש הטוב עוד מאותו הדבר ובתרחיש הרע אובדן אמון מוחלט בבנקים המרכזיים ואינפלציה גבוהה בטווח הארוך.

דו"ח התעסוקה:
תוספת המשרות בחודש אוגוסט עמדה על 151 אלף. על פניו מדובר בנתון חלש, הן בשל העובדה שקונצנזוס החזאים עמד על 180 אלף משרות והן בהשוואה לחודשיים הקודמים שבהם תוספת המשרות הממוצעת הייתה כמעט כפולה ועמדה על 273 אלף. עם זאת, זה דווקא החלק הפחות מאכזב בדו"ח. ראשית, במצבה הנוכחי, הכלכלה האמריקאית אמורה לייצר לאורך זמן תוספת משרות חודשים ממוצעת של כ-160 אלף משרות כך שגם לאחר הנתון ה"מאכזב" תוספת המשרות הממוצעת בששת החודשים האחרונים (175 אלף) עדיין גבוהה. שנית, בהינתן שיעור ההשתתפות הנוכחי בכוח העבודה (נותר ללא שינוי על 62.8%), מספיקה תוספת משרות חודשית ממוצעת של 120 אלף כדי ששיעור האבטלה יוותר ברמתו (נותר גם הוא ללא שינוי באוגוסט ועומד על 4.9%). אם תוספת המשרות הממוצעת ב-12 החודשים הקרובים תעמוד על 160 אלף, שיעור האבטלה יגיע ל-4.6%. אם תוספת המשרות הממוצעת תהיה דומה לזו של ששת החודשים האחרונים (כאמור 175 אלף), אנחנו כבר מדברים על אבטלה ב-4.5%. לכן, גם בעיניים של הפד, תוספת המשרות היא עדיין כזו המאפשרת ירידה מהירה יחסית בשיעור האבטלה שגם כך קרוב כנראה לרמה של תעסוקה מלאה.
גם החלוקה הסקטוריאלית של המשרות איננה בעייתית כמו שרואי השחורות מנסים לפעמים לטעון. אמנם, עיקר המשרות שנוספו למשק באוגוסט, או בשנתיים האחרונות באופן כללי, הן משרות בסקטורים שמאופיינים בשכר נמוך (בעיקר נופש ופנאי, מזון ומשקאות וחינוך ובריאות) אבל בתור מי שבילה לא מעט משנות חייו במסעדה אני מרגיש מספיק בנוח להעריך שכנראה שיש גידול במספר הלקוחות בברים, במסעדות ובבתי המלון, אחרת אלו לא היו ממהרים להגדיל את מצבות כוח האדם.
החלק הפחות טוב בדו"ח נוגע לשכר כאשר קצב השינוי השנתי של השכר השעתי ירד שוב מ-2.7% ל-2.4%. יתרה מכך, בשל קיטון במספר שעות העבודה השבועיות (ל-34.3 שעות), השכר השבועי נפגע עוד יותר וקצב השינוי השנתי בו עומד כיום על 1.5% בלבד, לעומת 2.5% בתחילת השנה. את הפד, שרגיש מאוד לנושא השכר עשוי ליחס לחלק הזה של הדו"ח יותר משקל וכתוצאה מכך לדחות שוב את העלאת הריבית.

אנקדוטה משעשעת 1:
סוכנות הדירוג S&P מזהירה שהסיכון כיום בשוק האג"ח הקונצרני (בעיקר בדירוגים נמוכים) דומה לזה שהיה בשוק ב-2009. מדובר כמובן באמירה חסרת אחריות וחסרת משמעות וזאת משתי סיבות: הראשונה היא שאנחנו המשקיעים רוצים לדעת מתי הסיכון דומה לזה של 2006 ולא של 2009, אז לא רק שהסוסים ברחו מהאורווה אלא גם העכברים שנהנו מהשאריות שהסוסים השאירו להם. השנייה היא ש-2009 הייתה בסופו של דבר שנה מצוינת להשקעה באג"ח קונצרני.

אנקדוטה משעשעת 2:
הטלגרף מדווח שהבנק המרכזי האנגלי מתקשה לעמוד ביעדי רכישת האג"ח הממשלתיות שלו ונאלץ בשבוע שעבר לשלם 5 נ"ב נוספות על מחיר השוק (אג"ח ל-2034) כדי לשכנע את המוכרים למכור. בכלל, בהינתן התשואות הנמוכות בחלקים הקצרים, הרגולציה על המערכת הפיננסית והמגמות הדמוגרפיות, נראה שמדובר בתופעה שהבנקים המרכזיים ייתקלו בה יותר ויותר בשנים הקרובות. הפתרונות האפשריים: לקפל את הזנב ולהודות שהרחבה כמותית לא באמת עובדת או להציע למוכרים מחירים שהם לא יוכלו לסרב להם ובכך לנתק עוד יותר את המחירים מרמתם ה"כלכלית" ולהפוך את המושג "פרמיות סיכון" ללא רלוונטי בעליל. בין המנחשים נכונה באיזו אפשרות יבחרו הבנקים המרכזיים תוגרל אג"ח צמיתה בקופון אפס.

דה מרקר