Sharon209

מהריבית האפסית ועד תכניות תמריצים כושלות – שוב ושוב מנסים הכלכלנים ליישם תאוריות כלכליות שנכשלו בעבר בתקווה שהפעם יעבדו. עתה כלכלנים בכירים מנסים להסביר מה עומד מאחורי העקשנות הזו.

Dimitris_Droutsas_at_The_Economist_conference-320yh37ry7gp6ryi077v28.jpg
לאחרונה פורסם מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" בכותרת ‘האם ריבית שלילית פועלת בכיוון הפוך מהמצופה? הנה מספר הוכחות מוקדמות‘ ובכותרת משנה: ‘הכלכלנים מודאגים מכך שהאנשים והעסקים חוסכים יותר במקום להוציא יותר‘

המאמר מורה כי הכלכלנים מופתעים מהתופעה שריביות שליליות אינן מובילות את הצרכנים לרוץ ולקנות. מסתבר שהריביות של הבנקים המרכזיים צנחו לאפס ואף לרמה שלילית בהתבסס על מודלים שמוטלים בספק. הניסוי הזה, של ריבית אפס או אפילו ריביות שליליות, לא פועל כל כך טוב ולבטח לא פועל כצפוי.


את הכשלון בתאוריה זו מתאר הוול סטריט ג’ורנל כך:

“לפני שנתים, הבנק המרכזי של אירופה הוריד את הריבית אל מתחת לאפס כדי לעודד אנשים להוציא יותר. קובעי מדיניות באירופה ויפן הורידו את הריבית לרמה שלילית מאותה הסיבה, לתמרץ את הכלכלות המדשדשות שלהם. אולם התוצאות הביאו לכך שחלק מהכלכלנים מגרדים את ראשם. במקום לפתוח את הארנקים, הרבה צרכנים ועסקים חוסכים יותר כסף.
נתונים כלכליים אחרונים מראים שהצרכנים חוסכים יותר בגרמניה וביפן, ובדנמרק, שוויץ ושבדיה, שלוש מדינות שאינן בגוש האירו עם שיעורי ריבית שליליים. החיסכון במדינות אלו נמצא ברמה הגבוהה ביותר מאז 1995, השנה שבה החל הOECD לאסוף נתונים על מדינות אלה. התאגידים באירופה, במזרח התיכון, באפריקה וביפן גם הם מחזיקים ביותר כסף.”

לא פחות חשובה היא התגובה המעניינת והמטרידה של הכלכלנים: זה עובד בתאוריה לכן אנחנו צריכים פשוט לעשות יותר (להוריד עוד את הריבית) או להמתין זמן רב יותר כדי לראות שזה מצליח. נראה שכלכלנים אלו נאחזים בדוגמה הכלכלית למרות וגם כאשר היא מוכחת כמוטעית.

על פי החכמה הכלכלית המקובלת, כפי שהמאמר ב”וול סטריט ג’ורנל” מבהיר, שיעורי ריבית נמוכים אמורים לעודד צרכנים ועסקים להוציא ולהשקיע ע”י הקטנת ההחזר על חסכונות ועל נכסים בטוחים כמו אגרות חוב ממשלתיות. הוצאות והשקעות אלו צריכות ליצור ביקוש לסחורות, להרים את רמת האינפלציה שנפלה, ולעודד את הצמיחה הכלכלית. אלא שזה לא התרחש. מסתבר כי התומכים בפתרון זה של שיעורי ריבית נמוכים, שכנעו את עצמם להאמין כי הריבית השלילית תגרום לצרכנים לרוץ ולקנות. יתכן וזה החלק הבעייתי ביותר.

*כלכלת הכאילו*

יוסי בנאי במערכון “השליח בבנק” שכתב עבור הגשש החיוור, טבע את המינוח ‘הכל זה בכאילו, יעני ישראבלוף’. מסתבר שאת זכות היוצרים למינוח ‘בכאילו’ צריך לתת לכלכלנים ובעיקר למילטון פרידמן שטבע את המינוח “As If’’.


תפיסה זו פורסמה על ידי מילטון פרידמן וסאבאג’ ב- 1948 ועל ידי פרידמן ב- 1953, לא רק כהגנה על הרעיון הבסיסי של רציונליות אלא על ההנחה המפורשת כי אנשים פועלים למיקסום התועלת הצפויה ושיש להם ציפיות רציונליות.
לפני כמה שבועות הייתי בניו-יורק בבית המאפה ההונגרי The Hungarian Pastry Shop ליד אוניברסיטת קולומביה. על הקיר היו תמונות של ספרים שנכתבו במקום, ביניהם הספר "אגדות הכלכלה" של פרופ’ אריאל רובינשטיין בשפה האנגלית.

בספר כותב רובינשטיין:

“בהתאם לגישה הרווחת, כלכלנים אינם מתעניינים בשאלה אם לבחירתו של מקבל החלטות קדם שלב שבו אמנם ביצע פעולות מקסימיזציה מפורשת, דהיינו בחר את האלטרנטיבה המביאה את פונקצית המטרה למקסימום. כל מה שחשוב לו, לכלכלן, הוא שאפשר לתאר את התנהגותו של מקבל ההחלטות כאילו ביצע מקסימיזציה…….
אינני יכול להעלות על הדעת אדם סביר שבמודע ממקסם את מכפלת שעות הפנאי בסך השכר. אבל לכלכלן, די בעובדה שהוא יכול לתאר את התנהגותו של מקבל החלטות זה כאילו מיקסם העדפות כלשהן כדי ל”הכשירו” כרציונלי. המילה ‘כאילו’ אינה רק מילת קסם……. המילה ‘כאילו’ התבררה לי כדרך מילוט מנטילת אחריות על סבירות ההנחות שאנו מניחים במסד הכלכלה”.

ג’וזף שטיגליץ, בתשובה לשאלה כיצד יכולים כלכלנים לחזור ולטעון טענות שלא עמדו במבחן המציאות מבלי הסתיים הקריירה שלהם, ענה:

“אני מסכים איתך, אבל אני לא מבין למה אתה כל כך מופתע. מה שצריך להניח, הוא שכלכלה היא באמת דת. אז למה צריך להיות מופתעים מהעובדה שרוב הכלכלנים נאחזים, ולעולם אינם מוותרים, על תפיסתם הכלכלית למרות שהיא הוכחה תכופות כמוטעית?”

כאשר הכלכלנים מאותגרים עם הביקורת כי הם אינם פותרים בעיות אמיתיות; הם מגיבים לעתים קרובות כמו הגיאוגרף הגדול של סנט-אכזופרי. בתגובה לשאלות ששאל הנסיך הקטן, אומר הגיאוגרף כי הוא עסוק מדי בעבודתו המדעית ולכן אינו מסוגל לומר משהו על המציאות.

כאשר הכלכלנים מהזרם המרכזי צריכים להתמודד עם חוסר הרלוונטיות של התפיסה הכלכלית המקובלת ועם חוסר יכולתה להתמודד עם בעיות אמיתיות, הם נסוגים לעולם המופלא של מודלים כלכליים. בעוד שהבעיות הכלכליות בעולם עולות בהתמדה, הם מעדיפים לשחק עם הצעצועים החדשים ביותר בארגז הכלים המתמטיים.

המסר בסופו של דבר הוא, שבמקום לבנות מערכת של טיעונים פורמליים הגיוניים המבוססת על מודלים אקסיומטיים דדוקטיביים, נקבל תועלות רבות יותר באמצעות כלכלנים אשר ינסו לתרום לפתרון בעיות אמיתיות.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

אתר הכלכלה האמיתית