alvo

כמו בועדת קנדל גם הצוות לתיקון מתווה הגז פעל בחשאיות וללא שקיפות, כאשר רק האינטרס התאגידי יוצג בו. לא פלא לפיכך שקיבלנו את אותו מתווה גז ישן עם שינויי נוסח זעירים.

החלטת בגץ בענין מתווה הגז קבעה כי פיסקת היציבות כנוסחה במתווה הגז אינה חוקתית. בעקבות החלטת בגץ החליט השר שטייניץ שהצוות להסדרת משק הגז הטבעי בישראל, ינהל גם את המו”מ מול חברות הגז על החלופות לסעיף היציבות שנפסל בבג”ץ.
מי שעמד בראש הצוות הוא שאול מרידור. מרידור היה מנוע בעבר מלעסוק בגיבוש מתווה הגז בשל חשש לניגוד עניינים. אחיו, עו”ד מתן מרידור, ייצג את נובל אנרג’י באותו הסדר מול רשות ההגבלים העסקיים. השר שטייניץ לעומת זאת לא מצא שום טעם נפגם במינוי של מרידור לראש צוות המו”מ. אל מרידור הצטרפה גם הממונה על ההגבלים העסקיים החדשה, עו”ד מיכל הלפרין, שייצגה עד לא מזמן את ישראמקו מול המדינה.
למרות האמור בפסק הדין של בגץ ובדברי מבקר המדינה, צוות מרידור, כמו ועדת קנדל שבנתה את המתווה, פעל ללא כתב מינוי הנדרש. הפרוטוקולים של ישיבות הצוות שנערכו עד כה, במידה ותועדו לא פורסמו, וכמו בועדת קנדל נציגי הציבור הודרו ביודעין ובכוונה מהדיונים. לא היה שימוע ציבורי לפני גיבוש המלצותיו של הצוות, ולא יהיה דיון ציבורי בכנסת על ההמלצות.
בצורה בה הצוות התנהל במחשכים בלי שקיפות ובלי שיתוף הציבור, הרגולטורים האלו שאמורים היו לייצג את הציבור, מצאו עצמם שבויים בידי האינטרסים התאגידיים מבלי שהיה מישהו שאתגר אותם בדעה נגדית. התופעה מכונה ע”י פרופ’ קארטיק ראמאנה ‘שבי קוגניטיבי’ או ‘שבי אידיאולוגי’. מי שישלם על האסדרה הלקויה של מתוה הגז, מוטת האינטרס התאגידי, יהיה הציבור כולו.
מקריאה של הצעת ההחלטה לתיקון המתווה, הוא מתגלה כישרא-בלוף עם הרבה בעיות. ההצעה החדשה מחליפה את הכותרת ‘סביבה רגולטורית יציבה’ בכותרת ‘סביבה רגולטורית המעודדת השקעות’. הכותרת שונתה, המהות של יציבות רגולטורית נשארה.
כך למשל המתווה המתוקן מחליף את סעיף היציבות הרגולטורית הישן המוגדר בצורה משפטית, בסעיף יציבות רגולטורית חדש המוגדר בצורה “כלכלית” בדמות מחסומים כלכליים. המשמעות היא שבמתווה החדש המדינה מארגנת מנגנון פיצוי כלכלי לחברות הגז בכל מקרה של שינוי חקיקה “מהותי בעיניי המשקיע הסביר“. הניסוח במתווה המתוקן אמנם ניסוח שונה מזה שמופיע במתווה הישן, אך המשמעות המשפטית בשני המתווים זהה.
למעשה, הנוסח החדש נותן כלים נוספים לתאגידי הגז ומחזק את האפשרות שלהם לתבוע את המדינה במיליארדי דולרים באם הממשלה הבאה תחליט על שינוי מהותי כמו למשל לפקח על מחירי הגז, לחוקק חוקים למניעת זיהום בים וכו’. בכך הוא קושר/מגביל את הממשלה ואת הכנסת, ומונע אפקטיבית כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז.

צילום של סעיף 5 א מתוך הצעת ההחלטה שתובא היום להצבעה בממשלה


בהצעת ההחלטה, מספרים לנו על ההשקעות שהשקיעו בעלי החזקות אבל לא מספרים על הכספים שהם כבר קבלו בחזרה. מדברים על הכדאיות הכלכלית המקובלת בפרוייקטים דומים אבל לא מציינים מה הם.
הדרישה של תאגידי הגז ל’וודאות רגולטורית’ היא בעלת אופי אנטי-דמוקרטי ואינה קבילה. סעיף כזה שוחק את זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים. הוא אנטי-דמוקרטי, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.
הצוות שעסק בתיקון מתווה הגז היה צריך לבטל כליל את סעיף היציבות הרגולטורית. במקום זה קבלנו במתוה המתוקן סעיף יציבות ‘מרוכך’ המגביל למעשה את יכולתה של הממשלה, הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות. המתווה המתוקן נותן לתאגידי הגז כח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. תאגידי הגז יקבלו למעשה זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית.
אפשר להבין את רצונם של תאגידי הגז ודרישתם לוודאות, ליציבות רגולטורית, אבל את הסיכון של אי וודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה. אין אפשרות למנוע סיכונים אלו, זו הדמוקרטיה, אלו הן מושכלות יסוד של הדמוקרטיה.
בעולם הנאור אין ‘ודאות רגולטורית’. רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור משנות את הרגולציה ואת חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות מגז ומנפט.
הדיון על סעיף היציבות המרוכך מאפיל על הדיון הנדרש על מתווה הגז כולו שהוא מלא בעיות. היתה הזדמנות פז לתקן את המתווה אבל נשארנו עם אותן הבעיות שהיו במתווה הקודם
• המתווה לא מוריד את מחירי הגז, לא מביא לתחרות בין תאגידי הגז ולא למכר גז בנפרד, כפי שאף נשקל בעבר.
• המתווה אינו מבטיח פיקוח אמיתי על מחירי הגז אשר יבטיח מחיר נמוך לצרכן הישראלי.
• להיפך, המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו.
• המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת.
• המתווה מאיין את היתירות, שיש לנו היום בתמר, ע”י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף, בניגוד להחלטת ממשלה קודמת. גרוע מזה, לא רק שלא תהייה יתירות, אלא עלול להיוצר מחסור בגז.
• המתוה לא מדבר כלל על מדיניות האנרגיה של ישראל.
• המתוה לא מתייחס גם לבעיות המשפטיות והאחרות הנובעות מהקשר והתלות בנובל אנרג’י.
בשורה התחתונה הממשלה אינה צריכה לאשר את הצעת ההחלטה לתיקון המתווה אלא לדרוש בחינה אמיתית של המתווה כולו במסגרת ההזדמנות השנייה שניתן לה על ידי בג”צ.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

הכלכלה האמיתית