גרוס

בעקבות החלטת המפקח האוסטרי על הבנקים, אוסטריה הפכה למדינה הראשונה תחת חוקי האיחוד החדשים, שתאלץ נושי בנק להיות שותפים מלאים במימון חילוצו.
יש האומרים שזו סתם ציפור טועה, ושאין כאן התחלה לשום דבר ממשי. יש האומרים שלפנינו פריצת הסכר הגדול. ואני אומר: זו בהחלט סנונית ראשונה, נוחתת בהפתעה במקום לכאורה מוזר ומחפשת את מקומה, אבל לא ממש התחלת הגל הגדול והמאיים ביותר. מדובר באירוע האוסטרי של השבוע שעבר בו הביטוי Bail-In מוזכר לרוב ובצדק.
תחילה, ההפתעה: אוסטריה לא נמצאת בדיוק ברשימה של המדינות מהן חיכינו לגפרור שיצית את התבערה הגדולה. אם הייתם אומרים ספרד, איטליה, ואפילו גרמניה (זכרו איך שר האוצר הגרמני היה צריך להזכיר לנו כמה דויטשה בנק יציב) ההפתעה הייתה פחותה בהרבה.
בכל אופן, הסנונית האוסטרית מכילה את כל הרכיבים הנחוצים למיצוי הבעיה:
· חדלות פרעון של מוסד פיננסי גדול מספיק על מנת להוות סכנה לאמון של הציבור.
· חוק אירופי ומקומי המגבה, לכאורה, מהלך של תספורת.
· כעס מצד הנושים והמפקידים המכוון יותר לקובעי המדיניות מאשר למוסד הכושל עצמו.
את מושג ה-Bail-In הכרנו כבר בקפריסין ובמידה גדולה הוא מתקיים בימים אלו כאיום מתמיד סביב הבנקאות היוונית, והספרדית. באירוע הקפריסאי, בעלי פיקדונות הגבוהים מ־100 אלף יורו התעוררו בוקר אחד וגילו שעשו להם תספורת על חלק ניכר מפקדונותיהם. הספין סבב סביב העובדה שעבור “כסף כנראה מלוכלך המגיע ממקורות מפוקפקים של הלבנת הון או פשע”‘ אין טעם לבכות יתר על המידה. גם כך, רוב התספורת ההיא, אשר נגעה בפקדונות ישירות פגעה בזרים כאשר תושבי האי ראו את ההצלה שלהם כדאית בהחלט אם מקריבים את אותו הון זר.
במקרה שלפנינו מצב של Bail-In מקומי בעיקרו אך ממדרגה שניה, כאשר מדובר במחזיקי האג”ח, ולא הפקדונות עצמם. לא שקשה להאמין שלא נגיע לשם גם כן אבל הדיון מצומצם לכך, בינתיים. תוכלו לקרא עוד על התהליך בפירוט בקישור כאן.
צריך לומר מייד שהמסלול לתספורת התקדימית הזו אינה סלולה בשושנים. עורכי הדין הטובים של בעלי החוב כבר מציגים טענות טובות לאי חוקיות האכיפה של הצווים והחוקים המאפשרים מהלך כזה. אבל, כמו בכל המקרים בעבר, כאשר בעל העניין הוא גם היד המחוקקת (ברמה האירופית העליונה), סבירות ההנחה שתתקיים גזירת התספורת גדולה מן הסבירות ההפוכה.
מדוע קיים עניין כה גדול באירוע זה? כי הוא מהווה תמרור ומגדולור לעתיד.
ראשית, לפנינו ההוכחה שלא ייתכנו יותר (פוליטית) הצלות ממשלתיות בקנה מידה גדול בדומה לאילו שהורגלנו אליהן במשבר 2007-9.
שנית, שכל סנט, פני, ואף אגורה, שמושקע היום בכלי פיננסי יחסית בטוח, ואף בפקדונות נזילים, יכול להפוך לבסיס הכסף לחילוץ מוסדות פיננסים. בניגוד לסנונית שלפנינו, הסכר ייפרץ באמת כאשר המדינה תהיה זו שתרשה לעצמה חוקית ותחת סביבה מתאימה ליישם Bail-In.
אחרי הכול, מי חייב הכי הרבה כסף להכי הרבה אנשים ונמצא בחוב היסטורי גדל והולך?

משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
הכלכלה האמיתית