קרלוס

הבנקים המרכזיים בעולם מתחילים לאבד את אמון המשקיעים. הריבית הנמוכה והזרמות הכספים נכשלו – עכשיו מתחילים לדבר כבר על הנשק האחרון והלא סימפטי שנותר להם בארסנל.
הבנקים המרכזיים בעולם במשבר. הם מאבדים את הנכס הכי חשוב שלהם והוא האמון שנותנים בהם המשקיעים. את התוצאה כבר רואים בנפילות האחרונות בבורסות. הבנקים המרכזיים השונים ברחבי העולם הזרימו בשנים האחרונות כמויות אדירות של כספים כדי לאושש את הכלכלה המקרטעת, אלא שלמעשה הם רק ניפחו בועות פיננסיות אדירות של נדל”ן ומסחר בבורסות.
כלי נוסף בארסנל של בנקים מרכזיים הוא הורדת הריבית. המטרה היא לגרום לנו למשוך את חסכונותינו הנשחקים בריבית אפסית ולהתחיל לצרוך. ככל שנצרוך יותר, כך הכלכלה שלנו, המבוססת על צריכה, תתאושש מהר יותר. מטרה נוספת בהנהגת ריבית אפסית היא לעודד אותנו לקחת הלוואות במימון זול, יש שיגידו “כמעט חינם”, ובכך להזרים כסף חדש שמייצרים הבנקים ישירות למשק. כלומר, בשורה התחתונה, הבנקים המרכזיים חושבים שאנחנו לא צורכים מספיק, ולכן הם מעודדים אותנו באמצעות הריבית לצאת ולצרוך גם במחיר של צבירת חובות.
אבל מה קורה כאשר למרות הריבית הנמוכה אנחנו לא צורכים, ולא משקיעים, לפי ציפיות המומחים?
במקרה הזה האקדח של המערכה הראשונה מוחלף בבזוקה של המערכה השניה – הריבית השלילית. כבר היום מספר מדינות מנהיגות ריבית שלילית בשעור זעיר של כמה עשיריות האחוז מתחת לאפס. הרעיון בריבית שלילית היא ליצור עולם פיננסי הפוך ממה שאנחנו מכירים – הכוונה שנשלם ריבית (קנס) אם נשמור את הכסף שלנו בפקדונות, ובמקרים קיצוניים, כפי שקרה כבר בדנמרק, נקבל ריבית (פרס) על הלוואות שניקח. כלומר, באופן אבסורדי, במצב כזה יהיה לנו יותר רווחי לקחת הלוואה מאשר להפקיד כסף בבנק. מעבר לבעיה המוסרית שבדבר, יש בעיה אחרת שמטרידה את הבנקים המרכזיים היום. ריבית שלילית בשעור נמוך, שיושמה במספר מדינות, התגלתה ככלי לא אפקטיבי. הבנק הפרטי במקרה כזה “ספג” את העלויות ולא גבה ריבית על פקדונות. עובדה זו מעמידה את הבנקים המרכזיים בפני דילמה גדולה:
על מנת להפוך את הריבית השלילית לאפקטיבית הם יצטרכו להוריד את הריבית באופן משמעותי יותר מתחת לאפס. ההערכה אומרת שבמקרה שהריבית תגיע למינוס אחוז עד אחוז וחצי, לבנקים לא תהיה ברירה והם יתחילו לגבות מאיתנו כסף עבור הפקדונות. מצד שני אם הבנקים המרכזיים יעשו זאת – אנשים פשוט ינסו לחמוק מלשלם ריבית על פקדונותיהם. החשש הוא שהם ינסו למשוך את הכסף מהבנק, ימירו אותו למזומנים וישימו אותם כמו פעם עמוק מתחת לבלטות. מאחר והבנקים לא ערוכים למשיכה המונית כזו של פיקדונות, האופציה הזו כרגע לא על הפרק, והדגש הוא על ‘כרגע’. מסתבר שהבנקים המרכזיים לא מתכוונים לוותר כל כך מהר על הכלי אולי האחרון שנשאר להם בארגז הכלים.
כאן מגיע נשק יום הדין שמתכננים לנו – איסור על השימוש במזומן.
במקרה כזה כל עסקה בעולם תהיה שקופה (עם כל המשמעויות הכרוכות בכך) ותבוצע בהכרח דרך הבנקים. במקרה כזה נהיה כולנו שבויים בידי הבנקים, לא נוכל למשוך כסף ולשמור אותו מחוץ למערכת, מה שיאפשר לבנקים המרכזיים ליישם מדיניות ריבית שלילית ככל שעולה על רוחם. לנו תשאר האופציה להחליט האם אנחנו משלמים קנסות כבדים על הפקדונות או משתמשים בהם לצורך השקעה או צריכה.
עד כמה אנחנו קרובים ליום הזה? כנראה קרוב ממה שאתם חושבים. כל מי שפתח את בלומברג ופיינשל טיימס לאחרונה בוודאי שם לב למאמרי המערכת המקדמים את החקיקות שיאסרו על שימוש במזומן. דרישה דומה עלתה לאחרונה גם על ידי מומחי בנק סיטי, הבנק הגדול בנורבגיה, כלכלני הבנק המרכזי האנגלי ו-מומחי כלכלה גרמניים.
הוכחה נוספת שמראה עד כמה אנחנו קרובים לאותו פתרון “יום הדין” הגיעה מהוי ואן סטיניס, בכיר במחלקת המחקר של מורגן סטנלי, מהבנקים הגדולים בעולם. באחת מהשקופיות שהציג במצגת רשמית של הבנק, נחשפה עמדתם של מתווי המדיניות [באדום] :

כך תאר זו סטיניס בהרצאה:

“אחת הערות המפתיעות ביותר השנה הגיעה בדלתיים סגורות בשעה שישבתי ליד אחד ממתווי המדיניות, שטען שאנחנו צריכים לנוע במהירות לכלכלה שבה אין מזומנים כדי שנוכל להנהיג שיעורי ריבית שלילית גם מתחת לאחוז.”


הכלכלה האמיתית