גרוס

גם אחרי מציאת מאגר הגז העצום מול חופי מצריים, השר שטייניץ המשיך להאשים את הרגולטורים באי פיתוח מאגר הגז לוויתן. הנה כמה עובדות שהוא מעדיף בעקביות להתעלם מהן.





אי אפשר שלא להרים גבה נוכח תגובתו של שר האנרגיה שטייניץ על גילוי שדה הגז במצרים ביום ראשון. כך צוטט: "גילוי שדה הגז הענק במצרים הוא תזכורת כואבת לכך, שבזמן שמדינת ישראל 'ישנה בעמידה' ומתמהמהת עם האישור הסופי של מתווה הגז ומעכבת חיפושים נוספים, העולם משתנה לנגד עינינו, כולל ההשלכות על אפשרויות היצוא. חייבים לאשר את מתווה הגז ולקדם את משק הגז הישראלי". אומרים שלא תופסים אדם בצערו, אבל שטייניץ הוא שר ופילוסוף וכדאי שיראה את התמונה נכוחה בטרם יגיב.

הטענות של שטייניץ שתאגידי הגז, מפיצים אותה בין השאר יחד עם 'יועץ בכיר', ד"ר למזרחנות, ומומחים אחרים, כאילו 'הרגולציה הורגת את הגז הטבעי' והרגולטורים אשמים בכך ששדה לוויתן אינו מפותח, אינן נכונות. לאחרונה הצטרפו אליהם גם סגן מנהל רשות הגז במשרד התשתיות קונסטנטין בלוז, 'קוסטה', ונחמיה שטרסלר. לדבריו של בלוז, מי שהצליח 'להרוג' את פיתוח לויתן הוא פרופ' דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים. בלוז טועה ומטעה וטענה זו הינה חצי אמת.

בדצמבר 2010 נמסרה ההודעה על גילוי הגז בלוויתן. ההודעה של דיוד גילה נמסרה ארבע שנים אח"כ בדצמבר 2014. מה הפריע לתאגידי הגז לפתח את לוויתן בשנים אלו ומה הביא לעיכוב בפיתוחו? ושלא יספרו ויספקו לנו את המנטרה של שינויים רגולטוריים. שום דבר לא הפריע לאותם תאגידי גז לפתח את מאגר הגז תמר למשל באותן השנים. הגורם העיקרי להערכתי לעיכוב בפיתוח לוויתן היתה האמונה של תאגידי הגז באפשרות של מכירת הגז כגז טבעי נוזלי למזרח הרחוק.

בדצמבר 2010 הודיעה דלק קידוחים על "תגלית גז טבעי משמעותית בקידוח 'לויתן 1'". עוד נמסר בהודעה כי "ממוצע הפוטנציאל הכלכלי של משאבי הגז הטבעי הניתנים להפקה בשדה לויתן הינו כ-TCF 16 ( כ- BCM 453)". זו היתה הודעה פנטסטית, שדה לויתן הינו שדה גז גדול בקנה מידה בינלאומי ותגלית הגז הגדולה בעולם העשור האחרון. רוב האנליסטים ואנשי תאגידי הגז חגגו ובצדק.

עם זאת כדאי לשים לב מה לא נאמר בהודעה. ומי ששם לב לכך הוא אנליסט בית ההשקעות IBI, גיל בשן. בשן סבר אז כי לא במקרה לא נוקבות השותפות ב"לוויתן" במינוח "תגלית מסחרית". כפי שהוא ציין: "תגלית מסחרית היא לא רק פונקציה של כמות, אלא של אלף ואחד גורמים שיאפשרו יצוא של הגז - מאחר שכל הגז במאגר מיועד ליצוא. יש סימני שאלה גדולה לגבי אפשרויות היצוא, זוהי משימה לא פשוטה כלל והוודאות לגביה עוד רחוקה מאוד". ואכן בתוך כשלש שנים ממועד התגלית הסתבר שסימני השאלה לגבי אפשרויות היצוא מלויתן הפכו לסימן קריאה.

חודשיים וחצי אחרי ההודעה על תגלית לויתן,זה עדיין נראה כאילו הכל משחק דווקא לטובת תאגידי הגז. ב-11 למארס 2012 התרחש אסון פוקושימה. כתוצאה ממנו הושבתו מיידית כל תחנות הכח הגרעיניות ביפן שספקו כ- 30% מייצור החשמל ביפן. גרמניה השביתה 8 מתוך 17 תחנות כח גרעיניות בעקבות פוקושימה, וארבעה חודשים אח"כ ביולי 2011, הודיעה הממשלה הגרמנית שהיא תסגור את כל תחנות הכח הגרעיניות במדינה בתוך עשר שנים. במצב זה, הביקוש לגז טבעי כמו גם מחירו נסקו לשחקים והעתיד נראה ורוד לתאגידי הגז השותפים בלוויתן. אפשרויות הייצוא של גז טבעי נוזלי LNG למזרח אסיה ולאירופה נראו בטוחות ובלתי מוגבלות. לכאורה נדרש רק להפעיל את שדה לויתן, לקבל ידע בתחום הנזלת הגז ל-LNG ולמכור.

זה היה הרקע העסקי שהביא במהלך 2012 למשא ומתן בין ענקית האנרגיה האוסטרלית וודסייד לבין התאגידים השותפים בשדה לוויתן לכניסת וודסייד כשותף בלוויתן. הרציונל לכניסת וודסייד היה המומחיות שלה בתחום יצוא גז נוזלי LNG הנדרש לשם ייצוא למזרח הרחוק. והעסקה עם וודסייד נבחנה ונבחרה לפי שלושה קריטריונים: חוזק מאזני, התמחות במסופי הנזלה ובקיאות בשיווק LNG.

בדצמבר 2012 נחתם זיכרון דברים שכלל רכישה של 30% מהמאגר בתמורה לעד כ-2.5 מיליארד דולר. מזכר ההבנות המקורי עבר מספר גלגולים ובתחילת פברואר 2014 נמסר על חתימת מזכר הבנות חדש לפיו וודסייד תרכוש 25% ממאגר לוויתן בתמורה ל- כ-2.7 מיליארד דולר שישולמו לשותפים. עוד נקבע כי וודסייד תיהפך רשמית לקבלנית הקידוח בכל מקרה של יצוא גז נוזלי LNG באמצעות מתקן יבשתי או צף.

רק בסוף 2013, שלש שנים אחרי גילוי לוויתן, הבינו תאגידי הגז שזה אינו הכיוון הנכון, שאין אפשרות ריאלית לייצא גז למזרח הרחוק, בכנס האנרגיה של יו.בי.אס שהתקיים ב- 18 לספטמבר 2013, בתשובה לשאלה עד כמה קריטי לפיתוח שדה לוויתן הוא LNG, ענה דיוויד סטובר, נשיא נובל אנרג'י, (בתרגום חופשי):
"אני חושב שמנקודת המבט של ישראל ושל נובל אנרגי, כי לגז טבעי נוזלי יהיה תפקיד. ההבדל כנראה, הוא שעכשיו זה לא תלוי אך ורק ב- LNG, כפי שאולי זה היה הרושם עד עתה. זה מעולם לא היה תלוי אך ורק ב LNG, תמיד הייה שילוב של שימוש בישראל בגז מלווייתן עם ייצוא. זה הגיוני להשתמש בחלק מהגז בישראל ושתהייה יתירות באספקה משני מקורות גדולים (תמר ולוויתן). אבל אני חושב שכאשר מסתכלים על אפשרויות משלוח הגז שהיו בעבר, אני חושב שהדגש היה על LNG, ואני לא חושב שזה המצב כיום."

כתוצאה מתובנות חדשות אלו העיסקה עם וודסייד לא מומשה ובמאי 2014 הודיעה נובל אנרג'י, שמחזיקה בכ-40% ממאגר לוויתן, שעסקת וודסייד אינה עומדת יותר על הפרק. לדברי צ'אק דיווידסון, מנכל נובל אנרג'י, "התוכניות לפיתוח של לווייתן השתנו באופן משמעותי מאז שהתחלנו את החיפוש אחר שותף לעיסקה לפני כשנתיים". דיווידסון הוסיף כי הצמיחה של שווקים באזור לגז טבעי, שיכולים להיות מסופקים על ידי צינור, יצרה 'שינויים דרמטיים' ודחתה את הצורך בגז טבעי נוזלי לשלב מאוחר יותר.

השינויים הדרמטיים בתוכניות לפיתוח של לוייתן, עליהם דיבר דיווידסון, בין השאר המעבר ממערכות להנזלת גז FLNG, למתקן צף לאחסון וטיפול בגז FPSO, הם שהביאו לדחייה בפיתוח לוויתן.

קונסטנטין בלוז צודק כשהוא כותב שהתוכניות לפיתוח לוויתן היו מוכנות ואונית FPSO הוזמנה. אלא שזו חצי-אמת. זה קרה כשלש שנים אחרי גילוי לויתן, לאחר שעיסקת וודסייד ירדה מהשולחן במארס 2014.
בניגוד לדברי קוסטה, פרופ' גילה לא הרג את לויתן, מי שעיכב את פיתוח לויתן היו תאגידי הגז שלקח להם שלש שנים להבין את טעותם בקריאת המפה העיסקית, והממשלה שלא דרשה מהם לעמוד בתנאי החזקה, שמשמעותם פיתוח לוויתן עד אפריל 2018, ובמקום זה מאריכה במתווה הגז את מועד הפיתוח עד ל – 2020.

כלכלה אמיתית
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר