ולרי.ס.

המדינות המפותחות הן בעלות חוב שהיום כבר ברור לכולם שאין שום סיכוי שיצליחו להחזיר את ערכו הראלי. אז מה בכל זאת מונע מהם ,גם אם רק באופן זמני, לפשוט רגל?


בימים אלו מוסכם שאין אינפלציה במערכת. לפחות לא במדינות המפותחות. הדעה הזו מבוססת על נתוני הלשכות לסטטיסטיקה למיניהן עליהן אנו מתבשרים על עלייה מזערית במחירים כאשר בפועל התחושה ממש שונה.
מהות השוני בין מה שאנו מרגישים לבין מה שמדווח מובנה בנוסחאות החישוב ובבחירת המוצרים שיילקחו בחשבון. כמו כן מופעלות בהקשר לכך תחשיבים מוזרים המורידים עוד יותר את המחירים כמו השפעות טכנולוגיות גבוהות הניתנות באותו מחיר מוצר.

מעבר לתיאוריות הקונספירציה הידועות בתחום זה עלינו להבין את מהות הרקע ומה השפעותיו. עובדה ראשונה: המדינות המפותחות בעלות חוב עצום כלפי המדינות המתפתחות (אשר אגרו אגרות חוב למכביר כנגד ייצוא הגדג"טים, וחומרי הגלם שהן ייצאו), וכלפי האוכלוסייה הפנימית שלהן.


חוב זה לא יוחזר בערכו הריאלי לעולם. גם זו עובדה ועובדה ידועה ומצוטטת למכביר בכל פורום מקרו-כלכלי. אז איך מרבעים את המעגל ולא מגיעים למצב ארגנטיני של חדלון פירעון? איך נותנים אשליה של נורמליות כאשר בעצם לא ניתן לקיים את ההבטחה? שוחקים את ערך החוב באיטיות בעזרת אינפלציה אמיתית אך לא מדווחת.

אנו ממשיכים לשמוע את הבנקאים המרכזיים כ"מעוניינים" בכ-2 אחוז אינפלציה, כסימן של משק פורח וצומח. זו כבר סטייה מ"יציבות המחירים" שחקוקה בכל מנדט של בנק מרכזי. אך זו מעשייה מסוכנת כאשר בינתיים ההכנסות של הציבור אינן גדלות ורמות החיים ממשיכות להישחק מול חוויית הסופר, עלויות הדיור, המים, החשמל, הבריאות והלימודים.
במדינות העשירות זו אולי אי נוחות גדולה הגובלת בהעמקת העוני והפערים החברתיים, אבל יש שם בסיס סוציאלי מסורתי ורחב מספיק היסטורית כדי לספוג את המכה הראשונה מצד האוכלוסייה. במדינות הלא מפותחות זה עניין אחר. שם האינפלציה הרבה פחות מרוסנת ולמעשה מיובאת במידה רבה דרך מנגנוני המטבע. זאת כאשר האוכלוסיות אינן יכולות לפנות לרשת בטחון חברתית כי היא אינה קיימת. מהומות בריו (לפני ובזמן המונדיאל), בכל רחבי סין, ועכשיו בארגנטינה נתנו לנו רמז למה שיכול לקרות.

המהלך הרוסי האחרון מול אוקראינה, הריב על שטחי הדגה והנפט בים הדרום סיני והסירוב של כל המתפתחות לשתף פעולה עם מנגנוני ריסון התיעוש המזיק לסביבה, כל אלו עוד סימנים של מצוקה מדינתית המונעת מאינטרסים של שמירת שלטון והשתלטות על "דברים אמיתיים" על אף הסכנות הגיאופוליטיות הכרוכות בכך.

אינפלציה או דפלציה אינן רק מספרים יבשים על הנייר. הן המנוע להרבה מאוד תופעות אנושיות כאשר רובן כרוכות במהפכות והרבה דם. עליית הדולר ביחד עם עלייה של חומרי המזון (מחיר הבקר הגיע לשיא של כל הזמנים, סביב 160 דולר, בתחילת החודש) יכולים להיות קטסטרופליים.
רצון המפותחות להעביר את עומס החוב לחייבים להן הוא עוד ניסוי גרנדיוזי כמו מדיניות ריבית ה-0 לשנים ארוכות וההרחבות הכמותיות הענקיות. יש סיכוי, כמו לניסויים האחרים, שיהיה לכך תוצאות בלתי צפויות. אך הפעם בצד החברתי-מדיני.

מקור: הכלכלה האמיתית