ישראל זיו

להפוך את הקפיטליזם על פיו, הדרך לצמיחה מכלילה מתחילה למטה, לא למעלה.

מן העיתונות: "קרוגמן: להתראות חלחול למטה, ברוכה הבאה כלכלת החלחול למעלה. הכלכלן חתן פרס נובל טוען במאמר חדש כי ישנן ראיות הולכות וגוברות לכך שחלוקה מחדש של העושר ולא הטבות לעשירים, היא שתורמת לצמיחה כלכלית."
תגובתי:
כבר שנתיים, הכלכלה ממציאה את עצמה מחדש, בעיקר בגלל חוסר ההצלחה של המודלים הכלכליים הקיימים, להתמודד בהצלחה עם בעיות היסוד המטרידות את העולם כולו, מאז שפרץ המשבר הכלכלי העולמי ב- 2008. בעוד תחום הפיננסים חזר לפרוח ולהפריח בועות חדשות על ימין ועל שמאל, הכלכלה הריאלית, זו של Main street ולא של Wall street מתקשה להתרומם. פרופסור רוברט רייך, קרן המטבע הבינלאומית וכלכלנים בכירים רבים מודים בפה מלא שמדובר בהתאוששות אנמית ושברירית בצורה מובהקת, בטח אם לוקחים בחשבון את ההיקף והאיכות של התמריצים וההרחבות הפיסקליות והמוניטריות שממשלות ובנקים מרכזיים נוקטים בהם כבר למעלה מ-6 שנים.
צמיחה מהוססת ומאוד בלתי יציבה, אבטלה גבוהה, במיוחד בקרב צעירים, הר של חובות ריבוניים שיצר פלונטר אדיר ותלות הדדית שקשה להמשיך איתה, אבל אי אפשר להיפטר ממנה, גידול בפערים ובאי השוויון, גידול בשיעורי העוני וחוסר הביטחון התזונתי ברחבי העולם המערבי, כולל בישראל, וירידה במוביליות החברתית, באותה תקווה שהחזיקה אותנו, כי האמנו שגם תורנו יגיע, אם ניתן יגיעה, נעבוד קשה, נרכוש השכלה ונצטיין בעבודה. ספציפית לישראל, אפשר להוסיף את יוקר המחיה, למרות שהאינפלציה אפסית ( את התופעה הזו אסביר בפוסט נפרד) ואת העובדה הכואבת שתמונת המאקרו הטובה יחסית של ישראל, ביחס לארה"ב ולאירופה, נותרת על הנייר ומדלגת על מרביתנו.
מה ביבי, תשובה ואריסון לא מבינים
ממשלת ישראל, שמבחינה כלכלית היא ממשלת ימין מובהקת, בוחנת כל החלטה כלכלית דרך פריזמה מאוד ברורה. נאמנה לקו הניאו-ליברלי, היא שואלת את עצמה מה ההחלטה תעשה למחוללי הצמיחה במשק, כשמבחינתה ההגדרה הזו ברורה לחלוטין ונתונה בלעדית לעשירון העליון ובתוכו לאלפיון העליון ולקונצרנים הגדולים והעשירים במשק. ההיגיון של ה- Trickle down econimics ברור. אם הממשלה תיטיב עם יצחק תשובה או שרי אריסון, ועם טבע, אמדוקס וצ'ק פוינק, פירות ההצלחה שלהם יחלחלו למטה, לכיסו של כל אחד מאיתנו. הם יבנו יותר מפעלים, ישקיעו יותר בכלכלה הישראלית, ישכרו עובדים נוספים, ייצרו משרות חדשות ואטרקטיביות ואפילו ישלמו יותר מסים על רווחיהם ( נניח.....). בהמשך, ההצלחה הכלכלית אמורה להתבטא בכיסם של העובדים, שיגדילו את הצריכה הפרטית, ישדרגו דירות ורכבים, יקימו עסקים קטנים וישלמו גם הם יותר מסים ( הפעם זה בטוח) וכך הלאה, מכיסם של המולטי מליונרים ועד לכיס של הסטודנטית שממלצרת בלילות במסעדה החביבה על מעמד הביניים. כולם מרוויחים, נכון? אז זהו, שלא.
המודל הזה עבד מצוין ושירת היטב את האנושות במיוחד במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא הפך את ארה"ב למעצמה כלכלית עולמית ובנה את העוצמה הכלכלית של מעמד הביניים, הפרולטריון החדש, עוצמה שבזכות הצריכה הפרטית, תדלקה את כל המערכת הכלכלית, מלמעלה ועד למטה. אבל אז משהו קרה, הרצון של האדם ליהנות, לקבל לעצמו, להרוויח כמה שיותר, התפתח והגיע לרמה כה גדולה, עד שכמו תא סרטני בגוף, הוא לא אפשר את אותו שיתוף פעולה סינרגטי, את התן וקח הכלכלי והחברתי שעליו מבוססת ה- Trickle down economics. העשירים בלמו את החילחול הזה למטה, הם רצו לאכול את כל העוגה. תנסו לקחת מהם שקל, הם יילחמו בכם כאילו שזה השקל האחרון שלהם.
כך הגענו למצב הנוכחי, שבו אין ספק שהמודל הכלכלי הזה נכשל כישלון חרוץ. כבר כמה עשורים, העשירים הופכים ליותר עשירים, השכבות החלשות סובלות ובקושי צפות מעל המים, בעוד מעמד הביניים נשחק, חיי חיים של עבדות מודרנית, מקריב קורבנות אדירים, רק כדי להישאר במקום ולא להתדרדר למטה בסולם הסוציו אקונומי. הצנטריפוגה הכלכלית הזו עובדת במלוא עוצמתה.
כיוון שכולנו אגואיסטים, כך ברא אותנו הטבע, אין שום טעם לפנות למצפונם של בעלי ההון או של בעלי השררה ולדרוש שיפעלו להקטנת אי השוויון הכלכלי. הסבל האנושי לא ממש מזיז להם, אם הוא מהווה איום על עושרם ומעמדם. מה שצריך לעשות זה לפנות אליהם דרך הכיס. את זה הם מבינים היטב, זו הרי המומחיות שלהם.
הקפיטליזם החדש
בשנתיים האחרונות, מספר כלכלנים מובילים החלו לבקר קשות את המודל הניאו-ליברלי הזה, את ההנחה שהצמיחה ופירותיה יחלחלו מלמעלה למטה בשרשרת המזון הכלכלית.
תקראו את ספרו של חתן פרס נובל לכלכלה, הפרופסור ג'וזף שטיגליץ, "מחיר האי שוויון".
תצפו בסרט המרתק של פרופסור רוברט רייך, inequality for all,
תציצו במחקרים האחרונים של קרן המטבע הבינלאומית, בנושא הקשר בין צמיחה כלכלית לאי שוויון.
אף אחד מהגופים או החוקרים האלה לא חשוד בהיותו קומוניסט, סוציאליסט או אלטרואיסט. להיפך, כולם כותבים מתוך דאגה כנה למודל הקפיטליסטי, שברור שיש לו יצר הרס עצמי, כולם מחפשים את הדרך להציל את הקפיטליזם מעצמו.
המסקנה המשותפת מכל המחקרים האלה היא שהשיטה הכלכלית נפגעת מרמות קיצונית של אי שוויון, שבעלי ההון והקונצרנים הגדולים, שהם לכאורה המנצחים הגדולים של השיטה הכלכלית הנוכחית, נפגעים כיום וצפויים להמשיך ולהיפגע בקצב הולך וגובר, מהגידול באי השוויון. למה? כי המנוע של הכלכלה המודרנית הוא הצריכה הפרטית, זה נכון בעיקר לגבי ארה"ב ובמידה רבה גם לגבי ישראל. לכן, כשהשכבות החלשות ומעמד הביניים נפגעים, כשאי השוויון והפערים גדלים, הם נאלצים להקטין את הצריכה שלהם, לדחות הוצאות, מקטינים את המעורבות שלהם בשוק ההון, ובקיצור, נכנסים לקרב מגננה, לבונקר כלכלי ופיננסי. התוצאה היא פגיעה בכלכלה כולה, המדינה מקבלת פחות מסים, החברות שבבעלות בעלי ההון מרוויחות פחות, מקטינות את ההשקעות במשק, מצמצמות משרות וכך נוצר מעגל כלכלי שלילי, שקשה לצאת ממנו.
לפיד, אתה חייב לקרוא את המאמר הזה:
במאמר הטרי של פרופסור פול קרוגמן, גם הוא חתן פרס נובל לכלכלה ( באנגלית, Inequality Is a Drag ) הוא מסביר את מה שיאיר לפיד בחיים לא ישמע מצמרת משרדו, כולם כלכלנים מסורתיים, שגדלו על ברכי אותה אסכולה, שמאז המשבר הכלכלי ב- 2008 מחפשת את עצמה, מחפשת פתרונות ופשוט נכשלת שוב ושוב. קרוגמן מסביר שההנחה שיש יחס הפוך בין תקציבים חברתיים נדיבים, בין מיסוי על עשירים לבין צמיחה כלכלית, היא הנחה מוטעית. במילים אחרות, קרוגמן מצביע על מחקרים מודרניים, בין השאר של קרן המטבע הבינלאומית, שהממצאים שלהם חד משמעיים ולפיהם השקעה בהקטנת הפערים הכלכליים, בין השאר באמצעות מיסוי ייתר על העשירים, ביטול פטורים ממס והטבות מס שמוקנים בעיקר לאליטות ומתן מענקים ותמריצים לשכבות החלשות ולמעמד הביניים, היא השקעה כלכלית מצויינת, שמעודדת צמיחה כלכלית, תורמת ליציבות כלכלית ופוליטית, מקטינה את הסיכוי למשברים פיננסיים וחברתיים ומגדילה את העוגה הכלכלית כולה.
לכן, מציע קרוגמן להפוך את המודל הכלכלי הקפיטליסטי על ראשו ולדאוג לאותה "צמיחה מכלילה" שהפכה לחמקמקה כל כך בשנים האחרונות. קרוגמן מציע מודל של חילחול הצמיחה מלמטה למעלה, במקום המודל הכושל של חלחול הצמיחה מלמעלה למטה. כלומר, המודל הכלכלי החדש הוא Trickle up economy, וכאמור מטרתו ליצור צמיחה איתנה, בריאה, יציבה, שממנה נהנים כולם, גם בעלי ההון והקונצרנים הגדולים, שהם ללא ספק שחקן משמעותי במשק.
אולי יש לנו מזל ששר האוצר שלנו לא למד כלכלה באוניברסיטה. אם הוא ישכיל להתעמק במאמר הטרי של קרוגמן, ובמחקרים עליו הוא מתבסס, יכול להיות שבמקום לשמוע לעצת יועציו, עצת אחיתופל, הוא יקבל החלטות הפוכות לחלוטין, כאלה שיכולות להקנות לו את הפופולריות ואת המוניטין של מי שהציל את הכלכלה הישראלית, בשנה גורלית כזו.
במקום להעלות מסים, או לקצץ בתקציבים החברתיים ( כי בביטחון לא יתנו לו בחיים לגעת), שני צעדים שיפגעו בעיקר באלו המסתמכים על ההוצאה הציבורית, על השירותים שמעניקה המדינה לאזרחיה, כלומר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, במקום להגדיל כך את אי השוויון ולנשק שלום ולתמיד את הפנטזיה שיום אחד תהיה כאן צמיחה מכלילה, לפיד יכול לעשות בדיוק את ההיפך.
הוא יכול לבצע מספר צעדים כלכליים דיפרנציאליים, שמטרתם חלוקה מחדש של ההכנסות והקטנה משמעותית של אי השוויון. לקחת מהעשירים, לא כי זה פופולרי, אלא כי זה חיוני לכלכלה, יגדיל את הצריכה, ימריץ את הצמיחה ולכן ייטיב עם כולם, גם עם האליטות.
לפיד יכול להעלות את מס העשירים, להטיל מס ירושה על ירושות גדולות מ-5 מ' ש"ח, כמקובל במרבית מדינות המערב הקפיטליסטיות, לבטל או לצמצם את חלק מהטבות המס לקונצרנים הגדולים וליצואנים הגדולים, להילחם מלחמת חורמה בתכנוני המס האגרסיביים אך החוקיים של המאיון העליון, להעלות את המס על רווחי הון ועוד צעדים רבים המיועדים להגדיל את הכנסות המדינה ממסים, בלי לפגוע ישירות במעמד הביניים ובשכבות החלשות. עליו גם לייעל את המגזר הציבורי ולהילחם בקבוצות האינטרס המקושרות, שחיות על חשבוננו, מוגנות כמעט בפני כל גזירה או פגיעה כלכלית. דוגמאות? עובדי הבנקים דור א', חברת חשמל, רשות הנמלים והרכבות, גמלאי מערכת הביטחון ועוד רבים אחרים.
התוצאה מצעדים כאלה תהיה הקטנה של אי השוויון, וכפועל יוצא ממנה, יציאה לדרך חדשה, של צמיחה כלכלית, אבל כזו שתגיע לכיסו של כל אחד מאיתנו, בין אם הוא עשיר, או עני. הקפיטליזם הגיע לצומת T, קרוגמן, רייך, שטיגליץ וקרן המטבע הבינלאומית מסמנים לו את הכיוון הנכון, כדי להציל אותו מעצמו. נקווה ששר האוצר יפתיע ויגלה עניין בגישה המודרנית הזו. אולי יהיה לו קשה להעביר אותה בכנסת ובטח בממשלה, זה בטוח, אבל אם הוא יהיה זה שיהיה חתום על הצלחה כלכלית מסחררת כזו, לא על האצת הצמיחה, לא סתם צמיחה, אלא צמיחה מכלילה, שמלווה בירידה דרמטית בפערים, ההשקעה הזו תניב לו דיבידנד פוליטי אדיר בקלפי.