ישראל זיו

במקום להשקיע הון עתק בבניית ממ"דים, עלינו לאחד את העם ולצמצם את אי השוויון

מהעיתונות: "צוות ממשלתי ממליץ: מיגון חובה של כל הבתים בישראל ב-35 מיליארד שקל"
תגובתי:
האופטימיות בבורסה בת"א, שרגילה לעלות בתקופות של מתיחות ביטחונית ואפילו מלחמות, לא משקפת את המחיר הכלכלי, הישיר והעקיף, שגובה ויגבה מאיתנו מבצע צוק איתן. כולם מנסים להרגיע אותנו וממעיטים בעלות המוערכת של המבצע, אבל ההתארכות שלו, וההשפעה שלו על ענפים משמעותיים מאוד לכלכלה הישראלית, כמו התיירות, החקלאות, הקניונים והעסקים הקטנים והבינוניים, מרמזים כי לעימות הנוכחי יהיה מחיר כלכלי משמעותי, הן בטווח הזמן המידי, והן ב-2015. בעוד הנזק הישיר נעמד לעת עתה בכמה מאות מיליוני שקלים, עלינו להוסיף לו את התוספת הנצחית לתקציב הביטחון, שתמיד כוללת גם ספיחים יקרים כמו השלמת חוסרים וסעיפי הצטיידות, את הפיצוי העקיף לעסקים, ששר האוצר הנחה לשלם בהקדם, וכמובן את הירידה הצפויה בהכנסות המדינה ממסים מעתה ולפחות עד סוף השנה.

כל זה קורה בדיוק כשהממשלה מתחילה לדון בחוק ההסדרים ובתקציב 2015, שאמור היה להיות תקציב יחסית ידידותי לתושבים, בלי גזירות כבדות, בין השאר הודות לתחזית צמיחה אופטימית ל- 2014 ו-2015, תחזיות שעתה יצטרכו להיבחן מחדש, על רקע העימות בדרום, ובשל הכוונה של שר האוצר לחרוג מיעד הגירעון הנקוב בחוק ל-2015, בשיעור של 2.5%, ולהסתפק בקביעת יעד בגובה 2.9%, שמשמעותו פחות גזירות, פחות קיצוצים והתחייבות שלא להעלות מסים.
גם לפני צוק איתן, תקציב 2015 לא באמת נשא בשורה חברתית משמעותית לשכבות החלשות ולמעמד הביניים, שהמשיכו להישחק במהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית. אבל ההרעה הצפויה במצבה הכלכלי של ישראל בעקבות המבצע, היא בשורה רעה מאוד עבור כולנו, ובמיוחד עבור השכבות החלשות ומעמד הביניים, כיון שעל פי האידאולוגיה הכלכלית הימנית, הניאו-ליברלית, של הממשלה, עיקר הנטל יושת עליהם ולא על השפיץ של הפירמידה הכלכלית, הקונצרנים הגדולים והעשירים, המאיון העליון וקבוצות האינטרס המלוכדות והאגרסיביות במשק. אם הייתה לי תקווה שב-2015, ישראל תוכל לעשות אפילו צעד קטן לקראת הקטנת אי השוויון, צמצום העוני וחוסר הביטחון התזונתי, עכשיו אפשר לקבוע בוודאות שזה לא יקרה.


המימון של ההמלצות המקוצצות והאנמיות של וועדת אללוף לבחינת בעיית העוני, בסך 7.5 מילארד ₪, הולך ומתרחק מאיתנו, לא כי אין כסף, אלא כי בסדר העדיפויות הפוליטי והלאומי, סוגיית חברתיות תמיד נדחקות לקרן זווית. אבל כספים, שלא לומר דמי שתיקה לפיצוי וועדי עובדים חזקים וקבוצות אינטרס, וכספים לסעיף הביטחון, תמיד היו ויהיו.

חבל רק שאנחנו לא מבינים שהחוסן חברתי של מדינה, של עם ישראל, שווה את משקלו בזהב, לא פחות ואפילו יותר מבניית מאות אלפי ממ"דים ברחבי הארץ ושדרוג נוסף של תקציב מערכת הביטחון, אחת המערכות המנופחות, לא יעילות ולא שקופות שיש בישראל.

המשוואה פשוטה, אם במקום להשקיע סכום עתק, 35 מיליארד ש"ח במיגון בתי ישראל, נשקיע אפילו 1/2 מהסכום הזה, בצמצום הפערים החברתיים ובהקטנת אי השוויון, העוני וחוסר הביטחון התזונתי, נקבל כאן מדינה חזקה, פנימית ולכן גם חיצונית, בעיני העולם כולו ובמיוחד בעיני אויביה.
מח"מ ( = מרחב חברתי מוגן) במקום ממ"ד (מרחב דירתי מוגן), זה צריך להיות היעד שלנו, דווקא כאן עכשיו.

אומנם לא מזיק להאמין שיש מי שמשגיח עלינו מלמעלה, אבל זה לא אומר שעלינו לוותר בניית אומה חזקה, מלוכדת ומאוחדת, כיון שלכידות חברתית וחברה שוויונית יותר הם מרכיבים קריטיים בנוסחת העוצמה האסטרטגית של ישראל, לא פחות, אולי יותר ממערכת כיפת ברזל שמשגיחה עלינו.

אגב השגחה, אתם מוזמנים לצפות בקליפ מדהים, של שיר הלקוח מספר הזוהר:
"משגיח על העולם". אנא אל תהססו ללחוץ LIKE ולהעביר הלאה.....

חזרתי אחורה כמעט שנתיים, לדברים מרגשים שכתב סמי פרץ, מדה מרקר, לפני הבחירות האחרונות:
"חלוקת נטל שווה וסולידריות חברתית הן תנאים הכרחיים להתעצמות פנימית של ישראל.
בלעדיהן החברה הישראלית אינה יכולה להיקרא חברה, אלא אוסף של חברות וקהילות, שאין להן הרבה מן המשותף זולת מיקומן הגיאוגרפי. זהו איום פנימי מהותי שאנחנו מציפים מעת לעת, אך סדר היום התזזיתי בישראל מאפשר להתכחש ולהדחיק את הבעיות האלה". סמי פרץ, דה-מרקר 26.10.12
מילים כדרבנות, אבל לצערי הן נותרו על הנייר.


שמתם לב איך נעלמה בחטף הסולידריות והלכידות החברתית פנימית שאפיינה אותנו בתקופה בה הנחנו ששלושת החטופים עודם בחיים? תקופה בה מטבעות לשון כמו חיבור, איחוד, ערבות, וכל ישראל אחים זה לזה, היו שגורות בכל פה, ללא קשר למיקומנו על המפה הפוליטי.
מאז תחילת מבצע צוק איתן, עם ישראל עסוק בוויכוחים, בהאשמות ובהכפשות. מה קרה לסולידריות שגילינו לתקופה קצרה? יוק. אומנם דויד ברוזה הודיע שהוא חוזר להופיע במקלטים ובפני תושבי הדרום, יישר כוח, אבל זו טיפה בים.

לנוכח האיומים מבחוץ ומבפנים, והאתגרים בתחום הכלכלי, הביטחוני והחברתי,
עלינו להפוך כל אבן כדי להתאחד ולהפנים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.
להיכנס עכשיו לטירוף חושים של שנאה, פירוד והסתה זה לוקסוס שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

האם לא ברור לנו, את מה שמשעל, הניה ותומכיהם יודעים ואומרים מעל כל במה ונאום שטנה?
אויבנו מדגישים כי אנחנו מפוצלים ומסוכסכים בינינו, ולכן חלשים בראייתם, עד כדי כלייה.

הם יודעים שהמחלוקות בינינו, הפערים הכלכליים האדירים ומלחמת הקיום הכלכלית של מרבית שכבות העם, בגלל אותה מציאות כלכלית לא שוויונית ועוינת, מחלישים את החברה הישראלית ובראייתם במיוחד את העורף האזרחי, שהוא מבחינתם הבטן הרכה שלנו.

רבע מהאוכלוסייה בישראל סובלת מחוסר ביטחון תזונתי, שליש נתונים בסיכון לעוני והפערים הכלכליים האדירים שנפערו מתבטאים גם בהישגי ילדנו בבתי הספר ובכך מנציחים את הפערים גם לדורות הבאים.
גם מומחי ביטחון ומדע המדינה יודעים לצטט מחקרים רבים לפיהם חלק ממשוואת ההרתעה האסטרטגית, הוא חוסנה של האוכלוסייה והלכידות החברתית. חוסן חברתי = חוסן לאומי .אני לא חושב שצריך להסביר את זה, כי אנחנו מרגישים את זה "בבטן".

התקשרות חדשה בינינו בערבות הדדית ומתוך התחשבות, דאגה וחום אנושי, תתבטא מיד גם בכלכלה: היא תפחית את יוקר המחייה, תחסל בהדרגה את הכלכלה השחורה, תחשוף עודפים כספיים ומשאבים חברתיים שיופנו לרווחת הכלל, תפנה את קשרי הון שלטון לטובת רווחת הכלל, תצמצם את אי השוויון והעוני ותשיב את האמון בינינו, שמחירו לא יסולא בפז, במיוחד בתקופות רגישות כמו התקופה הנוכחית.


עם מלוכד, מחובר, נחוש, הוא גם עם חזק יותר, מכל הבחינות, גם הביטחונית. אי אפשר להגיע לגיבוש כזה, עם שסעים כה עמוקים בקרבנו, שמקורם בשיטה כלכלית שפשטה את הרגל ועליה לפנות את מקומה מעל במת ההיסטוריה .ישראל היא אחת המדינות האחרונות בעולם שעודה מאמינה במודל לפיו פירות הצמיחה אמורים לחלחל למטה, לכיסו של כל אחד מאיתנו. רק ארה"ב נמצאת איתנו בבדידות מזהרת, ובשני המדינות המודל הזה משרת נאמנה את האליטות ואת המאיון העליון, בעוד כל השאר נדחקים לקרן זווית, ממש לשולי החברה, במין צנטריפוגה כלכלית אכזרית, דרוויניזם כלכלי וחברתי במיטבו.

שותפות הגורל בינינו מובנת מאליה והחיבור בינינו, הלכידות החברתית היא צו השעה. האם מישהו סבור שהטילים מהרצועה מבחינים בין מגדלי אקירוב, לבין שכונת שפירא? בין הבתים של עובדי חברת חשמל או הבנקים לבין הדירות של עובדי הקבלן? הרי כולנו באותה הסירה.

גם בתחום הכלכלי, מי שמאמין שהמאיון העליון יוכל להמשיך לחיות כאן ברווחה בבועה מלאכותית שיצר לעצמו המפרידה בינו לבינינו, ה-99%, טועה ומטעה. זה רק עניין של זמן. לכן, עלינו להקדים תרופה למכה.
ערבות הדדית בינינו, חיבור ואחדות של עם ישראל לא יהפכו את הייאוש ליותר נוח, כמילות השיר, אלא יכולים לשנות את המציאות ולהסיר מעלינו את כל האיומים. יש כוח אדיר בחיבור בין בני אדם ובלכידות חברתית,
הם יכולים לשמש בסיס לכלכלה בריאה, יציבה, וידידותית לכולנו, ולחברה נחושה וחזקה, מבחינה פנימית וחיצונית. עורף אזרחי כזה יחזק גם את מעמדה הביטחוני והאסטרטגי של ישראל, בעיני אויביה וידידותיה כאחד, ויתרום להרתעה הישראלית מול האיומים הביטחוניים.

אין סיבה שהמשבר הכלכלי ימשיך להסלים, יחד עם הרעה אסטרטגית דרמטית במישור הביטחוני, אם נתחיל, באמצעות חינוך לאומי למבוגרים ולילדים, באמצעות שימוש ממלכתי בכלי התקשורת ובאמצעות השפעת הסביבה, לפעול לאיחוד השורות בינינו, להתחשבות, לוויתורים הדדיים ולדאגה לכל פרט ולחברה הישראלית בכללה. יש בערבות כזו בינינו בכדי לכסות על כל החסרונות וזהו הבונקר הפיננסי האמיתי שלנו, שייתר את כל השאר.

מתוך עיתון האומה*, אודות חשיבות החינוך לחוסנה ואחדותה של ישראל:
"והתקוה היחידה היא: לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש; לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו; לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר – אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה, כי התחילה בונים את היסוד באופן בריא ומספיק להמשא שרוצים להעמיס עליו, ואחר זה מתחילים לבנות הבניין. אבל חבל על מי שבונה בנין בלי יסוד מוצק כראוי כי מלבד שאינו בונה כלום, הוא גם מסכן עצמו ואת אחרים הסמוכים אליו, כי לכל תנודה קלה יפול הבנין ואבניו יתפזרו לכל רוח."
* האומה, הרב יהודה אשלג, 1940.

כיפת ברזל האמיתית שלנו איננה מערכת נשק מתקדמת ככל שתהיה, וגם לא רפורמות מבניות ותקציביות במשק, אלא דווקא אותו כוח פנימי שמתגלה כשאנחנו מתאחדים, מתחברים, ומנצלים יתרונות סינרגטיים בינינו. אנחנו רק צריכים לרצות את זה ולהתחיל לפעול לקראת זה, אפילו רק בעלמא. נטייה לחיבור ולערבות הדדית בינינו, זה כל מה שצריך כדי לשפר בצורה דרמטית את הכלכלה הריאלית ואת איכות החיים. כל השאר יסתדר, כי אלו מגמות שמתאימות לחוקי העולם הגלובלי והמקושר בו כולנו חיים, קשורים ותלויים זה בזה בתלות הדדית המחייבת אותו להתחבר.

בעצם, אם מסתכלים על ההיסטוריה של עם ישראל, זה תמיד הוכח כנכון:
כשהתאחדנו – שרדנו ושגשגנו. כשהתפצלנו לשנאת חינם –שילמנו על כך מחיר יקר.
במקום להשקיע 35 מיליארד ₪ במיגון העורף, אנו צריכים להשקיע ביצירת מדינה שמהווה מרחב חברתי מוגן עבור כל אזרחיה. מח"מ במקום ממ"ד, זהו צו השעה.