ישראל זיו

כדי להציל את הקפיטליזם מעצמו, צריך לשנות את היחסים בינינו ולא את מערכת המס או השכר
מן העיתונות: "איך ניתן לצמצם את אי השוויון ב-10 צעדים פשוטים. הכלכלן רוברט רייך מציע דרכים לצמצום הפערים החברתיים שנפערו בארה"ב".[/COLOR]תגובתי:רוברט רייך הוא פרופסור נחמד, מסור ויש לו רגישות חברתית ראויה להערכה, בטח בתור כלכלן.רייך מנגיש את הכלכלה להמונים בצורה רכה וברורה. מומלץ מאוד לצפות בהרצאות ובסרטים שלו. ההבנה שלו שאי השוויון הגיע לרמה קיצונית עד כדי כך שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, את הקפיטליזם ואת סדרי הממשל והמשטר, היא תובנה חשובה מאוד. הוא לא מדבר על הסכנות שבאי השוויון כי הוא סוציאליסט או הומניסט, אלא כי הוא חושב שצמצום אי השוויון יסייע לכלכלה הקפיטליסטית לחזור לימיה המוצלחים, אי שם בשנות ה-50, ה- 60 וה-70 של המאה הקודמת. ההיגיון ברור. אין אין לאנשים הפשוטים, אנשי הצווארון הכחול ומעמד הביניים המתכווץ, כסף לצרוך, לבזבז, לעשות שופינג, לקנות בתים, ולקחת משכנתאות, אז מי נפגע מזה? ראשית, המדינה כי היא גובה פחות מסים והעשירים, כי הם המנצחים הגדולים של השיטה הנוכחית, ולכן יש להם גם אינטרס ברור להציל אותה, את התרנגולת המטילה עבורם ביצי זהב. כי בחנויות של מי אנו קונים? ברשתות של מי אנו מאמינים? בבנקים של מי אנו חוסכים? ממי אנו מבקשים הלוואה? נכון, התשובה בכל המקרים היא מהעשירים. לכן, משתלם לעשירים, לא מבחינה אתית או מוסרית, אלא משתלם להם בכיס, לוותר קצת ולהשקיע בצמצום אי השוויון. זה יאושש את הצמיחה ואת הצריכה הפרטית, המהווה 70% מהתוצר האמריקאי, ויעשיר אותם יותר ויותר. הם לא יפי נפש, אבל הם צריכים להבין שמשתלם להם לנצח אותנו לא בנוק-אאוט, כפי שזה נראה כיום, אלא בנקודות בלבד. גם פרופסור ג'וזף שטיגליץ כותב ומתבטא בדיוק באותה הרוח וכמוהו גם המשקיע האגדי ביל גרוס, מנהל חברת הקרנות פימקו וכלכלנים מובילים אחרים, אבל הם עדיין במיעוט.הפרופ' רוברט רייך, מרבה לדבר על הכישלון של אותו מודל כלכלי ועל הסכנה שהרמה הגבוהה של אי השוויון מהווה עבור הקפיטליזם, הקפיטליסטים והדמוקרטיה. להבדיל מיפי נפש ומתקני עולם למיניהם, הפועלים בעיקר משיקולים של מוסר, הוגנות ואתיקה ומזוהים עם השמאל הכלכלי-חברתי, הפרופסור רייך הוא קפיטליסט מובהק והמאבק שלו באי השוויון מיועד להציל את הקפיטליזם מעצמו, לאושש את שוק העבודה, לחזק את הצריכה הפרטית המהווה למעלה מ-70% מסך הכלכלה האמריקאית ולאפשר לאמריקה לחזור ולצמוח, לייצר משרות ולהוביל.
אבל מה שחסר לרייך, גם באבחנה שלו על הבעיה וגם ב-10 ההצעות שהוא מספק כאן לפתרון, הוא ההתעלמות המוחלטת שלו מטבע האדם ומהקשרים הכלכליים בינינו, שמונעים משיקולי רווח אישי אגואיסטיים, חוסר הרגשת הזולת ודרוויניזם כלכלי וחברתי שרק הולך ומקצין, מרגע לרגע.את כל ההצעות היפות האלה שלו מי בדיוק ייתן לו ליישם? האם הרפובליקנים יסכימו להעביר את אפילו אחת מההצעות הנפלאות האלה שלו? לא נעים להודות, אבל אפילו הדמוקרטים לא יסכימו למרביתם, בעיקר בגלל שלמרות שהם רוצים שנחשוב שהם רבים על אידאולוגיה, בעצם גם אלו וגם אלו הם הנציגים של ה-1% במסדרונות הממשל ותפקידם לשמור על האינטרסים של עצמם. קשרי הון שלטון במיטבם. לכן ההצעות של רייך ודומיו הן פשוט אשליה מתוקה, לא פחות מהתוכנית הכלכלית שהגישה שלי יחימוביץ' לפני הבחירות האחרונות לכנסת. אוטופיה ולא יותר מזה. ועוד לא כתבתי מילה מה FOX News, או Bulshit Mountain כמו שג'ון סטיוטארט מכנה אותם, יעשו מרייך ומההצעות שלו, ממש מרחץ דמים.אם ה-1% לא יפנימו שהם תלויים בכולנו, לא יהיו מוכנים לזוז מילימטר לטובת הקטנת אי השוויון, אז כל ההצעות האלה הם לא יותר מחלומות באספמיה. לכן, הכל מתחיל בחינוך, חינוך לערבות הדדית ולהרגשת הזולת ובתוכנית לאיחוד העם. מתוך אותה ערבות כלכלית, תיווצר גם כלכלה חדשה,שמבוססת עליה, היא תהיה לא כלכלה של דולרים, אלא של אושר, של תחושה שאי אפשר לקנות בכסף, גם אם אתה מיליארדר. אז, גם לא נצטרך את תוכנית 10 הנקודות של רייך, כי כשנרגיש ונאהב אחד את השני, לא יצטרכו להכריח אותנו לוותר או לשלם יותר מסים, אלא אף אחד מאיתנו לא יישן טוב בלילה, אם הוא ידע שיש לו עודפים, בעוד לשכנים שלו חסר אוכל במקרר או כסף לבית הספר לילדים. נשנה את היחסים בינינו, כל השאר, גם הכלכלה, ישתנו כמעט לבד. כל שאר הפתרונות, לא שווים את הנייר עליו הם כתובים, אפילו אם יש מאחוריהם כוונות טובות. צריך לשנות את האדם, לא את מערכת המס או הבנקאות. [/RIGHT]