דודי מחפוד

סליחה, הלכתי לאיבוד, מישהו יודע לומר לי למי אני שייך?
אני זוכר שבתחילת הדרך היו המון צעקות, התאספנו כולנו מול הטלוויזיה, אפילו כמה שכנים הצטרפו וראינו שחור ולבן. אז עוד לא היו הרבה גוונים, זה או שחור או לבן, אין באמצע. אצלנו בבית של סבתא לבשו מדי הפועל והריעו למערך, ואותי אז עוד לא העיזו לשאול במי אני תומך, שחס ושלום לא יפגעו בתמימותי, בכל זאת רק בן 5 הילד, והוא צריך לגדול ולהחליט לבד, לא?

בגיל 10, שיחקתי בבית"ר ר"ג בקט סל, אמרו לנו שחייבים לבחור בצבי בר ברזני לראשות העיר, כי רק הליכוד יכול. אמרו גם שהוא הבטיח לנו שיבנה מגרש כדור סל עבורינו- השקרן חולירע. רק בגיל 13 גיליתי שהמגרש שנמצא ליד קניון רמת גן הוא בכלל לא מגרש, אלה מועדון ריקודים "אימפולס" פה חשדתי! הפסקתי להאמין לשקרנים, לא עניין אותי יותר פוליטיקה ומצידי "שתישרף המדינה".
בדרך לבית הספר כמעט פיצצו אותי באוטובוס, ועוד אוטובוס אחר ברח לי עם מחבל מתאבד, זה היה קרוב כל כך. אחרי כן איזה אחד שנראה מהעדה שלי רוצח את האיש שהאשמנו בכל העוולות. הוא נתן להם נשק, והוא ניסה לעשות שלום על חשבון הביטחון שלי. זהו פה, אני בחיים לא אאמין להם יותר. אני בבעיה קשה, לימדו אותי בבית הספר "לא תירצח" ולא רק זה, גם שהיה לי ממש קשה עם כל הקריאות האלה של מוות לבני המיעוטים, לפעמים נגררתי ולפעמים עמדתי על שלי בסוף זה מתעצב למשהו איתן.אני מתגייס לצבא, פה הרגשתי שאני חייב לקחת צד, אני חייל ויש אויב ואני חייב להחליט זה או שאני איתנו או שאני איתם! בטח שאני איתנו. אחרי הצבא החלטתי לשאול מי זה איתנו, נבהלתי וברחתי להולנד, לא יכול לשאת יותר את הבולשיט הזה. שנתיים בהולנד מלמדות אותי שאפשר לחיות עם חלק מהערבים.2004- חוזר לישראל ושנה אחרי כן, ראש הממשלה אריאל שרון מחלק את הארץ, בשלב הזה אני כועס כל כך. איך זה אפשרי שראש הממשלה שאני בחרתי בו הלך נגד האמונה שלי ושלו, הוא בחר לעשות בדיוק ההפך ממה שהוא נדרש לעשות וכל זאת בלי לשאול אותנו מה אנחנו חושבים, דמוקרטיה, הלו, הצילו? מתה הדמוקרטיה, אז בואו נדבר על מדינה יהודית, אוקי?

השיח הציבורי משתנה, ואני איתו. כלכלה להמונים, יהדות ודמוקרטיה, חופש דיבור, שיוון זכויות, מחאות, מהפכות, ואני זורם, מתחבר להכל. מסקנה אחת הסקתי מכל הסיפור הזה- השיטה לא עובדת, היא לא עובדת לציבור, היא לא עובדת למדינה היא לא עובד לאזרחים, היא לא עובדת לחיות, לעופות, בהמות, צמחים, ירקות, פירות, לכדור הזה שאנו חיים בו. היא לא עובדת לאף אחד למעט בעלי ההון והמחוברים. צריך שיהיה פה את דעת העם שתקבע מי יקבל פרס על מפעל חיים למוסיקה או אם לחלק את המדינה ל- 2 או אפילו 3 אם צריך, כלומר אם באמת כולם או לפחות הרוב מאמין שצריך. במקרה הטוב, כולנו נסכים על כך, ברע אז רק הרוב. השיטה חייבת להשתנות, המשאבים צריכים להיות של הציבור, ייצור הכסף, החלטות קשות, הכל בידי העם, כי ככה זה בדמוקרטיה.

אם כבר, אז כבר.. יש לנו את הטכנולוגיה, יש לנו את המשאבים, יש לנו את הרצון והכי חשוב יש לנו סיבה אמיתית לעשות שינוי. הגיע הזמן שנסתכל כולנו לעצמנו במראה ונלמד לחיות עם עצמנו, אנחנו דורשים שקיפות, והגיע הזמן שאנחנו נתחיל גם לתת אותה. אנחנו נחליט בצורה נאורה שתשקף בצורה מדוייקת את מי שאנחנו לטוב ולרע ומכאן אנחנו יכולים רק לצמוח ולהשתפר.