אלי אבידר

כמנהיג גדול, שרון ניצל את ההומור שלו לעבודתו. כך נחלץ ממבוכה דיפלומטית כשמזכ"ל האו"ם קופי ענאן ניסה לעשות על גבו כותרות
פנים רבות היו לאריק שרון, וכל אדם שבא עמו במגע זכה להכיר צד אחר באישיותו. המנהיג הצבאי, המדינאי, איש המשפחה והחבר. גם חוש ההומור של אריק היה מתכונותיו המפורסמות, אבל מה שרבים לא יודעים הוא שחוש ההומור הזה שימש אותו לא אחת גם ככלי עבודה.

זכיתי להתמנות ליועצו המדיני של שרון כשהיה שר החוץ בממשלת נתניהו. עם מינויו החלו להישמע קולות רמים לגבי מידת שיתוף הפעולה שיזכה לה ממנהיגי העולם. שרון עוד נחשב אז בעיני רבים פרסונה נון-גרטה.

הנסיעה הראשונה של אריק לפגישות מדיניות בחו"ל הייתה לארה"ב, והלחץ הורגש היטב באוויר. ההנחיה הייתה להיערך לכל התרחישים. לשרון תוכננה פגישה עם מזכ"ל האו"ם קופי ענאן בניו יורק.

עובדי משרד החוץ הכינו עבור אריק ניירות עמדה בכל הנושאים על סדר היום: מתהליך השלום, דרך כוחות האו"ם בגבולות ישראל ועד לתלונות פלסטיניות בסוגיות שונות. אבל אף נייר עמדה לא הכין את שרון למארב שטמן לו מזכ"ל האו"ם.

עם תחילת הישיבה עם מזכ"ל האו"ם, פנה אליו ענאן במילים האלו: "אדוני שר החוץ. קיבלתי הבוקר פקס בהול מראש ממשלת לבנון (ענאן נפנף בפקס) שסיפר שאתמול באחת לפנות בוקר שברו מטוסי חיל האוויר את מחסום הקול מעל ביירות. כיצד אתה חושב שהילדים הלבנונים, שהתעוררו לקולות הבום העל-קולי בבהלה, ילמדו לחיות בשלום עם
ישראל?".

פנייה בוטה כזו לשר חוץ חדש הייתה גרועה יותר מכל הושבה על כיסא נמוך. לא רק שהנימוס הדיפלומטי נעדר מדבריו של ענאן - לא היה פה נימוס בכלל. ברור היה שענאן לא מכוון לשרון עצמו, אלא לכותרות העיתונים של מחר, שיספרו על הנזיפה שקיבל שר החוץ הישראלי בביקורו הרשמי הראשון באו"ם. בחדר השתררה דממה מוחלטת. רק שרון לא איבד בכלום משלוותו. הוא הקשיב לענאן, לגם לגימה מכוס המים שעל השולחן וענה באגביות, כשמבט
מיתמם על פניו: "אדוני המזכ"ל, אני בן כ-70, ואני חייב להתוודות שאני בקושי רב מצליח להישאר ער מאוחר יותר מהשעה תשע בלילה. אין לי צל מושג כיצד אנשים יכולים לתפקד באחת לפנות בוקר" שני צדי השולחן פרצו בצחוק רועם. כשנרגע מהצחוק, מזכ"ל האו"ם אמר בחיוך: "אדוני שר החוץ, אני מאוד אעריך את זה אם תדאג שגם טייסי חייל האוויר של צה"ל ילכו לישון בתשע בלילה".

גם זה היה שרון בגדולתו. הוא הבין בדיוק לאן רצה מזכ"ל האו"ם להוביל את הישיבה. ראיתי מדינאים מנוסים מתפרצים בהאשמות ברגע כזה או בהתנצלויות. שרון לא היה איש של התנצלויות, אבל הוא גם ידע שעימות היה משרת את ענאן. שרון הבין את הסיטואציה הקשה, בחר עבורה את הכלי המתאים ויצא ממנה הכי טוב שאפשר. השקט שאפיין אותו בשדה הקרב אפיין אותו גם בחזית המדינית. "אף אחד לא מעריך כפיפות קומה", נהג אריק לומר. בחייו ובמותו, שרון מעולם לא התכופף.

מאמר שלי שפורסם ב NRG