אלי אבידר

הגנרל א-סיסי ייצב את השלטון על שתי רגליו: הממסד הצבאי והתמיכה העממית. לראשונה מאז המהפכה, יש בקהיר מנהיג

שלוש שנים של תוהו ובוהו שלטוני, פוליטי וכלכלי עברו על מצרים מאז הדחתו של חוסני מובראק. לאורך התקופה לא הצליח איש לבסס את מעמדו כמנהיג המדינה הגדולה והחשובה בעולם הערבי. מנהיגים וטוענים לכתר זינקו למרכז הבמה - ונעלמו. איש מהם לא נהנה מלגיטימציה ציבורית ובינלאומית אמיתית. בחודשים האחרונים עולה וצומחת דמותו של המנהיג הראשון של מצרים שלאחר המהפכה.

הגנרל א-סיסי ייצב את השלטון, והאמון שהוא זוכה לו חוצה כיום מעמדות ומגזרים. למעט כיסי התנגדות בקרב האחים המוסלמים - שמצויים עדיין בהלם מוחלט - לא נראה שמישהו יכול או מעוניין לאתגר את שלטונו.

בתקשורת ובקרב הציבור המצרי הולכים וגוברים ביטויי ההערצה לא-סיסי. נשים רוכשות פיג'מות עם תדפיסים שלו, שוקולדים עם תמונתו נמכרים ברחובות, ומאמרים בעיתונים מהללים את יכולת המנהיגות שלו. את הקונצנזוס הזה לא ניתן לתלות רק בהשפעה של הצבא ושל הממשל על גופי העיתונות המצרית. התקשורת המצרית מבינה את מה
שכל אזרח ברחובות מצרים תופס באופן אינסטנקטיבי: המנהיג אשר לו ייחלו ההמונים מאז הדחת מובראק נמצא. מי שיוצא נגדו - יוצא נגד העם.

הציבור המצרי עייף ומודאג. שלוש השנים האחרונות נתנו בו את אותותיהם. הדרישה לחירות ולדמוקרטיה התחלפה בשאיפות ארציות יותר הנוגעות לקיום היומיומי. העם מעוניין במנהיג שמסוגל להחזיר את החברה המצרית לחיים, לייצב את המערכת הפוליטית השבירה ולהתניע מחדש את הכלכלה.

א-סיסי הצליח לייצב את השלטון מחדש על שתי רגליו - הצבא והתמיכה העממית. 98.1 אחוז מהמצביעים אישרו את החוקה החדשה במשאל העם האחרון, והוכיחו כי לא נותר דבר מהאופוזיציה לא-סיסי. אין זה משנה אם הוא יחליט להתמודד לנשיאות או לא; כל מועמד שייבחר יהיה תלוי בו לחלוטין.

על הממשל האמריקאי להפנים את לקח החודשים האחרונים. לא ניתן להמשיך ולפרש את התביעות של העם המצרי במושגים מערביים. אותם המוני המצרים שיצאו להפגין בחמת זעם כנגד מובארק ושלטונו האבסולוטי, הם שמריעים לא-סיסי כיום. היציבות והביטחון האישי חשובים להם לא פחות מהסיסמאות הרומנטיות על חופש ודמוקרטיה. ככל
שהאמריקאים ימהרו לקבל את השלטון החדש ולהתייחס אליו בכבוד, כן ייטב.

גם ישראל צריכה להמשיך בגישה מכבדת וזהירה. על הממשלה למתן את קריאות ההתלהבות לנוכח הקרע בין א-סיסי לבין החמאס. אסיסי מוביל מדיניות של אינטרסים וחישוב תועלתני וקר. ככל שישראל מתלהבת יותר מהעימות בינו לחמאס, כך היא מקרבת את מועד הסדרת היחסים ביניהם. אחרי שהחמאס ילמד את מקומו ויכבד את השלטון
החדש, א-סיסי יוכל גם להתפשר עימו. כמו בכל צעד של נסיך מצרים החדש, מדובר באסטרטגיה, לא באידיאולוגיה.
פורסם במעריב NRG