ישראל זיו

כרטיס אשראי בנקאי עולה כפול? אל תאשים את הבנק, אלא את חוסר הערבות ההדדית בינינו.

מהעיתונות: "איזה בנק גובה מכם הכי הרבה כסף תמורת כרטיס האשראי שלו?
"הערבות ההדדית מתה. תפוס כפי יכולתך זה העיקר".
תגובתי:
לא מפתיע שאם אתה לקוח קיים, אז לא סופרים אותך.
עוד פחות מפתיע שאם אתה לקוח "שבוי", אז מתעללים בך.
אולי בנקים מצטיינים בכך במיוחד, גם חברות כרטיסי האשראי, אבל זו תופעה כללית ולצערנו גם נורמטיבית.
הגרף מספר את הסיפור.
העמלות החודשיות על כרטיס אשראי שהנפיק לך הבנק "שלך", יקרות ב- 108% בממוצע, ביחס לכרטיס אשראי (לעיתים ממש אותו כרטיס) שמנפיק גורם שאינו קשור לבנק.
כן, המחיר יותר מכפול, 10 ש"ח לחודש בהשוואה ל- 4.8 ש"ח לחודש, בהתאמה.
ברור שאלו עמלות לפני מיקוח, אבל רובנו סומכים על הבנק שלנו וממעטים לדרוש הפחתת עמלות. למה שנדרוש? זה הרי הבנק שלנו, אני מכיר את היועץ עוד כשהייתה לו רעמת שיער מרשימה ואת פקיד האשראי עוד מההלוואה הראשונה שלקחתי כשהשתחררתי מהצבא. היום הילדים שלי לקוחות בסניף הזה. זה הסניף הביתי שלי. אני שומר לו אמונים כבר 35 שנה. מה פתאום להתמקח?
בטוח אני מקבל מהם את המחירים הכי טובים. נכון?


אז בוא נתמקח ונתמקח ונתמקח. מי יתעייף ראשון?
מדי פעם המציאות המרה מתגלה לנו. ברור שגובים מאיתנו יותר, כי לוקחים אותנו כמובן מאליו.
פעם ב....כשאנו מתמקחים, אז עושים לנו טובה ומעניקים לנו הנחה, או אפילו פטור, אבל הם באים עם "פג תוקף" שרשום באותיות מאוד (מאוד) קטנות. וכך אתה מרוצה ומחמיא לעצמך שרשמת ניצחון על הבנק וקיבלת הנחה של 50% מעמלות חודשיות על כרטיסי האשראי, או על פעולות בני"ע, רק כדי לגלות 5 שנים אחר כך, במקרה כמובן, שהפטור הוענק לך לתקופה של שנה אחת בלבד ושמאז אתה משלם את התעריף המלא, תעריף ברירת המחדל.
מה הפלא שכולם מחייכים אלי כשאני נכנס לבנק ? החיוך הזה עולה לכולנו ביוקר.
הכל חוזר אליך.....
כאמור, זו הנורמה. כולם עושים את זה ללקוחות. האבסורד הוא שבמערכת כלכלית מורכבת, בה כולנו קשורים ותלויים זה בזה, נקרא לה מערכת אינטגרלית, תופעת "ריבוי הכובעים" משמעותה שאנו מקיימים מערכת בה כל אחד מאיתנו מאפשר את העיוות הזה ובעצם אתה חלק מהמערכת שמקפחת אותך, שגוזלת אותך, כי אתה וכולם כמוך, רכיבים חיוניים בקיומה. אם אתה עובד בנק, אולי אתה מלך, אבל אל תדאג, חברת החשמל דופקת גם אותך. וגם עובד חברת החשמל או משלם מחיר שערורייתי לחברות הכבלים, או ליצרן המזון שמקצר את תקופת ה"תאריך אחרון לשיווק" על המוצר, רק כדי שתמהר לצרוך או לזרוק אותו ותקנה אחד נוסף במקומו ובמחיר מלא כמובן.
ומי לא קנה מרשתות השיווק בשבועיים האחרונים ירקות ופירות במחיר מטורף ! לכאורה בגלל הסופה שהייתה, עד שהסתבר שרשתות השיווק ניצלו את הקור ונזקיו להגדלת פערי התיווך שלהם למספר הצנוע של 300% !
וכל הלאה והלאה בשרשרת המזון המסחרית והכלכלית, כולם פוגעים ומנצלים את כולם ונפגעים בעצמם בעצמם.
שוב פעם רפורמות?
מה שמפתיע זה הרצפט הקבוע המומלץ לפתרון של עיוותים כאלה.
שוב יגידו לנו שצריך רפורמה, צריך להקים וועדה, צריך תחרות, צריך לפרק את המונופולים, צריך צריך צריך........האם זה יעזור?
אולי, אבל בדר"כ לא.
האם ספרתם כמה רפורמות מהותיות ודרמטיות לכאורה, עברו ענף הבנקאות והחיסכון הפנסיוני ב-20 שנים האחרונות? ומה עם רפורמות בשיעורי המס, במיסוי שוק ההון, בשוק הדיור, בענף המזון, בבתי החולים, ובתחומי יסוד רבים ונוספים. יש גם רפורמות נצחיות כאלו, שמוכרזות ואף פעם לא מתממשות, כמו בחברת החשמל, בנמלים, ברכבת, במשרד הביטחון ובגורמים נוספים העמידים לחלוטין בפני לחצים ופגעי הזמן.
אבל האם שלל הרפורמות הנ"ל, שיפר את מצבנו כצרכנים? האם שיפורים במערכת הכלכלית חילחלו עד לכיסו של אחרון הפועלים, או שנעצרו בראש הפירמידה, אצל אלו שתמיד יודעים להסתדר ושתמיד רוצים עוד ?
למצער, התשובה ל-2 השאלות,שלילית. פה ושם יש קרבות שניצחנו בהם, לכאורה (כחלון וחברות הסלולר), אבל במלחמה אנחנו מפסידים ובגדול. כולנו.
נחטא לאמת אם לא נודה שחלק הרפורמות כן הצליחו לשנות כאן משהו לטובה, אבל בדר"כ רק לזמן מה, עד שהגופים הכלכליים החזקים התאוששו ומצאו דרך חדשה ומתוחכמת יותר לשלוח יד עמוקה לכיס שלנו. זו ברירת המחדל של המערכת. אבל אסור לקבל אותה כנצחית ובלתי ניתנת לשינוי.
האם גיא רולניק זיהה את הבעיה, או את הפתרון ?
לכן, אם מחפשים פתרון אחד, פשוט, יציב וכולל, הסוד טמון בשינוי בסיסי ביחסים בינינו, ממשחק סכום האפס הנוכחי, מדרוויניזם חברתי וכלכלי שאוכל כאן כל חלקה טובה, להתקשרות בערבות הדדית בינינו.
כשגיא רולניק כתב "הערבות ההדדית מתה, תפוס כפי יכולתך זה העיקר" , הוא צדק באבחנה שלו וכנראה, מבלי משים, גם שם את ידו על הפתרון שנמצא ממש מולנו - ערבות הדדית בינינו.
העדרה, הוא המורגש בנו כמשבר, ובחינוך לערבות הדדית, לצד גילויים פרקטיים שלה בפועל כבר כאן ועכשיו, טמון הפתרון לבעיות המבניות שאף רגולטור או רפורמטור גדול לא הצליח ולא יצליח לפתור. המפתח הוא בהרגשת הזולת ולכל הפחות בחיים לפי הכלל, אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. זו הרפורמה היחידה שתשפר ללא שיעור את חיינו ותיצור מערכת כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה. כשברירת המחדל ההתנהגותית תשתנה ממשחק סכום אפס אינדיבידואליסטי ואגואיסטי, לחיים מתוך התחשבות הדדית, דאגה זה לזה וערבות, המערכת הכלכלית לא תהיה זקוקה לכל כך הרבה רפורמות כפויות ולחקיקה. זה ההבדל בין טיפול שורש לבין סתימה זמנית.