ישראל איגרא

נושא ועדת בכר.
לפני שנפרד ממאמרו של צבי סטפק, שבו דנו בשבוע שעבר, נוסיף הערה או הארה, חשובה.
במסגרת שיר ההלל לשוק ההון הישראלי המתקדם, לאחר ועדת בכר ולמנהלי הכספים שלנו, מביא מר סטפק במאמרו, את הקטע הבא:
"...מבקרי רפורמת בכר נאחזים בעניין זה כמוצאי שלל רב, תוך שהם מתעלמים מכך שאחרי כל התספורות, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה במסלולים הכלליים השיגו תשואה שנתית ממוצעת של כ–6% ב–2008– 2012 ‏(כולל‏). מעט מאוד גופים פנסיוניים בחו”ל יכולים להצביע על תשואה כזו. "
ראשית, כדאי לזכור, את הזרמת הנזילות האדירה של הבנקים המרכזיים בתקופה הנידונה, שהצילה באופן מלאכותי את שוק ההון בכלל והאג"חים בפרט. ניסוי כלכלי - מוניטארי, חסר תקדים בהיקפו, שאנו עדיין חיים בתוכו ומלאים בתקוות ליציאה חלקה ממנו, אך עדיין לא ברור לאיש, אם וכיצד יתרחש הפלא!

מה מסתתר מתחת לענן? צילום: ישראל איגרא
מעבר לכך, הבה נסתכל על הדברים בזוית שונה מעט.
מתחילת 2005 ועד סוף 2012 גדל התוצר הלאומי הגולמי בכ- 40%.
מה קרה לשוק ההון?
שווי השוק של כל המניות מתחילת 2005 ועד סוף 2012 לא רק שלא עלה אלא אף ירד.
להיכן נעלם כל הגידול ברווחיות ובתוצר?
האם שווי השוק, של החברות הגדולות לא אמור לגדול בטווח הארוך בדומה לגידול בתוצר?
החוסכים לפנסיה משלמים הון עתק, על ניהול כספם, כך שבחירה מושכלת אמורה היתה להעלות את ערך השקעותיהם אף מעבר לגידול התוצר הכללי, אך נעזוב כרגע, פרט "שולי" זה.
מי שדד את ההפרש, שבין גידול התוצר במשק לגידול שווי השוק המנייתי?
הבה ונסתכל בנתוני אתר הבורסה, על שווין של המניות ואגרות החוב הנסחרות בבורסה בתל אביב, בשנים הרלבנטיות, (במליארדי ש"ח)

מניות והמירים אג"ח חברות אג"ח ממשלתיות
סוף שנת 2005 606.9 67.8 305.8
סוף שנת 2012 603.9 260.8 459.8
שווי השוק המצרפי של המניות ירד! ואילו שווי השוק של אגרות החוב של החברות עלה פי 4!
מעבר לכל ההסברים המלומדים יותר או פחות, לירידת שווי המניות בבורסה, האם מישהו שם למעלה, לא ראה בכך צלצול פעמון אזעקה למבנה ההון המסוכן של החברות?
למנהלי הקרנות המנהלים את כספי הפנסיה לא הפריע הדבר? האם לא נדרשת תוספת סיכון משמעותית ביותר בתשואה על השקעות מעין אלו?
חברה מסחרית, במיוחד מזן הפרמידות השולטות בבורסה, תעדיף תמיד לגייס כסף זול, ללא בטחונות, שעבודים או התניות, על פני גיוס הון יקר בצורת מניות, המחייבות, בתיאוריה לפחות, חלוקת רווחים הוגנת.
כאן איפשרו להם, בתקופה הנידונה, לגייס אג"ח בריביות מגוחכות. אם החברה הרוויחה, זרוק עצם לבעלי האג"ח, כלומר, שלם להם את הריבית הנקובה. אם החברה הפסידה, עשה להם תספורת, הבעלות והשליטה על החברה, עד לאחרונה לפחות, נותרת בידיך!
תוסיפו לכך את העובדה, שבכל שנה, מפרישים העובדים השכירים ממשכורתם לפנסיה, כ - 80 מליארד ש"ח, אותם צריכים מנהלי הכסף להשקיע, בינתיים מדברים הרבה, אך עושים מעט לאבטחת עתידם של החוסכים.
-------------------------------------
* קישור למאמר הראשון