אלי אבידר

סחר חוץ: העתיד נמצא באפריקה – מאמר שלי שפורסם בדאמארקר

אפריקה היא היבשת הצומחת ביותר בעולם, ובה מצויות חמש הכלכלות הצומחות ביותר. אין זה מקרה שאפריקה
מהווה כיום את המגרש הבולט ביותר שבו מתחרות המעצמות העולמיות על דריסת רגל
בשנים האחרונות נחשבת הגדלת כוח העבודה המועסק במשק למנוף הצמיחה העיקרי של ישראל. המנטרה של “שילוב חרדים וערבים” נשמעת שוב ושוב בפי פוליטיקאים וכלכלנים, ובצדק. ואולם, הגדלת ההשתתפות תלויה
בהגדלת היצע המשרות, ועל כך מדברים הרבה פחות.
בהנחה שהכוונה אינה ליצור עבודות יזומות במגזר הציבורי או לשלוח עובדים חדשים לענפי השירות מעוטי ההכנסה, הדרך לספק עבורם משרות אמיתיות היא באמצעות הגדלת היצוא.

מחקר שראה אור ב–2012 בחן את השפעות היצוא על מדינות האיחוד האירופי בשנים 2000–2007. הממצאים היו חד־משמעיים: כל תוספת של מיליון דולר ליצוא הביאה ליצירת 18.5 מקומות עבודה ולעלייה של 2.7% בגובה השכר. בבדיקה השוואתית נמצא כי רמת השכר של עובדים במפעלי ייצור ליצוא היתה גבוהה מעמיתיהם בפירמות הפועלות לשוק המקומי.
נתונים אלה דומים לממצאים מהמשק הישראלי. כאן ההערכה היא כי כל מיליון דולר ליצוא מוסיף בממוצע חמש עד 13 משרות למשק. זאת ועוד, דו”ח בנק ישראל ל–2012 קבע כי הערך המוסף למשק של כלל היצוא ‏(ללא יהלומים‏) הוא 77%. עוד נמצא כי השכר בענפי היצוא גבוה בכ–85% מהממוצע במגזר העסקי.
מחקר קודם של בנק ישראל מצא כי חברות הפונות ליצוא מעסיקות מספר גדול יותר של עובדים מחברות דומות שאינן מייצאות, וכי עובדים אלה מקבלים שכר הגבוה בכ–27% מעמיתיהם בחברות הפועלות רק בשוק המקומי. רמת ההון לעובד - כלומר, השקעת החברה בהון פיסי - גבוהה בכמעט 30% בחברות יצואניות. כתוצאה מכך, רמת הפריון הכולל של חברות אלה גבוהה באופן משמעותי, והיא שמאפשרת להן להתחרות בהצלחה בשווקי חו”ל. מהסיבות האלה, רבים רואים ביצוא את הנתון החשוב ביותר בהערכת החוסן הכלכלי של מדינה.

מבין כל הדרכים שבהן מסוגלת הממשלה לסייע ליצוא, הנפוצה, החשובה והאפקטיבית ביותר היא יצירת מנגנון ביטוח
לסיכונים המתלווים לעסקות חוצות גבולות. רק כך מסוגלת התעשייה המקומית לכבוש לעצמה שווקים חדשים ולהתחרות במדינות מוטות־יצוא אחרות. מאחר שכבר הוכח כי פיתוח הסחר הבינלאומי מהווה מחולל צמיחה ברמה העולמית, הגדיר ארגון OECD כי רצוי שכל מדינה תקיים מערך של ביטוח סיכוני סחר־חוץ משלה, ובכך תתרום לקידום הכלכלה העולמית כולה.
המגזר הפרטי פעיל אמנם גם הוא בביטוח סיכוני סחר־חוץ, אבל במקרים רבים חברות ביטוח פרטיות נרתעות מכיסוי עסקות או ביטוח בשווקים מסוימים - למשל, כשקיים קושי בתמחור העסקה או הערכת הסיכון בשל קטגוריית “סיכונים פוליטיים”. במצבים כאלה יימנעו חברות הביטוח הפרטיות מכיסוי העסקה, או שהן יתמחרו את הפרמיה כך שהיא תהפוך לבלתי כדאית. במקרים רבים מדובר דווקא בשווקים החשובים ביותר להתפתחות היצוא.
הדוגמה המובהקת ביותר היא אפריקה. אפריקה היא היבשת הצומחת ביותר בעולם, ובה מצויות חמש הכלכלות הצומחות ביותר. אין זה מקרה שאפריקה מהווה כיום את המגרש הבולט ביותר שבו מתחרות המעצמות העולמיות על דריסת רגל, תוך מעורבות ממשלתית ומתן גיבוי ותמיכה למגזר העסקי שלהן. למרבה הצער, מהמשחק הזה נעדרת מדינת ישראל. אשרה - המבטחת הממשלתית ליצוא - מכסה עסקות ב–2 מיליארד דולר בלבד ברחבי העולם כולו. כיום, הפוטנציאל של עסקות לאפריקה לבדה עומד על סכום דומה, אם לא גבוה ממנו.
אין זה מאוחר מדי לשנות כיוון. על הממשלה להרחיב בצורה ניכרת את הכיסוי הביטוחי ליצוא, ולאפשר לקטר שסחב אחריו את הכלכלה הישראלית בעשור האחרון, לחזור ולדהור קדימה.