ישראל איגרא

"ועל חטא שחטאנו לפניך ..." (מתוך המחזור ליום הכיפורים).
כוח הדיבור, באמצעות הפה, הלשון, השפתיים והגרון הנטוי בשחצנות, העסיקו רבות את מחברי הסליחות, שהעמיקו בהבנת נפש האדם.
ברוח ימים אלו, נוסיף פרשנות עדכנית, לתפילת הוידוי, שתייוחד למובילי שוק ההון. אולי ההכרה, תביא אחדים מהם, אלו שפעלו "בבלי דעת" לפעול לתיקון.
נתמקד הפעם במכבסת המילים, בשירות החוק, אחת הדרכים שבאמצעותה הצליחה, חבורה מצומצמת, של טייקונים ויועציהם הממולחים, משפטנים ויחצנים, בשיתוף פעולה רגולטורי, להשתלט על שוק ההון הישראלי "בדעת ובמרמה" ובאין מפריע.
נבחן, בעזרת כמה דוגמאות, איך וכיצד, באמצעות משחקי לשון, עוותה משמעותן של מילות מפתח, שונתה המהות ואפשרה השתלטות מעטים על כספי חוסכים רבים.


" ועל חטא שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים"
החוסך הקטן: ההתיחסות לחוסכים הקטנים, כל אחד בנפרד, מגמדת את חלקם האמיתי בחברה הציבורית.
הכספים שנטלו הטיקונים, מחסכונות קטנים, היו גדולים מאד, גדולים בהרבה מאשר הם עצמם הביאו מהבית.
הבעיה היתה, שהחוסכים הקטנים, אותם חייבה הממשלה לחסוך ולהפקיד אצל "המוסדיים", לא היו מיוצגים, לא ע"י המוסדיים ולא ע"י הממשלה, כך שלמרות חלקם הגדול, נמחקו כלא היו.
לוא למשל, היו הטיקונים, מביאים שותפים חיצוניים, בהיקף הכספים שהשקיעו החוסכים הקטנים, חייבים היו לספק להם חלק ממשי בשליטה בחברות ובמינוי דירקטורים ומנהלים.
לסיכום: החוסך הקטן הוא בעצם המשקיע הגדול, שחסכונותיו נגזלו!
נציגי המיעוט: שוב משחק מילים, אלו בעצם נציגי הרוב, שגימדו את חלקם, באמצעות "מבנה פירמידלי" ותרגילים אחרים, ראה להלן, דח"צים.
רוב מוחלט במימון ובהשקעה, שמתייחסים אליו כאל מיעוט, בחסות התאמת לשון החוק, כמובן.
"ועל חטא שחטאנו לפניך בדבור פה"
המוסדיים: היה היו לפני שנים רבות, כפי שנפתחות האגדות, גופים מיוחסים ומקורבים, שהורשו להשקיע את כספי הפנסיה והגמל, באג"ח מיועדות של הממשלה, או ביעדים שבחרה הממשלה להשקעה בערבותה. לרוב, היו אלו גופים של ההסתדרות או הבנקים, שגזרו קופון נאה, מהעברת כספי החוסכים ליעדים אלו, ללא כל שיקול דעת, או אחריות.
בהדרגה החלו גופי ביניים אלו, שלא להסתפק בקופון שגזרו והחלו להשתמש גם בקרן לצרכיהם ובנוסף, החלו הפוליטיקאים, ליעד כספים אלו לשימושים שוטפים, ולא להשקעות נושאות פרי לפרעון ההלוואות.
כאשר הוחלט על הפרטה, המשיכה הממשלה והרגולטורים שלה, בייחוד לאחר ועדת בכר, להתייחס לגופים שניהלו את הכספים, כאל "מוסדיים", מילה המשדרת: יושרה, אחריות וסמכות מוסרית.
הפיקוח הממשי על הכספים ושימושיהם, הוסר מכתפי הממשלה והוטל על "כוחות השוק".
כוחות השוק: אמורים היו ליצר תחרות, שלדעת מפעילי הרפורמה, היתה השיטה לפקוח על ניהול נכון ויעיל של הכספים ולהעניש, גופים לא יעילים ולא אחראיים.
נשכחה העובדה שכוחות שוק יכולים ואמורים לפעול בשווקים תחרותיים ובעלי שקיפות וניידות, כאשר הידע משותף לכולם! כאן לא היה כלל שוק, במובנו הכלכלי.
הסיסמה המטעה של "כוחות השוק", שחררה את הרגולטורים מחובת האמון והאחריות שלהם כלפי החוסכים, למרות שבתחום רגיש זה לא פעל כלל שוק אמיתי.
פירמידה: קבוצת חברות, במבנה של פירמידה, השולטות אחת בשניה, באמצעותן הפכו הטיקונים, השקעה של אחוזים בודדים, בחברות אחזקה, לבעלי שליטה מוחלטת בחברות ענק. הכל כמובן בחסות החוק המהונדס לצרכיהם ובכספי החוסכים הקטנים, חסרי הייצוג.
דירקטורים חיצוניים: בעבר נקראו "דירקטורים מטעם הציבור" והחוק העניק להם סמכויות מפליגות.
שם זה נשמע מחייב מדי, לדירקטורים שמתמנים, ע"י בעלי השליטה עצמם. זאת, בהתאם לתוכניות שרקחו יועציהם המשפטיים של הטייקונים ורגולטוריהם, ולכן שונה שמם בחוק, לדירקטורים חיצוניים. (כולה שינוי שם, מי בכלל שם לב למהות).

" ועל חטא שחטאנו לפניך בהונאת רע"
רוב באסיפה הכללית: קטע מורכב קצת, אך חשוב, אם הגעתם עד לכאן, תנשמו עמוק ותמשיכו.
אחד המוסדות החשובים, במימשל התאגידי של חברה ציבורית, היא האסיפה הכללית של בעלי המניות. הייתם מצפים שבהצבעות בנושאים חשובים, כעסקות בעלי ענין, תגמול ובונוסים למנהלים ובעלי שליטה, רוב הוא רוב, נכון? לא אצלנו.
נכון שבהצעת החוק המקורית, היה הרוב, רוב פשוט של בעלי זכויות הצבעה, ברור, קצר ולעניין, אך יועצי הטיקונים ושולחיהם, החליטו שהדבר אינו מתאים להם.
כדי להגן על עסקאות בעלי עניין מפוקפקות, שלא לומר מושחתות, של הטייקונים בעלי השליטה ולאפשר להם למשוך ביתר נוחות את כספי החוסכים מהחברה, סידרו זאת כך, שהרוב הנדרש יכול להיות גם בקרב שליש בלבד מבעלי המניות שאין להם עניין בעסקה המושחתת, כך שסכנת ההתנגדות, כמעט נמחקת.
כך, בנימוקים חסרי שחר, שלא נכנס כאן אליהם, סורס כוחם של נציגי המיעוט, סליחה, נציגי הרוב ונמסר באופן מלא לבעלי השליטה.
רוב? כבר אמרנו! וזו רק דוגמה אחת, מני רבות.
" ועל חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה"
רגולציה: כעת כבר הבנתם, שאם רוצים לנסח חוק שבו היום הוא יום והלילה הוא לילה, ניתן לעשות זאת בקצרה ובפשטות.
אך אם רוצים שהיום יהיה בעצם לילה ולעניננו, שהרוב יהיה בעצם מיעוט, מוצאים צוות משפטנים מתוחכמים, שיפיקו נוסח מסובך מספיק וארוך מאד, כדי להעביר זאת.
יתר על כן, כאשר נחשף העוות שנוצל לרעה וקמה זעקה ציבורית, יש להקים ועדה לתקון הפרצה, "רגולציה מאוסה", בלשון יועצי הטיקונים, אך מי אם לא הם ידאג לניסוח התיקון בצורה מורכבת ומסובכת עוד יותר, שבה הפגיעה בשולחיהם תהיה מינמלית, אם בכלל.
לסיכום, חבורה שלמה צריכה היתה לומר בתפילת יום כיפור בכוונה גדולה ומיוחדת, את פסוקי "ועל חטא שחטאנו לפניך".
לקראת השנה החדשה, נקווה שיבינו ויתקנו את חטאיהם בעצמם...
שנה טובה ומבורכת!
(צילומים: ישראל איגרא)