ישראל זיו

אם פרנקל ספג את הטראומה הכלכלית האמריקאית מאז 2008 ואת מגבלות הכוח, הוא עשוי להפתיע ולהתברר כנגיד "חברתי" יותר מקודמיו.

תגובתי:
על פניו, מינוי ראוי בהחלט
ההודעה על מינויו של פרופ' יעקב פרנקל לתפקיד נגיד בנק ישראל אומנם הפתיעה טקטית את שוק ההון ואת הפרשנים הכלכליים, אבל מהבחינה האסטרטגית ניתן בהחלט לקבוע כי הבחירה בפרנקל מתאימה לצמד נתניהו-לפיד כמו כפפה ליד. בהרבה פרמטרים, פרנקל מזכיר ואף עולה על הנגיד היוצא סטנלי פישר: הוא מכיר היטב את כלכלת ישראל, את הנפשות הפועלות, את משרד האוצר ובנק ישראל, את שוק ההון, את בכירי המשק ושוחה היטב גם במסדרונות הפוליטיים.
הוא גם מוערך ככלכלן בכיר ובהתאם, המינוי לא צפוי לפגוע באמינות המוניטרית הישראלית, אחד הנדבכים החשובים באמון לו זוכה ישראל מצד משקיעים זרים והקהילה העסקית הבינלאומית, שעד כה פישר שימש כנכס העיקרי שלה.


בעיני נתניהו, טרכטנברג נתפס כאנושי ורך מדיי
לא בכדי, נתן לפיד את הסכמתו למינוי כמעט על המקום וניכר כי הבחירה בפרנקל הייתה חשובה מאוד לנתניהו. מספיק חשובה כדי לספוג ביקורות על השיהוי בהודעה על מחליפו של פישר.
נתניהו חיפש ומצא אח תאום אידיאולוגי של עצמו. הוא רצה נגיד שהוא איש ימין כלכלי מובהק וקיבל אחד כזה. פרנקל הוא בשר מבשרם של נתניהו ולפיד.
למה לביבי, שמודל הצמיחה הניאו-ליברלי הוא התנ"ך הכלכלי-חברתי שלו, להסתכן עם מנואל טרכטנברג? בעוד פרנקל מגיע עם אג'נדה ימנית כלכלית ברורה, טרכטנברג נתפס בעיני נתניהו כאנושי מדי, רך מדי, אחד שמתלבט ומתייסר ומכה על חטא היוהרה של הקפיטליזם הלא מרוסן שהונהג כאן בעשור האחרון, ושלא שכח את הביקורים שלו באוהלי המחאה בשדרות רוטשילד בקיץ 2011 ואת הפרוטוקולים של הוועדה החשובה שעמד בראשה.
נתניהו אומנם אימץ את המלצות וועדת טרכטנברג, אך הן היו עבורו כמו גלולה מרה. בכך חתם טרכטנברג את גזר הדין של עצמו. כל עוד נתניהו בשלטון, טרכטנברג ימשיך לשלם את המחיר של הרגישות והאנושיות שלו לנוכח אי השוויון, מימדי העוני וחוסר הביטחון התזונתי ומחירי הדיור המאמירים.
העובדה שטרכטנברג חי ופועל מישראל ועבר יחד עם כולנו את המחאה החברתית וכל מה שקרה לנו מאז, בעוד פרנקל מחליף תפקידים סופר בכירים במערכת הפיננסית האמריקאית שכשלה, לא שיחקה תפקיד במערכת השיקולים של נתניהו. בעצם, אולי היא כן שיחקה לרעתו של טרכטנברג ולטובתו של פרנקל. נתניהו מעדיף נגיד מנותק, קר מזג והחלטי, על פני החום האנושי של טרכטנברג שלאחרונה התבטא כי "האקדמיה - ואני בתוכה - הזניחה את הצורך לשלב בין שוק חופשי ורווחה"וכי אנשים לא יסבלו את המצב הנוכחי לאורך זמן".


ספק אם פרנקל מסוגל לעשות אפילו 1/2 מהעבודה
האם פרופ' פרנקל עלול להתגלות כנגיד "חברתי" שיקדם את האג'נדה החברתית וימקמה גבוה בסדר העדיפויות הלאומי? התשובה המובנת מאליה היא לא רבתי. מה פתאום?
פרנקל מאמין, בדיוק כמו נתניהו-לפיד ובנט, שהישועה של השכבות החלשות ושל מעמד הביניים תגיע ממדיניות שתעודד צמיחה כלכלית באמצעות תמריצים, הטבות מס והעדפה של העסקים הגדולים, של הטייקונים ושל המאיון העליון. ההעדפה של גורמים "מחוללי צמיחה" אלה, אמורה לתמוך בשוק העבודה, להעשיר את קופת המדינה, לפתור את הבעיות התקציביות ולחלחל למטה, באמצעות שרשרת מזון כלכלית טבעית, לכיסו של כל אחד מאיתנו.
העובדה כי המודל הזה נכשל בכל העולם בעשור האחרון ותרם לאי שוויון גובר, לעוני ולהתנתקות של ה-1% מכל השאר, ולשחיקה קשה של מעמד הביניים, לא מעידה, בראייתם, על כישלון המודל עצמו. הסירוב שלהם להכיר כי מגבלות הטבע האנושי, תאוות הבצע שלא נרגעת גם כשיש לך מספיק כסף לדורי דורות, מאבקי יוקרה, אגו ושליטה והאדישות שפיתחנו זה כלפי זה, הם הסיבה העיקרית לכישלון המודל שהונהג כאן, הוא בבחינת הכחשה והתעלמות מתובנות אליהן מגיעים יותר ויותר כלכלנים בכירים ברחבי העולם.
פרנקל וברוורמן לא יסכימו אפילו על מה זו בכלל אג'נדה חברתית
מבחינת נתניהו ופרנקל, העובדה שבעוד מצב המאקרו של ישראל אומנם מתדרדר אך עודו סביר, בעוד מצבם של מרבית אזרחיה בכי רע, היא לא בראש סדר העדיפויות שלהם. הטיפול בנושאים החברתיים אומנם יימשך, אך במידה המינימלית האפשרית כדי להשתיק את הביקורת ולמנוע רעב, מצוקות קיומיות וחידוש של המחאה החברתית.
הרצפט של פרנקל וביבי הוא אולי תרופה מרה עבור שלי יחימוביץ', אבישי ברוורמן ואחרים מן השמאל הכלכלי, אך מבחינתם הוא חברתי ואחראי הרבה יותר מהפופוליזם שנתניהו מייחס ליחימוביץ'.


נשאלת השאלה, האם נתניהו-לפיד ופרנקל יסתפקו במאמצים להציל את כלכלת ישראל, להבריא את המאזן הלאומי, להחזיר את הצמיחה למסלול מואץ ולהמשיך ולצמצם את האבטלה ובכך לדאוג, בעקיפין, גם לסוגיות חברתיות בוערות כמו יוקר המחיה, מחירי הדיור, הפערים הכלכליים וחוסר הביטחון התזונתי של כמעט 1/4 מהמשפחות הישראליות ? או שמא, במקביל להגדלת ההכנסות ולקיצוצים נוספים שיידרשו בתקציב המדינה, הם יפעלו ולו במשהו לטובת צדק חלוקתי, הנהגת רפורמות מבניות חשובות ומהותיות בתחומים חשובים כמו מיסוי ועידוד השקעות הון, מלחמה בתכנוני מס החוקיים והאגרסיביים של המאיון העליון, קשרי הון שלטון, הגברת התחרותיות, טיפול אחראי במשאבים הלאומיים, יישום חכם ומלא של חוק הריכוזיות, רפורמה תקציבית מקיפה במשרד הביטחון ובמגזר הציבורי וצמצום הפער האדיר בין ה"מקושרים" והמסודרים שבינינו, לבין כל השאר. גם כאן, סביר שבנק ישראל והמשלה אומנם יעשו מאמצים, לפחות למראית עיין, אבל זה יהיה יומרני להניח שהם יצאו מגדרם כדי לקדם כאן סוג של צדק חלוקתי וחברתי שלא באמצעות מנגנון היד הנעלמה שהם מאמינים בה בכל מאודם.


האם הטראומה האמריקאית שינתה את פרנקל ?
אמריקה השתנתה בעשור האחרון. צריך לקוות שפרנקל השתנה איתה ויביא את זה אלינו.
העובדה שפרופ' פרנקל שהה בארה"ב בשנים הקשות ביותר לכלכלתה מאז ומעולם עשוייה לעבוד לטובתנו ודווקא לקדם, בצורה עקלקלה, את האג'נדה החברתית של בנק ישראל ושל הממשלה.
-פרנקל חווה על בשרו את ההתמוטטות של AIG ואת החילוץ היקר מצד הממשל ( לא רבים יודעים שחלק משמעותי מהחילוץ ניתן לחברות כהלוואה בריבית גבוהה מאוד, מעל 11%. זו אחת ההשקעות הטובות ביותר שעשה הממשל בשנות המשבר).
-פרנקל חווה על בשרו מה זה להיות על סף תהום כלכלי ופיננסי שעלול היה לגרור את כלכלת ארה"ב לכליה.
-פרנקל יודע מקרוב שחוסר ההסכמה והמחלוקות המטופשות בין הרפובליקנים לדמוקרטים, כמעט עלה לארה"ב במחיר כלכלי כבד, גם בקרב על המצוק הפיסקלי וגם בשיתוק הנוכחי של הממשל בכל הקשור לכלכלה.
-פרנקל יודע את מה שיו"ר ה- FED מהסס להגיד בפה מלא: אחרי 6 שנים של תמריצים חסרי תקדים בהיקפם ובאיכותם, מצבו של המשק האמריקאי לא מאפשר ניתוק מלא באותה מערכת החייאה מלאכותית. אפילו דיבורים על ניתוק חלקי והדרגתי מההדפסה הסיטונאית של כסף, מעורר פלצה בקרב משקיעים ומפיל את שווקי האג"ח והמניות.
-פרנקל חי בעשור האחרון בסביבה של מקבלי החלטות שלא היססו לחשוב מחוץ לקופסה, לייצר תקדימים ברצף ואף לתהות בקול רם מדוע איבדו שליטה על המתרחש וכיצד זה שהמודלים הכלכליים הנוכחיים עליהם מתבססת הכלכלה המודרנית, פשוט הפסיקו לעבוד. הוא יודע שהם ניסו הכל ונכשלו כישלון חרוץ. הוא גם יודע שלו היה במקומם, היה נכשל אף הוא, פשוט כי החוקיות החדשה שעל בסיסה מתנהלת הכלכלה העולמית, חדלה להתאים לתיאוריות הכלכליות המוכרות.
אם ציפוי הטפלון של פרנקל נפגם במשהו בשנים האחרונות ואם הוא התכלל וספג משהו מהתקופה המסוכנת, המרתקת והמאתגרת בכלכלה העולמית, אם פרנקל לא רוצה לשחזר את רגעי האימה של המגזר הפיננסי בקיץ 2008, אם פרנקל מודע למגבלות הכוח של בנק מרכזי ולעובדה שארגז הכלים המוניטרי המסורתי אינו מסוגל לתת תשובה לבעיות של עולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים הקושרים את כולנו יחד בתלות הדדית מוחלטת, אז יש לקוות שהקדנציה השלישית שלו כנגיד בנק ישראל תהיה שונה מקודמותיה וגם מזו של הנגיד המוערך סטנלי פישר.
הכישלון האמריקאי בטיפול במשבר העולמי, אמור היה להכשיר את פרנקל לחשוב מחוץ לקופסא וגם לקשור את היכולת של הכלכלה הישראלית להתאושש, יחד עם תמונת המצב החברתית הקשה, מימדי העוני, הפערים הכלכליים הגבוהים, העבדות המודרנית של מעמד הביניים והנתק שנוצר כאן בין צמרת המגזר העסקי והמאיון העליון לבינינו. אותה תלות הדדית ושותפות גורל בינינו הלכה וגדלה בשנים האחרונות והיא מחייבת פרדיגמה כלכלית חדשה, המכירה בנחיצות של שילוב ואיזון בין הצורך לעודד צמיחה ולשמור על משמעת תקציבית, לבין יצירת שיטה ומנגנונים שיבטיחו את החילחול של הצמיחה ופירותיה למטה, לכל שכבות העם. אין לי ספק שפרנקל קרא את ספרו של פרופ' גוזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, "מחיר האי שוויון" בו מסביר שטיגליץ מדוע משתלם לעשירים מהבחינה הכלכלית להירתם, להשקיע ולתרום להקטנת אי השוויון במשק, רק כדי שהם יוכלו לחזור ולהרוויח יותר מהגידול הצפוי בצריכה הפרטית ובתחושת העושר של הציבור.
"אדוני, אדוני, מה עם החצי השני? "
מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננין. כלומר, הטראומה האמריקאית מצד אחד והיצירתיות הפיסקלית של ה- FED מצד שני, אמורים היו להשביח את פרנקל ולהכשירו לתפקידו החדש-ישן באחת התקופות המאתגרות ביותר לכלכלת ישראל. יש לקוות שאת 1/2 העבודה, הוא יעשה בהצטיינות. הכוונה היא לטיפול בגירעון, באינפלציה, בהתחזקות המדאיגה של השקל ובכל שאר התפקידים המסורתיים של בנק ישראל. במובן זה הוא האיש הנכון במקום הנכון. לא ברור בכלל אם יצליח, כיון שהמשבר הישראלי הוא נגזרת מזה העולמי והתלות בין הכלכלות והשווקים הפיננסיים היא גבוהה והולכת וגדלה בתקופות משבר. אבל יהיה זה הימור בטוח להניח שפרנקל ישקיע 100% מאמץ ב-1/2 הזה של תפקידו.
אבל כמו שאמרה הפרסומת לאגרת הטלוויזיה משנות ה-80: "אדוני, אדוני, מה עם החצי השני? " ל-1/2 השני, כלומר לתקווה כי ההצלחה אפשרית של הממשלה ובנק ישראל לחדש את הצמיחה ולהבריא את המאזן הממשלתי, יחלחלו לכל משק בית, משפחה, אזרח וילד בישראל, יקטינו את הפערים הכלכליים, יקטינו את יוקר המחיה, ירסנו את מחירי הדיור וישפרו את איכות חיינו - התקוות האלה מחייבות מעורבות פעילה של כל אחד מאיתנו וגם של העיתונות הכלכלית והאקדמיה.
אסור להשאיר את האג'נדה החברתית החדשה לנתניהו-לפיד ופרנקל וגם לא ליד הנעלמה.


רק ערבות הדדית בינינו, יכולה בו זמנית לתרום משמעותית להגדלת העוגה הכלכלית ולטפל בחוליים הרבים של הכלכלה הישראלית שמאחורי רובם ככולם עומד הגורם האנושי והקשרים המקולקלים בינינו, והן להבטיח כי העוגה הכלכלית תתחלק בצורה שווה יותר ושהצמיחה תהיה צמיחה מכלילה ולא נחלתו של מיעוט מיוחס בלבד. אם פרנקל יביא עימו מארה"ב קצת ענווה, הכרה במגבלות המודלים הכלכליים הנוכחיים, תיסכול מחוסר היכולת של המערכת הפוליטית האמריקאית להידבר ולהסכים אפילו על הכמעט מובן מאליו והפנמה אודות שותפות הגורל הכלכלית בין ה-1% לבין ה-99%, אז יש סיכוי שהמינוי המפתיע הזה, ייזכר כנק' המפנה גם בקידום האג'נדה החברתית הדחופה בישראל, דווקא תחת ממשלת ימין כלכלי מובהקת. נקווה בשבילו ובשבילנו שכך יהיה.