שרגא עילם

כתבה שלי אשר שודרה ביומן החוץ של רשת בית (קול ישראל) ב-30.4.2013:

בעיה מסוג "ילדי תימן" יש לא רק בישראל. גם את שווייץ הדמוקרטית מעסיקות ומטרידות פרָשיות דומות, אך בהבדל מישראל הדברים כאן נתונים פחות במחלוקת. באיחור ניכר התנצלה שרת המשפטים סימונטה סומורוגה (Simonetta Sommaruga) בִּשנֵים עשר באפריל לפני הנפגעים בפּרשה האחרונה. כבר לפני שנים רבות התנצלה הממשלה לפני כ-600 ילדי צוענים שעד 1972 נלקחו על ידי השלטונות מֵהוריהם, לעתים מיד לאחר הלידה. הילדים נמסרו למשפחות זרות, לבֿתי יתומים, בתי חולים לחולי נפש וְלִפעמים גם לבֿתי סוהר. רבים נמכרו לאיכרים כדי לשמש כוח עבודה זול והמגע בין הילדים להוריהם הביולוגיים נאסר.
הפרק האחרון בסדרת הפרשות המחרידות האלה עוסק ככל הנראה בִּמאות אלפי ילדים שוֵוייצים ש"טופלו" כמו הצוענים. מדובר ביתומים או צאצָאי הורים שהרשויות החליטו באופן שרירותי שהם "לא ראויים". אבל גם בִּנְערות בגיל ההתבגרות שהתנהגו לכאורה בצורה לא נאותה ולמשל נכנסו להריון. הן אושפזו, נאסרו וּלעתים קרובות גם עוקרו וכמובן התינוקות, במידה והיו כאלו נלקחו מהן (תיאור באנגלית של הנושא בוויקיפדיה באנגלית: http://en.wikipedia.org/wiki/Verdingkinder).
מדובר בתופעה שהיתה שכיחה בִּדרום גרמניה וּבֿשווייץ כבר במאה התשע עשרה. לפי ההיסטוריון השווייצי מרקו לוינברגר (Marco Leuenberger) בקנטון ברן, עד מלחמת העולם הראשונה, נפלו קורבן עשרה אחוזים מכל הילדים למהלך אכזרי זה. עד שנות השבעים של המאה הקודמת נמכרו ילדים בְּמֵעֵין שוק עבדים ונוצלו (לפרקים גם מינית) ללא רחם על ידי משפֶּחות האיכרים. ההערכה היא שכיום חיים כמה מאות אלפי נפגעים, ורובם עדיין סובלים מהעבר הנורא.

בשנים האחרונות נפרץ מחסום השתיקה ועדויותיהם של הנפגעים חוזרות ומזעזעות את הציבור השווייצי. ספרים לא מעטים נכתבו על הנושא וכֿתבות רבות התפרסמו באמצָעי התקשורת ואף הוקרן סרט עלילתי בבֿתי קולנוע.
הנפגעים דורשים משווייץ הרשמית התמודדות ראויה עם הפשע שתכלול לא רק מחקר יסודי וּמַקיף של הנושא והתנצלות, אלא גם פיצוי כספי כפי שניתן לילדי הצוענים ב-1986. בטקס שנערך בִּשנֵים עשר באפריל נשאה שרת המשפטים נאום מרגש מאוד ודמעות זרמו כַּמים. היא אמנם הִבּיעה התנצלות והודיעה שזהו לא סוף התהליך אך לא היתה מוכנה להתחייב לפֿיצוי כספי. שכן לכך ישנה התנגדות בעיקר מֵארגוני האיכרים ומפלֶגות היָמין.
לנוכח התנגדות זו בדיון בהצעת חוק בפרלמנט לא עומד כרגע הפיצוי על הפרק, אם כי כבר עכשיו, במקרים חמורים, יש קנטונים המפצים את הנפגעים.
אבל בפורומים אחרים הוויכוח על הנושא סוער. נְשיא איגוד האיכרים אומר שארגונו ישתתף בדיון פומבי רשמי אבל דורש שבעית הפיצוי תטופל באופן פרטני ומובחן שכן מדובר במקרים מאוד שונים אחד מהשני. חבר פרלמנט ימני טוען שאת העוול שנעשה ממילא אין לתקן על ידי כסף ואילו חבר מפלגתו חושש שפיצוי משמעותו הודאה באשמה.
יש נפגעים לא מעטים שעבורם פיצוי הוא בעיקר צעד סמלי. בכל מקרה ברור להם שהדרך עדיין ארוכה עד אשר ממש יעשה עימם צדק.