אלי אבידר

עיתון מעריב 9 למאי 2013

חמאס הזמין את המטיף קרדאווי לעזה ככלי נגד מורסי. הנשיא המצרי עוד ילמד אותו לקח כי בניגוד לישראל, עבורו הבלגה אינה אופציה.
אלי אבידר

עזה הייתה אמורה לזכות אתמול לביקור דרמטי: שייח יוסף קרדאווי, המטיף החשוב בעולם הסוני, היה אמור להגיע לרצועה ל"ביקור הזדהות" בן שלושה ימים, שהעלה עוד יותר את מפלס המתח בין חמאס למצרים.
קרדאווי הקשיש איבד זה מכבר את השליטה על חרצובות לשונו ובהירות מחשבתו. בין פסקי ההלכה האחרונים שלו מצוי האישור לרצוח נשים יהודיות בהיריון (כי הן נושאות ברחמן את החייל הישראלי העתידי), להשליך הומוסקסואלים מגגות מגדלי מגורים ועוד. המטיף הקיצוני הפך במו ידיו את חסן נסראללה השיעי לגיבור העולם הערבי כששיבח אותו על נסיגת ישראל מלבנון בקיץ .2000 בין היתר, תרמה הפופולריות של נסראללה לתנועה מסיבית של המרת דת מהסונה לשיעה במצרים. כשקרדאווי התעורר והודיע ב- 2008 שאין לפרש את תמיכתו במנהיג חיזבאללה כהיתר להמרת דת, היה זה מאוחר מדי. כיום ישנם במצרים כשלושה מיליון שיעים, חלקם הגדול אנשי האחים המוסלמים.

מטרת הביקור ברצועה, אמר קרדאווי, היא לתמוך בתושבי עזה ולחיות יחד עמם את קשיי היום-יום תחת המצור.
אולם המסר האמיתי מכוון לקהיר, ובמיוחד לנשיא מורסי, שלא ידע רגע של נחת מאז עלה לשלטון בארצו. בהנהגת חמאס קיימת אכזבה עצומה ממורסי. דווקא הנשיא שהביאו האחים המוסלמים לשלטון הגביל את מרחב התמרון של חמאס.

השלטון במצרים מנסה בכל כוחו למנוע מחמאס ומארגוני הטרור האחרים להשתמש בסיני כבסיס פעולה לפיגועים, להברחות ולכל פעולה אחרת שלא ניתן לבצע מהגבול עם ישראל. לשיטתו של חמאס, מצרים צריכה להעלים עין מפעילות הארגון בסיני, להפעיל לחץ על ישראל בחזית הבינלאומית ולהתיר את הברחת הנשק לרצועה, כפי שדווקא משטר מובארק עשה.

הזמנת שייח' קרדאווי לעזה מהווה שימוש בנשק יום הדין מצדו של חמאס - הפעלת בכיר המטיפים בעולם הסוני כדי לעורר את דעת הקהל במצרים למען עזה. זהו משחק מסוכן מצדו של חמאס, דווקא משום שמורסי מצוי בגבו אל הקיר. ממשלו מאבד שליטה עם כל יום שחולף. בריחת בעלי ההון וקריסת הכלכלה המצרית לא הותירו בידי השלטון מקורות לסבסוד מוצרי היסוד של האזרחים. אפילו הלחם מצוי תחת הקצבה - שלוש פיתות לאזרח בלבד. בהפגנה שנערכה לאחרונה בשכונת שוברא בקהיר אמרו מצרים רבים למצלמות כי הם מתגעגעים לממשל הקודם, מושחת ככל שהיה. "אני מצטער מובארק" ו"אני רוצה לנשק את נעלו של מובארק" הם שמות של שירים מצריים חדשים שמבטאים את הלך הרוח הכללי.

נסיכות קטאר, אשר הביעה בעבר נכונות להשקיע ארבעה מיליארד דולר באגרות חוב מצריות, מסרבת לממן את הכלכלה המצרית הקורסת. בתהומות ייאושו כבר קרא השלטון לתיירים הזרים לחזור למצרים, להשתזף עם בגדי ים
ואפילו לשתות אלכוהול. איבוד השליטה על הרחוב, יודעים מורסי ויועציו, עלול לגרום לצבא לנסות ולתפוס מחדש את השלטון. הדבר האחרון שמורסי זקוק לו הוא לחץ מתנועת חמאס ומהמנהיג הכריזמטי ביותר בעולם הסוני. הנשיא המצרי עשוי ללמד את חמאס לקח על צעדיו האחרונים. בניגוד לישראל, הבלגה אינה אופציה מבחינתו.