אלי אבידר

כדי ליהנות מפירות הצמיחה באפריקה, על ממשלת ישראל ומשרד האוצר לעבור ממדיניות של הקטנת סיכונים באפריקה - לגישה של פיתוח הזדמנויות

בשנים האחרונות הצמיחה הכלכלית בישראל נמצאת בנסיגה. כמו בכלכלות נסוגות אחרות, השיח הציבורי מתמקד בחלוקת העוגה ולא בהגדלתה באמצעות עידוד של יוזמה עסקית ופריצה לשווקים חדשים. כך מובטחת הימשכות ההאטה עד כדי סכנת מיתון.

למרות המשבר הגלובלי, אזורים שלמים בעולם ממשיכים לשגשג ואחרים רושמים נתוני צמיחה מבטיחים. ההזדמנות הכלכלית הגדולה ביותר שוכנת ממש מעבר לפינה - ביבשת אפריקה. עם ממוצע הצמיחה הגבוה בעולם, 5.4%, מהווה אפריקה קרקע מבטיחה ליזמים מרחבי העולם. דווקא ישראל, הנהנית מיתרונות יחסיים על פני יצואניות אחרות, נעדרת מן המשחק.

לא כך היו הדברים בעבר. בשנות ה–60 ידעה ישראל לפעול ביבשת אפריקה באמצעות חברות ממשלתיות ויזמים פרטיים. דווקא אז היתה הפעילות קשה פי כמה. הממשלים היו רופפים ומושחתית, המערכת המשפטית כמעט ולא תיפקדה ומדיניות הממשלות השונות השתנתה כהרף עין, בהתאם לגחמות של דיקטטורים מקומיים. התעצמות החרם הערבי הביאה לנתק ביחסים בין ישראל למדינות רבות באפריקה, שנמשך גם בתקופת תהליך השלום, בעיקר בגלל פעילותו של שליט לוב מועמר קדאפי.

בשנים האחרונות חלו זינוקים ברמת הניהול וביכולות הממשלים באפריקה. המערכת המשפטית במדינות רבות מסוגלת לערוב להסכמים כלכליים ולהעניש פושעים. ממשלות למדו לנצל את אוצרות הטבע ולגבות מסים ביעילות יחסית, וכעת הן משקיעות בפרויקטים גדולים בעצמן - ולא רק נסמכות על תרומות והלוואות.

גידול האוכלוסייה באפריקה מכתיב השקעה מתמדת בתשתית, ובכמה אזורים מורגשת קפיצה של דורות בטכנולוגיה. וקדאפי, כידוע, כבר לא בסביבה. מאז 2000 צמח הסחר בין אפריקה לשאר העולם ב–200%, החובות החיצוניים ירדו ברבע והגירעונות התקציביים - בשני שלישים.

על פי נתוני הבנק העולמי, בשמונה מעשר השנים האחרונות היתה הצמיחה באפריקה שמדרום לסהרה מהירה יותר מזו של
מזרח אסיה. אפריקה אינה רק סרטי טבע ואזורים מוכי רעב - בקרב הפוליטיקאים ועובדי הציבור במדינות רבות אפשר למצוא בוגרי אוניברסיטאות מובילות, המבקשים לקחת חלק בפעילות הכלכלית העולמית.

מדינות המערב, סין ומדינות נוספות באסיה מכירות בחשיבות העולה של אפריקה. לאחר שנים של רעב להון, משקיעים
זרים הזרימו ב–2010 כ–55 מיליארד דולר לאפריקה.

אלא שחלקם של הישראלים בסכום הזה היה פחות משולי. כדי ליהנות מפירות הצמיחה באפריקה, על ממשלת ישראל ומשרד
האוצר לעבור ממדיניות של הקטנת סיכונים באפריקה - לגישה של פיתוח הזדמנויות. בידי הממשלה כלים ביצועיים שיוכלו להגדיל מיד את נפח הפעילות הכלכלית הישראלית ביבשת השחורה.

משרד האוצר צריך להגדיל את היקף ביטוחי האשראי שמעניקה חברת ביטוחי האשראי הממשלתית ‏(אשר"ה‏) לעסקות באפריקה לרמה של 2 מיליארד דולר לפחות. מערכת הבנקאות הישראלית שמרנית בכל הנוגע להשקעות מחוץ למדינה, ונדרשת התערבות ממשלתית דחופה כדי לפתוח את צוואר הבקבוק הזה. על הממשלה לסמן את ניגריה, גאנה, אנגולה, קניה, בוטסואנה ואתיופיה כיעדים כלכליים אסטרטגיים.

אתיופיה, שרושמת צמיחה של 7% בשנה בלי טיפת נפט, היא הדוגמה הכואבת ביותר להחמצה הישראלית. למדינת ישראל היכרות מעמיקה וקשרים חזקים עם אתיופיה; עומדים לרשותה מתווכים זמינים הבקיאים בשפה ובתרבות המקומית - ובכל זאת, הקשרים הכלכליים של ישראל עם אתיופיה נותרו זניחים בשנים האחרונות.

לישראל נספחות מסחרית אחת בלבד ביבשת, השוכנת בדרום אפריקה. על האוצר לתקצב מיד את פתיחתן של שלוש נספחויות נוספות - במרכז, מערב ובמזרח אפריקה. עידוד היצוא לאפריקה הוא אחד האתגרים החשובים העומדים בפני שר האוצר החדש, יאיר לפיד, ובניגוד למשימות אחרות, סיכויי ההצלחה להשיגו הם גבוהים. הגמישות ויכולת האלתור של היזמים הישראלים, עוצמתה של תעשיית ההיי־טק הישראלית והקרבה הגיאוגרפית - כל אלה מציבים אותנו בעמדת זינוק מצוינת.

מאמר שלי בתפקידי כנשיא לשכת המסחר ישראל־אפריקה