אסתי הורן

דיוני המשא ומתן המתמשכים נראים כל יום אותו דבר: חבורת גברים (למשל ביבי, לפיד, בנט, ומספר זה או אחר של יועצים פוליטיים זכרים), שכן או לא מדברים אחד עם השני בכל רגע נתון, בהתאם לאינטרסים, לסיכונים, ולמיקום האגו באותו רגע. המראה הזה מזכיר לי תמיד את סיפורה של משפחת ליקי וגילוי האדם הקדמון:

לואיס ליקי הפליאונטולוג שמע שנמצאו שרידים בערוץ אולדובאי, חור נידח במיוחד באפריקה. הוא הגיע לשם עם מרי אשתו וצוות חוקרים, וחישב איפה כדאי לחפור. הוא והחוקרים התחילו לחפור ולחפש ממצאים, תחת השמש האפריקנית הקופחת, ולא מצאו כלום. מרי נשארה במחנה והיתה אחראית על האדמיניסטרציה (לא קל להשיג אוכל ומים בחור אפריקני נידח). כך זה נמשך 13 שנה.
יום אחד, אחרי שנים רבות, חמות ומתסכלות, לואיס היה חולה. הוחלט שהוא יישאר במחנה לנוח ומרי תרד במקומו להשגיח על החפירות. היא חפרה בצד השני של הערוץ, ומצאה את שרידיהם של אבות אבותינו. בני משפחת ליקי הפכו לאנשים החשובים ביותר בתולדות חקר הפרה-היסטוריה.


מה קרה שם? למה לואיס חפר 13 שנים ולא מצא כלום ומרי חפרה יום אחד ומצאה?
אני לא יודעת, אבל כיוון שאני מכירה כמה גברים ונשים אני יכולה לנחש. לואיס כנראה חישב איפה הוא צריך לחפור ודבק בדרכו בנחישות גברית אופיינית, כזו שהמשפט המטומטם "התחלתי ולכן אסיים" מאפיין אותה לעיתים. מרי אולי היתה מוכנה להרים את העיניים מהחפירה, להסתכל מסביב ולראות איפה בעצם נמצאו השרידים כל הזמן. אולי היא היתה מוכנה לעזוב את החישובים ולבדוק איפה היא כאדם קדמון היתה בוחרת לחיות. אולי היא הקשיבה בכבוד לידיעות שהביאו אנשים לא מקצועיים שלואיס המלומד והמנוסה התייחס אליהם בביטול.
בתמונה מויקיפדיה: "לואיס ליקי מודד את גולגולת פראנתרופוס בוייזאיי שגילתה מרי ליקי בערוץ אולדובאי"
נשים חושבות אחרת. זה לא משנה אם זה מולד או שזו תוצאה של חינוך הדורש מבנות דרישות שונות מהדרישות הנתבעות מבנים. השורה התחתונה היא שלפעמים יש להן נקודת מבט שונה, דרך אחרת לראות ולעשות דברים. לא בהכרח טובה או רעה יותר, פשוט אחרת.
כשמרחיקים את הנשים, מאבדים את היכולות האלה. לכן כל פעם שאני רואה את צוותי המו"מ, את החמ"לים והמטכ"לים והדירקטוריונים הגבריים של התהליכים התקועים המאפיינים כל כך את חיינו פה, אני חושבת על מרי ליקי.
כי כשנשים נכנסות לתמונה, הן משנות את העולם.