אמיר ניצן

בפורים וחנוכה נוהגים להוסיף לברכת המזון ולתפילת עמידה את ברכת על הניסים בה יש הודאה על הניסים הקשורים במועדים אלו ואילו בפסח לא עושים כן. כל זה למרות שבפורים וחנוכה מדובר רק על נס אחד ואילו לגבי יציאת מצרים התנ"ך מתאר ניסים רבים. חנוכה נקרא "חג הניסים" וגם פורים נחשב לחג ניסים והמילה "פור" פירושה גורל. לעומת זאת, פסח נקרא בעיקר "חג החירות" ו"חג האביב" גם אם כמובן יש התיחסות לניסים שאירעו בו, אז כמו שנראה לי היא פחותה מאשר ההתיחסות לניסים בחנוכה ופורים.השאלה הנשאלת היא מדוע תפילת "על הניסים" נוספת בפורים וחנוכה ולא בפסח.תשובה אחת לפי הערך "ימי הודאה" בויקיפדיה זה בגלל שפסח מדבר על אירועים שארעו לפני מתן תורה ואילו פורים וחנוכה לאירועים שלאחר מתן תורה, מה שגורם לכך שפסח אינו נימנה על ימי ההודאה.

ואולם, האם יכול להיות שההבדלים קשורים בסיבות נוספות שיפורטו כאן?
1) לאורך סיפור יציאת מצרים מתוארת בתנ"ך התגלות שכינה ואילו במגילת אסתר האל נעדר כליל וגם נס חנוכה נעשה במצב של "גלות שכינה". מה משמעות הניסים במצב של גלות שכינה לעומת מצב של התגלות שכינה?האם יכול להיות שנס מקבל את ערכו בעיקר במצב של הסתרת שכינה ואילו במצב בו מתגלה שכינה ניסים עלולים להיראות יותר כמובנים מאליהם?


2) מעבר לכך פסח מסמל יציאה מעבדות לחירות ויציאת בני ישראל לארץ משלהם בה היו מרוכזים בימי בית ראשון בארצם. זאת בניגוד לפיזור שמימי בית שני ואילך, פיזור שהיה קיים כמובן גם בתקופה הפרסית הקשורה למגילת אסתר וגם לתקופה ההלניסטית ותקופת החשמונאים הקשורים בחנוכה. האם מצב של גלות, נדודים ופיזור אינו מצב בו ניסים מקבלים ערך ומשמעות עוד יותר? שהרי מהי הגלות אם לא (בד"כ) מצב של חוסר ודאות ושל חוסר יכולת לסמוך על יציבות לטווח ארוך ועל כן הצורך "לחיות מנס לנס" וכל פעם "לאלתר ניסים". ואבוי למי שזקוקים לניסים לשם המשך הקיום. האם זה לא מקרה שפסח, גם אם יש בו ניסים, קשור לחודש ניסן שמזלו טלה ושמסמל חלוציות ולקיחת יוזמה לידיים בעוד שחנוכה ופורים חלים בחודשים כסלו ואדר (שמזלותיהם בהתאמה הם קשת ודגים). 2 המזלות קשת ודגים מסמלים מצב של חוסר ממוקדות , חוסר תכנון לטווח ארוך או יכולת להיערך לטווח הארוך. במצב כזה ששום דבר לגבי העתיד אינו ידוע מראש ואי אפשר או לא מסוגלים לתכנן כלום, אבוי למי שזקוקים לניסים בשביל להגיע למה שלאחרים נראה מובן מאליו.


3) כאמור פסח מסמל יציאה מעבדות לחרות וההגעה לארץ המתוארת במקרא קשורה בתחילת התקופה שמאוחר יותר תיקרא "ימי בית ראשון". למרות שגם בימי בית ראשון היו לא מעט בעיות כמו פילוגים, אויבים וכו' הרי שלעומת ימי בית שני היו אלו ימי זוהר בתולדות העם וכפי שקראתי בעבר, חז"ל כבר אמרו על ימי בית שני (ולא על ימי בית ראשון) כי "בימי בית שני היו בניכר על אדמתנו". הכוונה לכך שימי בית שני היו ברובם הגדול ימים של שעבוד מלכויות ובד"כ אף תוך צמצום שטחה של מדינת יהודה הקטנה לשטח ננסי מאד ועל רקע זאת נס חנוכה נחשב לנס- אומנם במקור הנס התיחס רק לנס הדתי של פך השמן אך בהמשך חנוכה התיחס גם לחירות המדינית שהביאו החשמונאים- חירות שהייתה יוצאת דופן בימי בית שני כינונה היה על כן בגדר "נס מדיני".
פורים שמח לכולכם.