אורי זמיר

כשהעליתי לאוויר לפני כמה ימים את הפוסט האחרון שכתבתי, לא יכולתי לשער את מידת ההתעניינות החריגה שזה יעורר. החל מכמות התגובות יוצאת הדופן שהתפרסמה לפוסט עצמו וכלה במיילים אשר עשו דרכם אל תיבת הדואר הפרטית שלי. כבר כאן יאמר לזכותו של רון (חבר ילדות הגר במונגוליה שעזר לי רבות בהכנת הפוסט הקודם) שהנ"ל לא רק חזה את עוצמת ההתעניינות, כי אם גם את תוכנן של רבות מהפניות שבאו בעקבותיו. לרון דעה מוצקה למדי אודות הדינמיקה שמובילה את בום המחצבים המונגולי על צדדיה החיוביים יותר והחיוביים פחות. כיוון שלרון לא מעט דברים נוספים לומר וכיוון שגיליתי שיש לא מעט אנשים אשר סיפורה של מונגוליה החדשה מרתק אותם, בחרתי לחרוג ממנהגי ולהביא כפוסט המשך דברים אותם כתב רון עצמו מתוך רצון לשפוך מעט אור על הנעשה מתחת לפני הקרקע הקפואה של מונגוליה, כמו גם מעליה. כמנהג המקום ישמח כמובן רון כמו גם אני לתגובותיכם המלומדות. קריאה נעימה. שקיעה נוגה – זריחה בוהקת ערב יורד על מדבר הגובי. בחום הכבד של המדבר נוהג נווד עדר גמלים מבעד לאופק. מאחוריהם עיגול השמש האדום נושק לאדמה, מבשר על סופו של החום הנורא האופייני לחבל ארץ חסר רחמים זה. שני גברים מקומיים מעלים בפעם האחרונה ליום זה את מקדח היהלום ואוספים בזהירות כשל עובדי מעבדה את הדגימות שבקצהו, פיסות אדמה שלא נחשפו לאוויר עולם מזה מיליוני שנים, ושהועלו לכאן מעומק של 590 מטר במעבה האדמה. עם לילה ישובו אל מחנה העבודה המרוחק כדי 500 קילומטר מאולאן באטאר, בירת מונגוליה, וכ-80 קילומטר מן הגבול עם סין, שם יעבירו את הדגימות לידי הגאולוגים שינתחו את הממצאים. למחרת בשעות הצהריים פורצת קריאת תדהמה בלב מחנה העבודה, קריאה אשר הדיה הגיעו עד לליבה של אולאן באטאר, קריאה אשר שינתה את פניה של ההיסטוריה המונגולית לעד, ונגעה בליבם, בכיסם ובעתידם של כל אזרחיה של המדינה אשר אך זה החלה להקיץ משרעפי הנמנום בו שקעה תחת 70 שנות חיבוק דב, חיבוק חונק למדי של הענק הסובייטי. הפעם האחרונה בה נתגלה גילוי כה מסעיר בדרום מדבר הגובי היה כאשר החוקר האמריקאי רוי אנדרוז צ'פמן גילה כאן ב1921 את ביצי הדינוזאורים הראשונות ובכך פתר ויכוח עז שעניינו- האם הדינוזאורים היו יונקים או זוחלים. אך בעוד גילוי זה עורר ככל הנראה סערה גדולה בעולם המדע, והפך לפרט טריוויה לחובבי משחקי השולחן, הרי שהגילוי של אותם הקודחים בדיוק 80 שנה מאוחר יותר עורר התרחשות רבתי בלב ליבה של הכלכלה המודרנית. לחישות החלו להישמע בבורסות של קנדה, אנגליה, אוסטרליה, הונג קונג ו-וול סטריט- "יחי המלך החדש, במונגוליה נמצאו מצבורי זהב ונחושת בקנה מידה בלתי נתפס". יש אומרים ששימש יותר מכול את ההשראה לסרטי אינדיאנה ג'ונס - צ'אפמן לא חלף זמן רב בטרם הגיעו למונגוליה עסקנים, ספקולנטים, עורכי דין, חברות קייטרינג, חברות לוגיסטיקה ועוד מיני חיות טרף אשר באו לחגוג על חגיגת המחצבים שבישר אותו אירוע בלב המדבר. זהירות: ספוילר 12 שנה עברו, ובינואר 2013 מונגוליה מוצאת עצמה מובילה את רשימת המדינות בעלות הגידול המהיר בעולם על פי דו"ח שפרסם הבנק העולמי אך לאחרונה. 12 שנה, ואפילו גרם אחד של זהב או נחושת טרם הופק ממעמקי מכרה "אויו טולגוי" (גבעת הטורקיז). אז איך ייתכן שגילוי מרבץ הזהב-נחושת הבלתי מממומש הגדול בעולם, זה שבישר על אביב חדש בכלכלה המונגולית, טרם החל בהפקת המחצבים לאחר זמן כה רב? ואיך ייתכן שבכל זאת מונגוליה הפכה להיות הלהיט החדש בשוק ההשקעות העולמי? הפוליטיקה של הכלכלה, או הכלכלה של הפוליטיקה? חברת Ivanhoe של אחד רוברט פרידלנד, אשר גם זכה להיות חברו הטוב של סטיב ג'ובס בתקופת המכללה, היא אשר זיהתה והכריזה על מציאת מרבצי המינרלים העצומים הללו בשנת 2001. למרות שבמהלך תקופה זו זכו מניותיה של Ivanhoe לעדנה בבורסה הקנדית, הרי שעד שנת 2009 ניהלה החברה משא ומתן עיקש ותוקפני אל מול ממשלת מונגוליה, בניסיון להשיג הסכם השקעה אשר יבטיח את זכויותיה של החברה לאורך 45 שנה (stability agreement), ובכך יאפשר לה להשקיע את הסכומים העצומים הכרוכים בפיתוחו של המכרה. רוברט פרידלנד הידוע יותר בשם TOXIC BOB בעוד Ivanhoe ידועה בעיקר כחברה ספקולטיבית, אשר מזהה מצבורי מינרלים ברחבי העולם, מקפיצה את מחיר מניותיה בעדם, ואחר מוכרת את זכויות הכרייה מרבצים אלו במחיר מופקע, הרי שבכדי לחזק את מעמדה בדיונים אל מול ממשלת מונגוליה נזקקה החברה לשותף חזק. בשנת 2006 חתמה חברת Ivanhoe על הסכם אסטרטגי עם חברת Rio Tinto, חברה בבעלות אנגלית-אוסטרלית, ובו Rio Tinto מתחייבת להשקיע כסף במימון הפרויקט, כמו גם לנהל את כל ההיבטים הטכניים הקשורים בתכנון וניהול המכרה בפועל.בתמורה לתמיכתה במאמצי Ivanhoe בניהול המשא ומתן, וכמובן בתמורה להזרמת מימון לפיתוח הפרויקט, זכתה Rio Tinto בכ-34% ממניות Ivanhoe Mongolia. בתוך פחות משנה, בפברואר 2008 ערכה ענקית המחצבים הסינית Chalco, חברה בבעלות ממשלתית, מתקפת פתע על מניותיה של Rio Tinto בבורסה של לונדון, ובין לילה הפכה לבעלת 9% מסך מניותיה של Rio Tinto. במקביל, פתחו גם קנדה וגם אוסטרליה שגרירויות במונגוליה. אין ספק, מונגוליה אשר נחבאה אל הכלים מאז סוף תקופת האימפריה של ג'ינגיס ח'אן שבה אל החזית הבין-לאומית בסערה. ביוני 2009 מציעה Chalco לRio Tinto להגדיל את אחזקותיה לסך של 18.5%. המשא ומתן האינטנסיבי בן מספר השבועות דועך ונעלם כהרף עין, כאשר Rio Tinto נדרשת לפצות את החברה הסינית בסכום של 200 מיליון דולר בעבור סירובה להמשיך את המו"מ.במקביל למו"מ שנערך בין קנברה לבייג'ין, גדל המתח ברחובות אולאן באטאר, כאשר אזרחי מונגוליה מבינים שקונגלומורט סיני עומד להיות בעל עניין מרכזי בניהול מכרה הזהב שאמור להפוך את כלכלת מונגוליה על פיה.נאמר בזהירות שלא מן הנמנע שממשלת מונגוליה הבהירה חד-משמעית ל Ivanhoe, שהגדלת אחזקותיהם של הסינים תפגע משמעותית בדיונים הנערכים על הסכמי ההשקעה. באוקטובר 2009, לאחר מו"מ מתיש בן 8 שנים, לו היו שותפות ממשלות וקונגלמורטים, מו"מ שאירח לא מעט מטוסים פרטיים בשדה התעופה הקטן של אולאן באטאר, נחתם הסכם ההשקעה אשר איפשר את תחילת פיתוח המכרה, וכך בא שלום על ישראל. או שלא? כל חתימה מהווה בסיס למשא ומתן חתימת ההסכם הביאה לסערה ברחובות אולאן באטאר. אזרחי המדינה בני כל המעמדות תהו האם מכרה ממשלת מונגוליה את המחצבים, את עתידה של מונגוליה, בעבור חופן עדשים?Ivanhoe שהואשמה בשלל האשמות, החל מתשלום שוחד בעבור זיכיונות הכרייה, דרך הפעלת לחצים בין-לאומיים על ממשלת מונגוליה, הפכה למוקצה מחמת מיאוס. בעקבות כך, נאלצה החברה להחליף את שמה ל Turquoise Hill Resources, פשוט כי השם הקודם שלה הפך למכשלה תדמיתית. ראש ממשלת מונגוליה הפך בין לילה לכוכב המבוקש ביותר בקרמלין כמו גם בבית-הלבן עם חתימת ההסכם החל שלב פיתוח המכרה. לא עבר זמן רב, ובקיץ 2010, טרם יבשה הדיו על חתימת ממשלת מונגוליה על ההסכם, שבה ממשלת מונגוליה וביקשה לפתוח את ההסכם. גלגולו של ההסכם מרתק- בתחילה הוצע לממשלת מונגוליה סך של כ-15% בעלות על המכרה, ללא כל תמורה מצידה. ממשלת מונגוליה התעקשה וזכתה סופו של תהליך בכ-34% בעלות על המכרה, אך הפעם בתנאי שתרכוש ותשלם את חלקה בפיתוח המכרה, שעלות הקמתו הוערכה בכ6.2 מיליארד דולר (אם כי סכום זה ממשיך וגדל הרבה מעבר להערכות, ועימו, הסכום שממשלת מונגוליה תצטרך לשלם בעבור חלקה בבעלות על המכרה). בנוסף זכאית ממשלת מונגוליה כמובן לכל המיסים והתמלוגים הכרוכים בתהליך הפיתוח, התפעול והפקת המחצבים. מעבר לכך, מבטיח המכרה ש-90% מעובדיו יהיו מונגולים (החל משלב הייצור, וכ-60% בשלב הפיתוח), עם משכורות גבוהות בהרבה מממוצע המשכורות במשק. עם בקשת פתיחת ההסכם על ידי הממשלה, הפסיקו עבודות פיתוח המכרה למשך כמה חודשי קיץ. בשל החורף הקשה במונגוליה, לא ניתן לעבוד על תשתיות במהלך החורף, ולכן תחילת הייצור במכרה נדחתה בעוד שנה. בקיץ 2011 אמנם המשיכו עבודות הפיתוח, לאחר שנושא פתיחת ההסכם דעך, אך בשנת 2012, עם התקרבן של הבחירות הפרלמנטריות, חזרו זעקות השבר מכל קצות הקשת הפוליטית, בהבטחה (או הכרזת בחירות) של הפוליטיקאים להחזיר את הנכסים המונגולים למונגוליה. במקביל, החל דיון בחוק ההשקעות הזרות, מתוך מטרה להצר את יכולות חברות הענק הסיניות לקבל לידיהן את השליטה המשאבים האסטרטגיים של מונגוליה. אלא שהדיון בחוק "שפך את המים עם התינוק", והתקנות שנידונו היוו איום לא רק על משקיעים סינים, אלא על משקיעים זרים בכלל. עובדה זו גרמה למשקיעים "מערביים" ובהם קנדים, אמריקאים, אוסטרלים, אנגלים ועוד לצמצם את פעילותם במונגוליה עד כדי השבת חלק מעובדיהן חזרה לארצותיהם, ופיטורים די גדולים של עובדים מקומיים בחברות אלו. ביחד עם כל מיני עיכובים טכניים, ובעיקר חוסר ההסכמה של ממשלת סין לספק חשמל למכרה החדש, עובדה אשר כמובן נבעה גם מאי שיתוף הפעולה של ממשלת מונגוליה עם חברות סיניות שונות, הרי שאנו עומדים היום, 12 שנה משנת גילוי המחצבים הללו, ולאחר השקעה של למעלה מ7 מיליארד דולר, כאשר אף גרם זהב או נחושת טרם נמכר מהאוצר הטמון בלב מדבר הגובי. ריו-טינטו - בצמוד לעלייתה של סין הפכה חברת המחצבים לשחקן מרכזי בכלכלי העולמית יחד עם זה חשוב לציין שממש בשבועות האחרונים המכרה חובר אחר כבוד לרשת החשמל הסינית, מה שמאפשר להתחיל להפעיל את המכרה. ואכן, אך לפני מספר ימים יצאה ריו טינטו בהודעה לעיתונות שהדברים מתנהלים כסדרם, ואפילו כמות קטנה של נחושת גולמית הופקה. במידה והכל יתנהל כמתוכנן, ייחל ייצור מסחרי במהלך המחצית הראשונה של 2013. זריחתם של הנשרים לאורך כל התהליך, החל משלב זיהוי המחצבים ועד היום, החלו להופיע במונגוליה נותני שירותים שונים, חלקם הגדול זרים- שירותים טכניים, שירותי הובלות, שירותי הסעדה, עורכי דין, מפתחי וסוחרי נדל"ן, שהגיעו לכאן מתוך תקווה שהעיר תוצף בקרוב באנשי עסקים זרים אשר יחפשו מקומות בילוי, בתי מגורים, ואת חיי הנוחות להם הם מורגלים. הגעתם של אלו גרמה לעליית מחירים בכל תחומי החיים. בשנת 2000 מחיר מטר מרובע של דירה במרכז העיר היה כ-350$ למטר רבוע. היום קשה למצוא דירה טובה בפחות מ2000$ למטר רבוע, ולא קשה למצוא גם ב3500 למטר רבוע. ביורו, לא בדולרים. מחיר הבשר, שעמד אז על כ- 30 סנט אמריקאי לקילו, עומד היום על למעלה מ9$ לקילו, ובקיץ מאמיר המחיר למעל ל-10$ לקילו. במדינה בה משכורת ממוצעת עדיין עומדת על 250-300$, הנטל על הציבור הולך וגובר. מאידך, הכנסות מהמכרה, גם אם חלקן כבר שולמו כמקדמה, לא זולגות לכוון הציבור, אלא מתמוססות בדרך, בין אם בהשקעה כה נדרשת בתשתיות, ובין אם באפיקים אחרים, עלומים יותר.הפועל היוצא מכך באופן אירוני, ובאופן שלא מעניין משקיעים מוסדיים הוא שאוכלוסיית מונגוליה, ברובה הגדול לפחות, נהיית קורבן להצלחה המטאורית שנפלה עליהם. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת והנה, עולם כמנהגו נוהג, ושלשום שוב ידיעה הנוגעת ליחסי Rio Tinto (שבינתיים רכשה את השליטה על Turquoise Hill Resources מידי Ivanhoe של רוברט פרידלנד) עם ממשלת מונגוליה, ובה מצהירים מקורות עלומים הקשורים כך נראה להנהלת Rio Tinto שהם שוקלים את הפסקת העבודות במכרה עד להפסקת הפעלת הלחצים עליהם מצד ממשלת מונגוליה לדון מחדש בהסכם, תוך דרישה להגיע ל 50% שליטה. סביר להניח שמונגוליה, והעולם כולו לא יותירו את האוצר הבלום הזה באדמה. סביר להניח שהצדדים, בין אם במשא ומתן ישיר, ובין אם בהתערבות של ראשי מדינות וראשי ארגונים בינ"ל גדלים יגיעו להבנות אשר יאפשרו את המשך הפרויקט המרתק הזה.מה שבטוח זה שכל מי שימשיך ויעקוב, צפוי לעוד כותרות מרחיקות לכת, שכן גם אם כל הצדים מוחיבים ללכת לישון באותה המיטה, הם לא מחויבים גם לאהוב אחד את השני. דבר העורך דבריו של רון מלמדים על מציאות מורכבת בה מזגזגת הממשלה המונגולית בין חובתה לציבור ששלח אותה ובין תפקדיה הלא פחות חשוב כגורם אשר אמור לעודד צמיחה ופיתוח (מישהו אמר ועדת שישינסקי?). מבלי להיכנס במעמד זה לפרשנויות מפולפלות אודות מידת הצלחתה היחסית לשבת תחת שני הכובעים, העובדות בשטח מדברות בעד עצמן בכמה וכמה מישורים: מילה על העבר: יכולתו הנדירה של רוברט פרידלנד להיות בשטח רגע לפני שהזבובים הופכים לפילים כבר הקנתה לברנש שם עולמי בז'אנר (תקראו לזה מקריות אבל אפילו השפעה על סטיב ג'ובס הצעיר רשומה על שמו של האופורטוניסט. שבעבר חלק עם הנ"ל ספרים כמו גם דעות על ספסל הקולג'). אם בזבובים עסקינן אזי יש כאלה הרואים בתגליותיו של פרידלנד כאלה המעוררות קודם כל חשד לסירחון. זאת בעקבות כמה פרשיות בהם היה מעורב בעבר ואשר הותירו חותם בעייתי על הסביבה. בזכות פרשיות אלה זכה גם פרידלנד לכינוי הלגמרי בלתי מחמיא – "טוקסיק בוב". מילה על ההווה: גם מבלי שהופק עדין גרם אחד של זהב או נחושת מהמכרות, הנחשבים עצומים גם בקני מידה עולמי, מונגוליה גילתה שיעורי צמיחה כבירים. כך שסביר להניח שתחילת ההפקה המסחרית תיתן לה דחיפה משמעותית נוספת. בנוסף, החשש מפני דריסת הרגל הסינית (גם אם מוכתב מלמעלה על ידי וושינגטון או גם אם מקורו בהמון המקומי) חי קיים ובועט. מה שדוחף את הממשלה המקומית לאקטיביזם חקיקתי חסר פשרות. אלסקה למשל יכולה להוות מודל מעניין לבחינת העתיד לקרות מילה על העתיד: יחד עם זאת, שאין ספק מה יהיו מנועי הצמיחה הראשיים של הכלכלה המונגולית בעשורים הקרובים, כפי שראינו במקומות דומים סביב הגלובוס (מאלסקה ועד כווית) סביב תעשיית מחצבים זו תלך ותגדל גם תעשיית שירותים תומכת. מבתי מלון, דרך מסעדות, קבלני בנין ותשתית ועד מכוני ליווי. תעשייה זו מהווה חלון הזדמנויות ליזמים זריזים המסוגלים לראות שני צעדים קדימה והמזהים את הפוטנציאל העתידי כשזה לא קיים עדיין פיזית בשטח. מילה על רוסיה : הדיו על שורות אלה עדין לא יבש והנה מתפרסמת ידיעה בעיתונות המונגולית תחת הכותרת "רוסיה חוזרת לשוק המינרליים אותו עזרה לפתח". משמע יתכן שבחסות הממשל המקומי והבא-לגן, רוסיה היא זו בכלל המשתלטת על עתודות הכרייה של המדינה. על פי אותה ידיעה קיבלה רוסיה ממונגוליה זיכיונות למרבצי אוראניום,פחם,נחושת ומינרלים אחרים במדבר גובי. באם ננסה לשים את הפנס על הסיבות בגינם טורח פוטין להשתין בכלל לכיוונה של שכנתו הקפואה אזי נאמר שמעבר למשחקי ההגמוניה הברורים אורניום הוא התשובה. כ-10% מעתודות האוראניום בעולם נמצאות על אדמתה של רוסיה ועל ידי המהלך היא מקווה קודם כל להגדיל משמעותית את חלקה בעוגת האורניום העולמית. בתגובה, אוסטרליה, המחזיקה ב-40% מעתודות האוראניום ואשר חתמה ב-2007 הסכמי מכירה לרוסיה, הקפיאה מידית את אותם הסכמים מחשש שרוסיה תפר את הסכם אי-תחרות עליו חתמו שתי המדינות בעבר.