ישראל זיו

שלי יחימוביץ מנהלת עימות חד צדדי עם נתניהו ומנצחת. ואם זה היה להיפך?

מן העיתונות: יחימוביץ' ניצחה בעימות במעמד צד אחד. יו"ר מפלגת העבודה לא נתנה לנתניהו להרוס לה את התוכניות ומול הקהל המופתע בקניון מודיעין התעמתה מול סרטונים שלו. רה"מ נותר ללא מלים
תגובתי:
צריך להודות, שלי יחימוביץ' יודעת לייצר פרובוקציות תקשורתיות וגם להעמיד יחד איתן אג'נדה כלכלית-חברתית מפותחת, שנתפרה במיוחד כדי להביך את ממשלת נתניהו ולהדגיש את הכישלונות הכלכליים שלה, תוך התעלמות מוחלטת מהישגיה.
בקלפי המירוץ אולי הוכרע, אבל בקרב ההסברה - בינתיים יחימוביץ' לוקחת ובגדול.




מה קרה לביבי?
אני זוכר סצנה מתוך סרט ישן של ברוס לי, אמן הקארטה, בה יריבו שובר פלטת עץ עבה כדי להפחיד את ברוס לי.
התגובה של ברוס לי נכנסה לפנתאון הקולנוע וההיסטוריה:
Boards, don't hit back.
הקרש לא מחזיר מכות, אבל ביבי נתניהו כן.
כשהוא יסיר את הכפפות ויתחיל להכות חזרה, הוא יחשוף נקודות תורפה רבות של המשנה הכלכלית-חברתית של יחימוביץ'.


יחימוביץ' מתעלמת בנוחות מכל ההישגים הכלכליים והחברתיים של ממשלת נתניהו ויש לא מעט כאלה, במיוחד אם מסתכלים על מה שקורה בעולם ומסביבנו במזה"ת.


ביבי נוהג בדיוק באותה צורה ומסתכל על החצי המלא של הכוס בלבד.
תסתכלו על המודעות שהליכוד-ביתנו מפרסם כעת בתחילת הקמפיין המתעלמות מהכישלונות ומניהול לא אחראי של כלכלת ישראל ומהירושה הכלכלית-חברתית הקשה מאוד שראש הממשלה הבא יקבל מידיו של ראש הממשלה הנוכחי.
זו הטרגדיה של ביבי - הוא עולל את זה לעצמו.

בכל מקרה, יחימוביץ' נשענת על המלצות מומחים רבים ועל דוחות מחקר רציניים שהתפרסמו לאחרונה ושהדגימו עד כמה קשה מצבה הכלכלי והחברתי של ישראל ( דוח טרכטנברג, דוח מכון טאוב, דוח העוני, דוח מכון אדווה).
האמת - לא צריך דוחות. כמעט כל אחד מרגיש את זה היטב על בשרו, לא?
יש צדק רב בביקורת של יחימוביץ' על העשייה הכלכלית של נתניהו ועל המחיר החברתי האדיר שהיא גובה מאיתנו בכל יום ויום, אבל זו אשלייה לחשוב שההצעות של יחימוביץ' יוציאו את ישראל ואותנו מהבוץ.
אם ביבי היה עונה לה, הוא היה מחלץ, לכל הפחות, תוצאת תיקו, אם לא ניצחון בנקודות.
הקשרים שלה עם הוועדים הגדולים וההסתדרות יקשו עליה לקדם את רעיונותיה,
והמצע שלה הוא יותר חזון מאשר אוסף של הצעות פרקטיות שניתן ליישם בסבך האינטרסים המנוגדים של ישראל 2013.
לא ימין ולא שמאל
זה בעצם הסיפור האמיתי כאן.
אין היום לאף אחד מהצדדים פתרון לבעיות הקריטיות של הכלכלה והחברה הישראלית.
ביבי ניסה, יש לציין שבאומץ רב, אבל לצד הישגים משמעותיים נרשמו גם כישלונות מהדהדים.
אם ניתן ליחימוביץ' לנסות - היא ואנחנו נגלה, על בשרנו, שהמציאות הרבה יותר מורכבת מהתיאוריה.
יש פתרונות נקודתיים לכל הבעיות, אבל כל פתרון כזה בא עם תג מחיר כבד, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלם. מבוי סתום.
מה שכחה יחימוביץ' במצע של מפלגת העבודה?
אי אפשר לשנות את הכלכלה, בלי לשנות את ההתנהגות האנושית, כי הכלכלה היא אנחנו ולא אוסף של מספרים, גרפים ומודלים.

אין טעם להיכנס לוויכוח בין המומחים על הסעיפים הספציפיים במצעי השמאל והימין, כי שניהם עוסקים בטיפול בסימפטומים, אומנם יסודי מבעבר, אבל עדיין בתוצאות בלבד, במקום טיפול שורש שהחברה הישראלית כל כך זקוקה לו.
בעצם, יש לנו רק בעיה אחת ויש לה פתרון אחד.
הבעיה היא ביחסים בינינו ובהסדרתם על ידי ערבות הדדית, ייפתרו גם כל בעיות הכלכלה והחברה.

ימין ושמאל כלכלי, הם תפיסות שאבד עליהן הכלח.
כשמרכיב האנושי ישתנה, תתאים את עצמה גם השיטה הכלכלית והחברתית, במנותק מתגיות של ימין, או שמאל.
לכן, ערבות הדדית איננה רק צו השעה, היא גם תשתלם לכולנו.

יחימוביץ' ונתניהו ימשיכו להתקוטט, אבל שום דבר טוב לא יצא לנו מזה.
לא צריך לחכות להם. אנחנו צריכים ויכולים לעזור לעצמנו, יחד.
נתחבר - נרוויח.


"המציאות מרה מאד. והתקווה היחידה היא: לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש; לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו; לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר – אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם.
וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה".