אורי זמיר

“אומרים שאמריקה בורכה משמיים. אז למה לעזאזל אלוהים שם את כל הנפט מתחת למדינות שכל כך שונאות אותנו?” (הקומיקאי ג'ון סטיוארט)

גם אם נגייס את מיטב התאים האפורים שבמוחנו ספק אם נמצא בהם אזכור כלשהו מצד ממשלת ישראל לנושא האיראני אשר מקורו בשבועות האחרונים. נדמה כאילו מאז נאומו הפרובוקטיבי של נתניהו באו"ם, בו הוצג האיום בצורה הכי גראפית שאפשר, נארזה הסוגיה בנפטלין ואוכסנה במחשכים לפחות עד סוף עונת הגשמים והבחירות.ברקע ישנם כלי תקשורת כאלה או אחרים המנסים עדין לעשות החייאה מלאכותית לסוגיה (בדמות דיווחים שונים הנוגעים לתסכוליה של הוועדה לאנרגיה אטומית במרתפי טהרן או תולעת כזו או אחרת המכרסמת במעגלי המחשב האיראני) אך בגדול נדמה שהנושא הקיומי הועבר בינתיים למסדרונות בית לווינשטיין.הזווית ההודיתלצד העובדה כי אף אחד בישראל איננו משלה את עצמו כי אחמדניג'אד או מי מחבריו הנמרצים זנח את חלומו לאיראן גרעינית, מתגברת גם ההכרה כי למרבה הפלא: הסנקציות המערביות על יצוא הנפט האיראני באמת עובדות.כל מי שמטיל ספק בסברה מבוססת זו מוטב שיעיין למשל בדבריו של גורם בכיר בממשלת הודו אשר הודיע אתמול כי ארצו מתכננת לחתוך את יבוא הנפט שלה מאיראן בשנת 2013 בכ-15% נוספים. זאת במידה וטהרן לא תוריד את המחירים אותם העלתה עם התגבר הסנקציות המערביות עליה והקושי שלה לבצע עסקאות.הודו הנה קניינית הנפט הרביעית בגודלה בעולם והשנייה בגודלה של הנפט האיראני לאחר יפן. עד כה חתכו סנקציות אלה את יצוא הנפט של המדינה בכמחצית, בגורמה לטהרן הפסד חודשי הנעמד בכ-5 מיליארד דולרים.

כך שחרף ניסיונה של טהרן לשחק פני פוקר ולטעון כי עסקים כרגיל, כל קונות הנפט הגדולות מאיראן : סין, הודו, יפן ודרום קוריאה, הפחיתו משמעותית את תלותן האנרגטית במדינה המתגרענת..דמעות התנין של פוטיןלצד התנהגותה האינטרסנטית הטהורה של סין וזו של הודו, אשר איננה משוללת קריצה אל המערב, כדאי גם אגב לשים לב להתנהלותה של רוסיה בסוגיית הגרעין האיראנית.רוסיה, כידוע, הנה אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם בעצמה. על כן ככול שיארך תוקף הסנקציות על איראן כך ייטב לה. הן במובנים של מחיר לחבית נפט והן במובן המיידי יותר של מעבר לקוחות לזרועותיה. לצדה של ערב הסעודית רוסיה הנה כפי הנראה המרוויחה המשמעותית ביותר מטבעת החנק על איראן ועל כן כפי הנראה תמשיך לעשות כול שביכולתה על מנת למנוע התערבות צבאית שם.לא רק כדי שתוכל להמשיך למכור לה נשק ולהציג את עצמה כבן ברית נאמן, אלה גם לדאוג במקביל לכך שמחול הסנקציות יימשך.

תומך בזכותה של איראן לגרעין אזרחי ובמקביל בזו של רוסיה לחגוג על הצרות שלה

אגב, בעודו מקפל את זנבו ואת אחרוני דגליו מסוריה, יוסיפו דמעות התנין של פוטין לזלוג על מצבה הקשה של איראן כשמעבר לגבה כבר פוזלות עיניו לדלהי. שם ארוזים חוזי נפט חדשים ועסיסיים לצד עסקאות נשק נלוות.על מנת להבין את היקפם מומלץ לעיין למשל בדיווח מהיום של סוכנות הידיעות של בלומברג אשר פרסמה כי נשיאה הנמרץ של רוסיה צפוי להכריז בביקורו בהודו בשבוע הבא על הסכם למכירת נשק למדינה בהיקף כמעט בלתי נתפס.ההסכם העצום כולל בין השאר מכירת 42 מטוסי קרב רוסים מדגם סוחוי 30MKI ועוד קרוב ל-1,000 מנועי מטוסי קרב שיסופקו עד 2030. כבר כיום הודו הנה לא פחות מאשר לקוחת הנשק הגדולה ביותר של רוסיה והרביעית בגדולה בעולם."זאת עסקה בקנה מידה היסטורי. אני לא זוכר עסקה בהיקף כזה שמתרחשת פעמיים בתוך עשור", אמר לבלומברג קונסטנטין מקיינקו מהמרכז לניתוח אסטרטגיות וטכנולוגיות היושב במוסקווה.משחק סכום אפסאם נחזור לקראת סיום לזווית הישראלית אזי עם התגבר הקבלות אותם מציגות הסנקציות הבינ"ל יתקשו כעת בירושלים יותר מתמיד לקבל אור ירוק לתקיפה צבאית שם. האמריקנים החליטו ללכת על כל הקופה ועל כן הם מקווים שהמשך טבעת החנק תוביל בסופו של דבר לקריסתו של הממשל הנוכחי שם.

מתקשה להזיז את הקו האדום אז מנסה להזיז את הקו הירוק

לדגירה זו על הביצים יש כמובן תג מחיר: נכונות אמריקנית להזיז את הקו האדום של העשרת הפלוטוניום קרוב מאוד לנקודת האל-חזור. חוסר נכונתם של האמריקנים לקום משולחן ההימורים הזה גם כשסכום ההימור מרקיע שחקים משמעותו ברורה: או שהמערב יצא מההימור הזה אחרי שרוקן את הבית או שאיראן תצא ממנו גרעינית. לאור תמונת המצב הנוכחית אחד מהשניים סביר להניח יתממש. נתניהו כמובן מודה לכך. אי לכך ובהתאם לזאת גם הוא וגם אהוד (שבינתיים ברח) מעדיפים להרדים את הנושא במערכת הבחירות. אחרי הכול הדבר האחרון שחסר להם כעת הוא גם לחץ ציבורי למעשים אותו אינם יכולים לספק ללא גב אמריקני. אפילו רצו בכך.[/TD]