יונתן בירן

"הום-סנטר" זה מקום שאני מדיר ממנו את רגלי. ולמה שאשלם עבור שמונה-עשר ברגים ארוזים בשקית ניילון אטומה, את אותו מחיר שבעבורו אני יכול לקנות בחנות לחומרי בניין קופסה בת מאה יחידות?אלא שבשביל לספוג את חוויית הקנייה לא מספיק לבקר בחנות לחומרי בניין, ואתמול נעתרתי לבקשתה של רעייתי והגענו להום-סנטר, לעשות שם "שופינג".אישתי מצאה שם מתקן לייבוש צלחות, שרפרף פלסטיק וכוננית מתכת קטנה, הכל במאתיים ושלושים שקלים."יש כרטיס מועדון?" שאלה הקופאית כשהושטתי לה את כרטיס האשראי."אין, ואני לא מעוניין," הקדמתי תרופה למכה."חבל," אמרה הקופאית, "מי שעושה היום כרטיס מועדון, יכול לקנות בארבע מאות ולשלם רק שלוש מאות.""וכמה עולה הכרטיס?" שאלתי במטרה להתחפף משם כמה שיותר מהר."12.90," אמרה הקופאית, "וחסר לכם רק מאה ושבעים," הוסיפה בנימת ניצחון, "תחזרו לחנות ואני אכניס הכל לחשבון."תחילה התפלאתי על מחיר החברות המוזר, אבל בראש כבר עשיתי חשבון פשוט שאני יכול לקנות עוד במאה ושבעים שקלים וזה יעלה לי (אחרי ניקוי דמי הכרטיס) רק שמונים ושבעה. ואם אגיע השנה שוב להום-סנטר, אוכל לזכות בהנחה נוספת.
חזרנו לחנות ואחרי דקות ארוכות שבנו עם קנקן חימום חשמלי, סינר מטבח וטוסטר."זה ממש קרוב," אמרתי לרעייתי, "ואם יהיו חסרים כמה שקלים ניקח גם "פסק-זמן" מהמדף שליד הקופה.אחרי כעשרים דקות של עמידה בתור הגענו שוב לאותה קופאית (הייתה רק אחת) וביקשנו להוסיף את המוצרים החדשים. היא ביקשה ממני את כרטיס האשראי כדי לבטל את הקנייה הקודמת, אבל רק אז אמרה לי שהחברות במועדון כרוכה בהנפקת כרטיס אשראי חדש שעולה... 12.90 לחודש.חייכתי בכל פה, אמרתי "חנוכה שמח, גבירתי" ועזבתי את החנות עם שלושת המוצרים שהתכוונו לרכוש.בלב שלי קיללתי את האדם שהמציא את שיטת הקנייה הזו, אבל וודאי תסכימו איתי שהאיש היה גאון.