ישראל איגרא

שוק ההון אינו דומה לשוק ירקות או פירות ואף לא לקוטג'.
הידע הנדרש להבנת מהות ותהליכי השוק, הסיכונים וההזדמנויות, הוא ידע מקצועי ומורכב. כשם שניהול הבנקים מחייב פיקוח מקצועי ברמה גבוהה ביותר ולא משאירים את הנושא לפיקוח כוחות השוק, כך מתחייב הדבר בנושא ניהול חסכונות הציבור.

ועדת בכר, ששאפה להקטין ריכוזיות ועוצמת הבנקים, בשווקי הכספים והאשראי, עשתה חצי עבודה. הוצאת הקופות והקרנות מידי הבנקים, נעשתה ללא התייחסות למשמעות צעד זה, מבחינת ניהול החסכונות.
הפרטת ניהול חסכונות הציבור, חייבת היתה להיות מלווה, במערכת חקיקה, בקרה, פיקוח ואכיפה, נושאים שהועדה לא טיפלה בהם כלל.
הועדה הסתפקה בהערה בהמלצותיה, שיש לטפל בנושאים אלו.
חברי הועדה לא ציינו שפעולות אלו הן תנאי מקדים למכירת הקרנות והקופות.
כתוצאה מכך, נמכרו קופות הגמל והקרנות הפנסיה, לכל המרבה במחיר, כאילו היו אלו עודפי ציוד משומש, ולא חסכונות הציבור הרחב ועתידו הפיננסי כלכלי.
הליך המכירה אף לא לווה בפיקוח צמוד, ע"י המפקחים הרלבנטיים, הממונה על שוק ההון והביטוח ויו"ר הרשות לני"ע.
כל הגורמים הרלבנטיים במשרד האוצר, ישבו ומחאו כף אל כף, על סכומי העתק שקיבלו הבנקים עבור מכירת הקופות והקרנות.
אף אחד לא עצר לשאול, מה הן הנחות היסוד של הקונים במחירים מפולפלים אלו?
האם הם קונים את הזכות לנהל את החסכונות או אולי את החסכונות עצמם?
לקחי משבר הבנקים של שנות ה–80 לא נלמדו ולא יושמו בהפרטת הקרנות והקופות, עבודת ועדת בייסקי והמלצותיה נמחקו כלא היו.
התוצאה היתה שהאשראי מכספי החסכונות, חולק לכל דורש. שימושי הכספים, ערבויות, התניות, ובקרה היו נושאים בנקאיים שלא עניינו במיוחד את מחלקי החסכונות של הציבור. עמלת ההפצה שקיבלו הגופים מנהלי הכספים, היתה גורם בעל חשיבות ראשית, שפיצה על סיכוני הלווים.
יד חופשית ניתנה לטיקונים וחבריהם, כדנקנר, תשובה, עופר, בן דב, מימן ואחרים, לעשות בכספי החסכונות כבתוך שלהם, או גרוע מכך, כי יתכן שעל כספם היו נזהרים יותר.

ועדת חודק, הוקמה וטיפלה בחלק מבעיות אלו, לאחר שהסוסים נגנבו מן האורווה.
שכר מופקע בגופים הפיננסיים "המוסדיים" הרוכשים, נתמך בעמלות שווק, הפצה וניהול מופרזים, כולם מסביב חגגו באין מפריע.
הסיסמא השלטת היתה: כוחות השוק יפקחו. אף אחד לא עצר להסתכל, על החוסכים הקטנים, אותם כוחות השוק, שעליהם הוטלה משימת הפיקוח.
ברגע של גילוי לב, אמר לי אחד הבכירים, בסקטור הציבורי, שתמך בשעתו באופן נמרץ, בהמלצות ועדת בכר, טעינו, רצינו להוציא את השליטה בקרנות ובקופות הגמל מידי הבנקים, אך "לא חשבנו שכוחות השוק יהיו חזירים כל כך".
כוחות השוק שאליהם התכוון הדובר, לא היו החוסכים הקטנים, אלא הגופים המוסדיים והטיקונים, שהשתלטו על כספי החוסכים ועשו בהם ככל העולה על רוחם, מבלי שאיש יעצור בידם.
לסיכום עמדתי בנושא, איני שולל את חשיבות כוחות השוק במשחק הכלכלי, ניתן לסמוך עליהם, אך רק בתחרות שוות כוחות, בסביבה הוגנת ברורה וגלויה, לכל השחקנים, כאשר קיימים כללי המשחק ידועים, מפוקחים ונאכפים, שאם לא כן הופך השוק לג'ונגל פרוע, שבו "כל דאלים גבר".
את התוצאות בשוק ההון שלנו, מתחילים לראות, בתספורות היומיומיות, במחיקת המליארדים מכספי החסכונות, שפוזרו בהשקעות או בהימורים חסרי תוחלת מלכתחילה. אני אומר מתחילים לראות, כי החור השחור עדיין קיים ומצפה לנו ולכוחות השוק, מתחת לשטיח הדווחים.
חבל!
---------------------------------------------------
* מתוך הרצאתי בכנס של המרכז לאתיקה בירושלים עם אוניברסיטת בר אילן – 22/11/12