ישראל זיו

חוק הרווחים הכלואים נושא אות קלון, ציבורי, חברתי וכלכלי.

מן העיתונות: מליאת הכנסת אישרה את חוק הרווחים הכלואים. חברות שירצו לשחרר רווחים כלואים, ישלמו על הרווחים מס של 6%–17.5% במקום מס של 10%–25% עד כה. שטייניץ: "לא היה שר אוצר לדעתי בתולדות ישראל שניהל מאבקים כמוני בטייקונים"
תגובתי:
תקציר הפרקים הקודמים:
-כדי להקטין את הגירעון בתקציב המדינה, המדינה מעוניינת להגדיל את גביית המסים. עד כה, עלה המע"מ ומס ההכנסה על המשכורת, שני צעדים שפוגעים בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים.
-בנוסף, שר האוצר מנסה לגבות מס ממספר מצומצם מאוד, לייתר דיוק מ- 5 חברות עשירות מאוד ומוצלחות, שנמנעו מלמשוך רווחיהם במטרה שלא לשלם עליהם מס בישראל.
-כך צברו ישקר, צ'ק פוינט, אמדוקס, אינטל וטבע רווחים "כלואים" בסכום עתק של 125 מיליארד ₪, מבלי שישלמו עליהם אפילו שקל אחד מס.
-לכן, החליט האוצר להעניק הנחה של עד 70% במס החברות לחברות עשירות שיש להם רווחים כלואים. מדובר על הטבה של עשרות מיליארדי ₪, מקופת המדינה לאותן חברות "נזקקות" כמו צ'ק פוינט, טבע, אינטל ואמדוקס.
מתיי בפעם האחרונה ניסיתם אתם לדרוש ולקבל הנחה מס הכנסה ועוד של 70% ?

בהתאם לחוק שאושר היום בכנסת, המדינה מוותרת על מס המלא על הרווחים הכלואים של כ- 30 מיליארד ₪, כדי לגבות 3 מיליארד ₪ מסים במיידי. נכון, הגירעון מסוכן וצריך להפחיתו, אבל, המחיר הוא ויתור כל גביית המס המלא, כפי שהממשלה מקפידה לגבות מכל אחד מאיתנו.
בעצם, זו "תספורת" ולא סתם תספורת, אלא התספורת הכי גדולה שעשו לציבור אי פעם ועשתה אותה הממשלה, לא הטייקונים.
יש שיגידו שעדיפה ציפור ביד מאשר 2 על העץ, אבל ההחלטה האומללה הזו משולה יותר לחצי ציפור ביד במקום להקה שלמה על העץ.
היא מבטאת את המשך האידיאולוגיה הכלכלית הנוכחית, לפיה הממשלה מייצרת, באמצעות תמריצים והטבות שונות, תנאים אופטימליים למאיון העליון ולצמרת המגזר העסקי, מתוך הנחה שתרומתם לצמיחה משמעותית ושממנה יהנו גם כל השאר. כולם כבר יודעים שזה לא קרה. שבמקום שההצלחה הכלכלית בצמרת הפרמידה תחלחל בנדיבות לכולנו, אנחנו מרגישים ממנה זרזיף קטן וגם זה בקושי.
כתבתי על היתרונות והחסרונות של המודל הניאו-ליברלי, כאן.


לכן, אין להתפלא שאותן חברות גדולות ועשירות, כמו טבע, צ'ק פוינט, אמדוקס ואחרות, הן הזוכות למרבית התמריצים של הממשלה למגזר העסקי.
לייתר דיוק, העשירון העליון של החברות בארץ, 52 במספר, זוכות לכ- 93% מהטבות המס המוקצות למגזר העסקי כולו. כל השאר – נהנים מפירורים בלבד.
כתבתי על זה כאן: למה פניציה כן ודוד ובניו לא? מייבשים את העסקים הקטנים

אבל צריך לזכור כמה עובדות בסיסיות:
- 1. מהצמיחה בישראל לא נהנית כל האוכלוסייה, אלא בעיקר המאיון העליון. כל השאר – נגררים הרחק מאחור.

- 2. לחצים וביקורת ציבורית על האוצר ואיום בבג"צ, מנעו הטבות מפליגות אף יותר לאותן חברות, אבל המציאות נותרה קשה ואנטי חברתית והוויתור של הממשלה, על מסים במיליארדי ₪ הוא מאוד בעייתי, בהיבט הכלכלי, החברתי והציבורי.

- 3. ומה עם הטענה שגם החברות הגדולות תורמות לכלכלת ישראל ושאסור לפגוע בהן?
יש מידה רבה של צדק בטענה, אבל כלכלה בריאה ממש לא יכולה להתבסס על 5 עסקים גדולים ומשגשגים. החוזק של גרמניה, המצוייה בלב המשבר האירופאי, הוא במה שנקרא SMB, כלומר Small & Medium Businesses .
מגזר עסקי הבנוי ממאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים מסוכן פחות ויציב יותר משפיץ של 5 חברות בלבד, מוצלחות ככל שתהיינה.
לכן, לא ברור מדוע בוחרת המדינה להעניק 93% מהסיוע שהיא מעניקה למגזר העסקי לעשירון העליון של המגזר העסקי, היינו ל-52 חברות בלבד.
- 4. אני גם לא רואה אף חברה גדולה נוטשת את ישראל, משיקולי מס.
היינו ונותרנו גן עדן לעסקים, במיוחד בתחום הטכנולוגי. ההון האנושי אצלנו איכותי מאוד וזול בהשוואה לעלות ההעסקה של כ"א איכותי בארה"ב, או באירופה.
ראו דבריו של סטיב באלמר, מנכ"ל מייקרוסופט המבקר עתה בארץ.

- 5. גאוותו של שר האוצר, שמס החברות בישראל הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי, מעידה אף היא שעדיין חושבים ומתנהלים לפי דפוסים כלכליים וחברתיים ישנים, על בסיס אותו מודל ניאו-ליברלי שאומנם הצליח ליצור כאן כלכלה חזקה ועמידה יותר מאחיותיה במערב למשבר הכלכלי, אך במחיר חברתי יקר מאוד, פערים כלכליים גדולים, עלייה בעוני ובחוסר ביטחון תזונתי ושחיקה של מעמד הביניים.

- 6. הגיע הזמן להפנים, שצימצום הפערים החברתיים בישראל משתלם מבחינה כלכלית, גם אם הוא עולה כסף ומחייב גם צעדים אמיצים בתחום המיסוי והקצאת משאבים.
פערים כלכליים מדכאים את הצריכה ולכן גם את הצמיחה ובהתאם גם את הכנסות המדינה ממסים. ה"ייבוש" של מדינת הרווחה והקיצוצים בתקציבים החברתיים, בשילוב גזרות כלכליות הפוגעות בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, חוסך אולי כסף בטווח הקצר, אבל הוא יפגע קשות בצמיחת המשק ובכלכלת ישראל בטווח הבינוני והארוך.

- 7. ולמי הכי משתלם לצמצם את הפערים החברתיים? לעשירים כמובן.
כן, זו לא טעות. השיטה הכלכלית הנוכחית, משולה לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור המאיון העליון והחברות הגדולות והעשירות בישראל. היא הפכה אותם ליותר ויותר עשירים, בעוד כל השאר נגררים מאחור, מנסים לגמור את החודש.
לכן, לבעלי ההון יש אינטרס עליון לצמצם את הפערים החברתיים והכלכליים, כדי שהפרמידה הצרה של כלכלת ישראל תמשיך להעשיר אותם. בשורה התחתונה, מה הסיכוי שמישהו מאיתנו יקבל מחר טלפון ממנהל הסניף שלו ויתבשר שהבנק החליט לוותר לו על 35% מהמשכנתא, או ממסגרת האשראי המנוצלת שלו ?סביר שנשמע קודם מאריאלה ממפעל הפיס.....
ערבות הדדית משתלמת מהבחינה הכלכלית
בערבות הדדית, לא נצטרך לחייב את החברות הגדולות לשלם מס אמיתי, אלא הן תתחרינה בינהן מי תשלם יותר מס ובכך תתרום לרווחת הכלל.

בערבות הדדית, לא תמשיך להתקיים האנומלייה לפיה מצבה של כלכלת ישראל מצויין, אבל של הרוב המכריע של אזרחיה בכי רע.
ערבות הדדית איננה רק ססמה יפה ונעימה לאוזן, אלא היא צו השעה, פשוט כי כבר ניסינו את כל הפתרונות והשיטות האחרות, ללא הואיל.

כלכלה שתתבסס על התקשרות בינינו בערבות הדדית, תשתלם לכולנו, כיון שיש לה שווי כלכלי אדיר, שכיום לא בא לידי ביטוי, כיון שכולם נלחמים בכולם, ממש משחק סכום אפס, במקום להתחבר ולשתף פעולה, כפי שמתחייב בינינו כבני אדם החיים במערכת גדולה אחת, קשורים ותלויים זה בזה יותר ויותר, אפילו בעל כורחנו.

הפער הזה, בין היחסים הנוכחיים הכוחניים והמקולקלים בינינו, לבין יחסים של שיתוף פעולה וערבות הדדית המתבקשים מאותה תלות בינינו, מורגש בנו כמשבר.
ערבות הדדית תגשר עליו ובהתאם - נתחיל להינות מיתרונותיה הכלכליים הסינרגטיים הרבים, כמו הורדת יוקר המחייה, צימצום הפערים הכלכליים, צמצום דרמטי של הכלכלה השחורה, הפניית קשרי הון-שלטון לטובת רווחת הכלל ועוד.
נתחבר – נרוויח.