אורי זמיר

"first we take Manhattan, then we take Berlin"
על פי דיווחים מתחילת השבוע חברת 'איקאה' , קמעונאית הרהיטים הגדולה בעולם, קרובה מתמיד לפתיחת חנות מכר ראשונה בהודו. בשורה זו באה לאחר שורת הקלות עליהן דווח בתחילת השבוע, בדבר החובה לרכישת אחוז ניכר מחומרי הגלם מספקים מקומיים. הודו פתחה את הדלת להשקעות זרות בינואר השנה אך משכה אש מצד אותם משקיעים בעקבות סעיף בתקנה לפיו חברות זרות אלה יחויבו לרכוש שלושים אחוז מתוצרתם מחברות מקומיות מסדר גודל קטן עד בינוני. בעקבות התגובות הצוננות למהלך, כמו גם חוסר נכונותן של ענקי הקמעונות להתרצות, החליטה הממשלה ההודית להוסיף בספטמבר את ההקלה הנוספת המוחקת את הסעיף בדרישה המציין את גודלו של הספק. "קבוצת איקאה רואה את ההתפתחויות האחרונות הקשורות להשקעות זרות של מותגים קמעונאיים בחיוב" מסר דובר הקבוצה בהודעה לקונית קצרה אשר הועברה לעיתונאים בדרך המייל. על פניו עושה ממשלת הודו את הנדרש על מנת להזרים הון זר לאדמתה הסובלת מבצורת מתמשכת עקב ההאטה העולמית וחסמים מקומיים כגון רגולציה, שחיתות ותשתיות מפגרות. בנוסף הלחץ הפוליטי הגובר ממערב בידי מדינות אירופה מחד וארה"ב מאידך דורש ממנה לעשות את הנדרש על מנת להתאחד עם השוק הגלובאלי אליו היא מבקשת מהצד השני גם לחדור בעצמה. אך המציאות הכלכלית מעט יותר מורכבת מזו שנידונה בעיתונות היומית. נפתחנו במאמר דעה מקיף שפרסמתי בסוף השנה שעברה תחת הכותרת : "ההודים פותחים את השוק האמריקאים את הארנק ואנחנו שוב את הרגליים", דיווחתי כי לאחר שנים רבות בהם עמד שוק הקמעונות ההודי בבידוד מוחלט, צפוי היה שוק זה להיפתח בסוף שנת 2011 בפני רשתות קמעונאיות זרות.משמעות המהלך הדרמטי דאז אמורה הייתה לספק הזדמנות חסרת תקדים בעבור ענקים כגון 'וול-מארט' לנגוס נתח מהצ'אפטי ההודי מאחוריו ניצבים לא פחות ממיליארד ומאתיים מיליון לקוחות (and still counting) ושוק המוערך (בזהירות רבה) בקצת יותר מ450 מיליארד דולרים. "יזמים קטנים ברחבי הודו יצטרכו למצוא דרך להסתגל למציאות החדשה, בדיוק כפי שעשו עמיתיהם במערב בנסיבות דומות, או שפשוט ייעלמו." כתב אז סומיט גנגולי, כתב כלכלי בכיר בעיתון ה'דיפלומט' המתפרסם במומביי, "בסופו של דבר הלקוח ההודי, זה שסבל יותר מידי שנים מתשלום גבוהה בעבור שרשראות הספקה לא שוות, לא אמינות ולא יעילות, יצא מורווח מהמהלך"

צניעות זו לא תכונה אלה דרך חיים - מהטמה גנדי

נכונותו של הפרלמנט ההודי לשים אז מאחוריו חלק נכבד ממורשתו הכלכלית והחברתית של אבי האומה גנדי, אשר ראה במודל של משקים פרטיים וחנויות חנווני קטנות המוגנות בסובסידיות ממשלתיות כלפי פנים ובחומות של מכסים וחסמים חוקתיים כלפי חוץ כמודל הנכון בעבור הודו, איננה עניין של מה בכך. מדובר במובנים רבים על לא פחות מאשר מהפכה מחשבתית של ממש. מה בכל זאת כמעט ושבר אז את החומה הבצורה והמשנה הסדורה שהקיפה סביבה הודו במשך עשרות בשנים? מה גרם לרפורמה מרחיקת הלכת דווקא בתקופה בה עמיתים בכול העולם נועלים שערים, סוגרים חלונות ומסתתרים מאחורי חומות של מכסים, סובסידיות ורגולציות? הפוך גוטה, הפוך! ההודים כידוע אוהבים לעשות (כמעט) הכול הפוך. ולמרות שלמרבה הפלא זה דווקא עובד בשבילם, גם הפעם כמו בפעמים קודמות בעבר הם לא בחרו לעשות זאת הם נאלצו לעשות זאת.הייתה זו הפעם מחירה הבלתי אפשרי של אינפלציית מחירי המזון בשנת 2011 שנעה סביב מספרים של9%-10% וגם 12% ואשר לא רק גררה את המשק ההודי כולו לתוך סחרור אינפלציוני אלה גם הרחיקה מפיותיהם של אנשים רבים והולכים את היכולת להביא ארוחה מזינה לפיהם. היו אלה שלושה תהליכים מקבילים אשר "האכילו" את מפלצת האינפלציה ההודית מרגע הפתחה אל העולם:1. מעבר חסר תקדים של כוח עבודה חקלאי אל ענפי התעשייה והשירותים המתגמלים יותר. 2. כוח קנייה מוגבר של מעמד הביניים המתרחב במהירות אשר החל לא רק לצרוך יותר מזון אלה גם מזון מגוון ו"עשיר" יותר (שתי "צרות" מקבילות ממנה סובלת גם שכנתה סין). 3. ובנוסף (בניגוד לסין) המשך הגידול הדמוגראפי באוכלוסייתה של הודו. כיוון שמה שמלכתחילה יצר את כדור השלג האינפלציוני הייתה פתיחתו של השוק ההודי אל העולם מדוע אם כן סבורו בפרלמנט ההודי שדווקא פתיחתו של שוק הקמעונות בפני רשתות בינ"ל יוביל לעצירתה של ההשתוללות במחירי המזון? שרשרת ההפסקה ההודית
תעשיית המזון ההודית משלב הגידול החקלאי עצמו, דרך האיסוף שלו, האריזה שלו, השינוע שלו ולבסוף גם המכירה שלו הינה (בלשון המעטה) בלתי יעילה בעליל. הקרקעות החקלאיות מבוזרות ומשפחתיות מידי, המיכון החקלאי דל מידי ומערכות ההשקיה פרימיטיביות מידי. בנוסף לוקה החקלאות ההודית בתכנון עלוב, בשדות חסרי דשן ובזני יבול נחותים. אך גם כאן לא נגמרות הצרות. השינוע מהשדה נעשה בצורה מפוזרת מאוד ומשפחתית, הדרכים המובילות מהחוות ואליהם רק לעיתים רחוקות ראויות לגלגי משאית ולעיתים קרובות מידי מצריכות את גבה הצר של בהמה על מנת לחלצם אל נקודת האיסוף.

מרכזי האריזה (אם קיימים כאלה בכלל באזור) מיושנים, בלתי יעילים ולעיתים קרובות מידי בלתי מספיקים מה שגורר כתוצאה מכך גם סחורה רבה המאחרת להגיעה ליעדה או כזאת המגיעה במצבי ריקבון מתקדמים. ואם כל זה לא מספיק...גם מרכזי המכירה עצמם אינם בדיוק גולת הכותרת ומקור גאוותה של האומה ההודית. בחלקם הגדול אין יכולת לקרר מוצרים על מנת להאריך את חייהם, התנאים הסניטרים בהם עלובים ומסכני אדם ותיארוך התפוגה בהם נעשה (אם בכלל) בצורה חובבנית ואפילו בלתי אחראית. בניסיונה נואש כמעט לקדם מהלך אשר יוצאי את התוצרת החקלאית ההודית מהבוץ בנתה הממשלה המקומית על כך שכניסתם העתידית של רשתות כגון 'וול-מארט' תצליח במקום בו הם נכשלו בעבר: שיפור התשתית הקמעונאית במדינה משלב החקלאי ועד המדף. הכסף אותו יזרימו החברות, בעזרת מכסי מגן מפלצתיים אשר אינם מאפשרים יבוא מוצרי מזון במחירים סבירים אל מדפיהם, אמורים להכריח את הקונגלומרטים המפלצתיים לבנות את התשתית המקומיות מהמסד ועד הטפחות וכל מה שישאר לצרכן המקומי זה לצעוד אל תוך מרכזי הקניות העצומים כשבפניו יפרסו מדפים אין סופיים של סחורה טרייה, נקייה וזמינה. אם היינו עוצרים כאן את הדיון קל היה לצקצק שוב בלשוננו ולתהות מה גרם להודים בסופו של דבר לקבל רגליים קרות ולהשהות בסופו של דבר את פתיחת השוק שלה לכניסת מולטי-ברנדס זרים כגון וול-מארט? אך זוהי למעשה רק מחציתה הוורוד של התמונה. זו שחוסה באור הזרקורים. אפקט וול-מארט לפני שנדון בהשלכותיו מרחיקות הלכת של אפקט וול-מארט על הכלכלה הגלובאלית, חשוב להפנים תחילה את עוצמתה ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לצלול (שוב) אל תוך כמה מספרים. יותר ממחצית מהאמריקאים חיים במרחק של פחות מחמישה מייל מסניף של וול-מארט, פחות מעשר דקות נסיעה. בארצות הברית לבדה יש לוול-מארט 3,811 חנויות. בכל שנה 93% ממשקי הבית האמריקנים קונים בוול-מארט לפחות פעם אחת. וול-מארט היא גם הרשת הקמעונאית הגדולה ביותר בקנדה ומקסיקו והשנייה בגודלה בבריטניה. נוכחותה של וול-מארט כל כך גדולה ברחבי העולם שהשנה יעברו בה 7.2 מיליארד אנשים, קצת יותר מסך אוכלוסיית העולם הכוללת.וול-מארט איננה רק חברת הקמעונאות הגדולה בעולם במשך כמה עשורים היא גם הייתה החברה הכי גדולה בהיסטוריה של העולם (במונחים של שווי) עד שאקסון מובייל עקפה אותה ב-2006 ואפל את שתיהן ב2011. נכון ל2011 מעסיקה וול-מארט קרוב לשני מיליון בני אדם (אקסון מובייל לצורך השוואה מעסיקה כ-90,000לוול-מארט אין מתחרים של ממש. נכון ל2006 היא כבר יותר גדולה מצירוף של כל מתחריה יחד (הום-דיפו, קרוגר, טארגט, קוסטקו, סירס וקיי-מארט). חיה ערמומית או יצירת אומנות כלכלית? פתיחתו של הוול-מארט הראשון אי שם בשנת 1962 בפינה נידחת של ארקנסו לא בישרה דבר על שעתיד להתרחש. "וול-מארט" מספר פישמן, "הייתה יצירתו של אדם אחד, סאם וולטון, אשר נאחז ברעיון יחיד אותו ידע בכול מאודו שמכיל כוח בלתי נדלה: מכור דברים שאנשים צריכים בכול יום קצת יותר זול ממה שאחרים מוכרים אותו" (כן, רמי לוי לא המציא את השיטה הוא רק עשה לה עליה).

רעיון פשוט אך עובד זה יצר את מה שלשנים יקרא כלכלת וול-מארט אותה מתאר פישמן בבוטות בצורה מעוררת חלחלה ומחשבה כאחד : "כלכלת וול-מארט הינה מקום בו העבודה היא מלכודת: שכר נמוך, הטבות קמצניות, תסכול, חוסר כבוד, חוסר עתיד. בכלכלת וול-מארט אנחנו כלקוחות לעיתים קרובות מידי קונים יותר מידי רק בגלל שזה זול. אנו נהיים עבדים לדחפים הבלתי נשלטים שלנו למציאות. האורות תמיד דולקים בכלכלת וול-מארט, הדלתות תמיד פתוחות, שבעה ימים בשבוע...כלכלת וול-מארט שולחת זרועותיה הרחק מעבר לגבולות ארה"ב אל עבר אותן מדינות המעטרות את התוויות בהם מיוצרים המוצרים שאנחנו קונים בוול-מארט, שם נחיל אין סופי של אנשים מוכן לעבוד בעבור 5$-10$ ליום" גודל השפעתה של וול-מארט מושך, באופן טבעי, לא מעט אש במה שזכה לכינוי : 'אפקט וול-מארט'. אותו אפקט אותו הגדיר מחבר הספר צ'ארלס פישמן בצורה קולעת למדי: "וול-מארט היא או אחת היצירות הכי אמיצות ודמוקרטיות בתולדות המין האנושי, תוצר של שוק חופשי ורתימת כוחו העצום לצורכי האדם הפשוט. או שזו בכלל חיה ערמומית שאינה יודעת שובע המנצלת את אותם האנשים אותם מתיימרת היא לייצג" תקליקו את אחת מהשאלות הבאות בגוגל : האם עליי לקנות בוול-מארט? האם עלינו לקנות בוול-מארט? האם עליך לקנות בוול-מארט? ותגלו עד כמה הנושא מעורר הדים.האם זו שאלה פוליטית? כלכלית? מוסרית? במובנה הרחב יותר עוסקת השאלה בדילמה האם וול-מארט טובה לאמריקה? או במובן רחב אף יותר: האם וול-מארט טובה או רעה? כשאנחנו קונים בוול-מארט העם אנחנו עוזרים לחברות, לכלכלה, למפעלים, לעובדי המפעלים? האם אנחנו עוזרים לעצמנו? האם וול-מארט יוצרת משרות חדשות בעודה פותחת חנויות נוספות ומקדמת את הכלכלה או משמידה בדרך סביבה כלכלית שלמה? יתרון תחרותי האסטרטגיה של וול-מארט המושתת על ערך ליבה אחד מכריחה אותה לעשות דברים לא רק ביעלות מדהימה כאם גם בכוחניות המועצמת בכוח הקניה הבלתי נדלה שלה. הדחף הבלתי נדלה שלה להוזלת עלויות הוביל אותה לא אחת לא רק להסתבכויות מביכות, שכללו העסקת עובדים בלתי חוקיים בניקיון החנות על מנת לחסוך כמה סנטים והכרחת עובדים לעבוד בחינם לאחר החתמת הכרטיס אלה גם לאונס בלתי מתחשב של ספקיה. קוריוזים רבים מסתובבים בשטח אודות השיטות שאימצו וולטון ואנשיו על מנת לחסוך סנטים על חשבון שותפיה לעסקים אך כנראה שאף אחד מהם לא ממחיש זאת טוב יותר מכך שבמשך עשורים רבים סירבה וול-מארט אפילו לשלם בעבור השיחות היוצאות שלה אל ספקיה (!) בחייבן אותם להחזיק בעבורה מספר 1800 או לקבל בגוביינה את אותן השיחות. בנו הבכור של סאם וולטון יודע לספר שאביו הוסיף לבחון את דוחות מכירותיה של וול-מארט ברמת החנות ממיטת חוליו בבית החולים עד הרגע בו נפח את נשמתו."סאם וולטון היה תחרותי, תחרותי באופן בו אחרים חכמים: הוא לעולם לא וויתר, לא בעולם העסקים ולא במגרש הטניס." אומר פישמן ולאבלאס, שאימו עבדה פעם כמנהלת משק הבית של משפחת וולטון, ומוסיף : "סאם לא היה גאון גדול. סאם היה פשוט מכור לעבודה שלו. כסף לא היה המניע שלו אלה התחרות עצמה. הוא היה גם שחקן הטניס הכי תחרותי שפגשתי בחיי. הוא היה מסוגל להתחרות עם איש עם רגל אחת בכיסא גלגלים והיה עושה זאת ללא טיפה של רחמים" איתנו או נגדנו - זו השאלה סיפור תקומתה של וול-מארט איננו חד-מימדי. הוא מכיל בתוכו סיפורם של ספקי ענק אשר פשטו את הרגל לנוכח הניסיון "לסחוט את הלימון" בעבור וול-מארט לצד עסקים קטנים שהפכו בחלוף השנים לאימפריות בזכות נוכחותם על המדף בחנות. הוא מכיל סיפורם של מתחרים אשר למדו כיצד לשפר את ביצועיהם שלהם ולהתייעל בזכות התחרות לצד כאלה אשר הפסידו את תחתוניהם. הוא מכיל לקוחות אשר יכלו להרשות לעצמם לקבל הרבה יותר בעבור אותו דולר שהוציאו לצד אחרים שהוציאו לפתע הרבה יותר משיכלו להרשות לעצמם לבזבז.
וול-מארט זהו גוף המחובר למאות אלפי ספקים, המעסיק מיליוני עובדים והמשרת מיליארדי לקוחות. וול-מארט הוא מיקרוקוסמוס של הכלכלה המודרנית השולחת את רגליה לבייג'ין ואת ידיה לכיסיהם של אחרוני הצרכנים בטקסס. וול-מארט היא אולי הדילמה הגדולה מכולם שצריכה להעסיק את כולנו עם פרוץ המאה ה-21 : האם השיטה הנוכחית עובדת בשבילנו או פועלת בסופו של דבר נגדנו? שרופים על 'איקאה' אם נעשה לרגע רוורס עצבני ונחזור חזרה לאיקאה, באפריל 2001 נפתח בישראל הסניף הראשון של איקאה, בפארק העסקים ספיר שבנתניה. כזכור בפברואר 2011 פרצה שריפה בסניף והסניף נשרף כליל . הסניף נבנה מחדש, ונפתח ב-6 במרץ 2012. לאור ההצלחה הודיעה החברה בפברואר 2006כי בכוונתה לפתוח חנות שנייה בישראל, בראשון לציון‏‏. לאחר עימותים ממושכים עם סוחרי העיר ומאבק משפטי ממושך,‏ נחנך במרכז העסקים שורק הסניף החדש ב-9 במרץ 2010. כיום נמצא סניף נוסף בצומת קריית-אתא בשלבי תכנון סופיים. "ענף הריהוט מתנהג בצורה מאוד ילדותית. מרביתו קיים ברשתות או בחנויות קטנות, והרשתות והצרכנים משלמים את המחיר של שוק לא מאורגן", התבטא מנכ"ל איקאה ישראל שלומי גבאי, אשר השתתף בפאנל "שירות והוגנות" במסגרת ועידת הקמעונאות השנתית שנערכה במאי האחרון. גבאי אשר נדרש להגיב על הקריסות האחרונות בענף הריהוט ואמר כי "התהליך שהחל בשנה האחרונה הינו לא פחות ממתבקש. "65% משוק המזון מנוהל תחת רשתות גדולות שיכולות לאפשר חוויית קנייה במחיר סביר. בריהוט, מי שלא ישכיל לגדול מספיק - דינו להיעלם. השוק צריך להתכנס תחת מותגים והשירות הוא חלק מרכזי מהנושא. ככל שהעסק פשוט, נקי, אמיתי ונטול מניפולציות, כך הלקוח יודע לזהות זאת ומהר. גם אימא שלי יודעת להבין שמחיר אחיד לאורך כל השנה זה אומר שלא עובדים עליה. ענף הרהיטים לא השכיל לעשות זאת. נעשו המון טעויות והחברות שבחודש האחרון מצאו את עצמן בצרה הזאת נמצאות איפשהו בלב של זה". הסביר דאז גבאי. מעט מוקדם יותר נרשמה התבטאות נוספת של גבאי במסיבת עיתונאים שקיימה החברה לרגל עשור לכניסתה לישראל ", שם טען כי "אין שום מותג במדינת ישראל שהגיע הנה והשפיע על ענף הקמעונות והמסחר כפי שעשתה איקאה. איקאה הפכה להיות הסמן הימני בהרבה מאוד מובנים. לפני שמחוקקים חוקים ותקנות באים לשאול לדעתנו. H&M אמרו שהם רוצים להיות כמו איקאה בישראל" תיאוריית הקשר אם ננסה לחבר שוב את הקצוות אזי אטען באומץ ואתנבא שמה שעושה איקאה לשוק הרהיטים הישראלי תעשה גם וול-מארט לחקלאי ההודי ובסופו של דבר תתנקם גם בצרכן המקומי. לטענתו של גבאי כניסת איקאה לישראל הוזילה את מחירי הריהוט בכ-30% בעזרת כ-23 מיליון איש אשר ביקרו על פי הערכות שונות בחנויות איקאה בישראל בעשור האחרון."מכרנו 10 מיליון כוסות, ארונות בסכום כולל של 66 מיליון שקל, ארונות מטבח בסכום כולל של 42 מיליון שקל, ספות דו-מושביות במעל 22 מיליון שקל ועוד. נתח השוק שלנו בישראל ב-2001 היה פחות מ-1% והיום אנחנו עם 8.3% . בעזרת השם עד 2015 נהיה עם 15% נתח שוק". רשת איקאה בישראל נהנית מתדמית זולה במיוחד. אבל מתברר כי בהשוואה למדינות מערביות אחרות, לתדמית זו אין צידוק של ממש. מבדיקת "גלובס" עולה כי הרשת השוודית, שבשנה החולפת גלגלה 555 מיליון שקל רק בישראל, גובה מהצרכן המקומי מחירים הגבוהים בשיעור של 50%-150% מהמחירים במדינות מערביות אחרות. על פי אותה בדיקה עבור סיר בישול מסוג SENIOR על פי אותה בדיקה ישלם הצרכן הישראלי 245 שקל - 74% יותר מאשר באנגליה, שם עולה אותו הסיר 141 שקל בלבד. בחלק מהמוצרים משלם הצרכן הישראלי פי שניים ואף יותר (ראו טבלה).

"קיימת ציפייה כי רשת גדולה תנצל את יתרון הגודל ולא תקפח את הצרכנים הישראלים במחירים הגבוהים בעשרות ובמאות אחוזים ביחס למחירים באירופה או בארה"ב.סיבות כמו מיסוי גבוה שקבעה הממשלה ביחס למדינות אחרות יכולות להסתכם בפרמיה סמלית במחיר הסופי לצרכן. אבל במצב כמו של איקאה, שאצלה יש בפערים של 50% במקרה הטוב ויותר מ-150% במקרים פחות טובים, לא ניתן להאשים רק את מדיניות המיסוי או את שכר הדירה הגבוה בישראל". כתבה אז אילנית חיות בגלובס. די לכיבוש רגע לפני שבדלהי או בקרית-אתא "עושים את הנדרש" ומחליטים לפתוח את אחרוני הסכרים ולהניח לשיטפון המותגים הזרים להפוך כל תפוח אדמה לצ'יפס במקדונלדס וכל עץ טיק לכיסא מדגם 'שטוקהולם' ארוז בחתיכות על מדפי 'איקאה', מוטב לעצור ולחשוב שוב מה באמת מקדם בסופו של את האינטרס הציבורי ומה בעצם מייצר חרב פיפיות המכרסמת בעצמאותה הכלכלית ארוכת הטווח של המדינה בד בבד עם יכולתו של האזרח הפשוט באמת ובתמים לבחור. שואלים את עצמכם עדין מדוע באמת יקר כאן יותר משמעותית לקנות באיקאה מאשר באירופה או שנפל לכם כבר האסימון? הכול בסופו של דבר שאלה של שליטה בנתחי השוק. החשבון הוא פשוט: לכבוש מדינה בסדר גודל דמוגרפי כמו גם גיאוגרפי כמו ישראל פשוט קל ומהיר בהרבה מאשר גרמניה, בריטניה או הולנד, גם שם הכיבוש בסופו של דבר יושלם. איקאה איננה עוד רשת לממכר רהיטים בדיוק כמו שוול-מארט איננה עוד רשת מרכולים. על מנת להבין את עוצמתה של המכונה השוודית כדאי מאוד להכיר כמה מספרים. לאיקאה כ-338 סניפים הפזורים ברחבי העולם והמגלגלים מחזור מכירות שנתי של כ-23.8 מיליארד אירו אותם מוציאים קצת יותר מ- 700 מיליון בני אדם. מכונות כמו 'איקאה' כמו גם 'וול-מארט' אינן עובדת בשבילכם. לשיטה שלהם יש מחיר אותו אתם אינכם משלמים כיום ישירות בקופה אלה בעתיד ילדיכם. תפקידו של הרגולטור ההודי כמו גם זה הישראלי לשמור על האינטרסים שלנו לא רק בתור צרכנים אלה גם בתור אנשים הצריכים בסופו של דבר גם להתפרנס. תפקידו שלי ושלך, הצרכנים, הוא קודם כל להסס.
כי גם אם וול-מארט עדין יושבת מחוץ לגדר המקומית אין זה אומר שהשיטה לא פועלת נגדכם ממקורות אחרים המשתמשים בה.אז בפעם הבאה שרמי לוי ילחם על מנת לייבא טיטולים מטורקיה, לא על מנת להלחם ב'אגיס' (אותם רוכשים גם ככה מי שמוכן להשקיע במותג יקר יותר) אלה במותג 'טיטולים' המקומי, או שימורים סיניים במקום אלה של 'פרי-גליל', תזכרו שזה שהקופה דופקת פחות זה עדין לא באמת אומר שלא באמת נדפקתם. אגב, יש מרוויח אחד גדול מכניסתם של ענקי קמעונאות לשוק המייבאים את מרבית תוצרתם מחו"ל וזו הממשלה הנהנית מנתח שמן על כול אונייה שנפרקת בנמל. כך שבעוד היצרנים המקומיים נחנקים מישהו במשרד האוצר נושם לרווחה. ועוד אגב אחד קטן אחרון לסיום: הגיע הזמן שגם בישראל, רגע לפני שבלחץ הצרכנים פותח הרגולטור את הרגליים של השוק לתחרות פרועה (ולגמרי בלתי הוגנת) מול מותגי הענק מחו"ל, תעשה חשיבה אשר משכללת לא רק את מחר בבוקר אלה גם את מחרתיים. כי אם בלתי אפשרי לייצר כאן אזי בלתי אפשרי גם לצרוך כאן... ואם כבר מחליטים לפתוח את הרגליים אז שמישהו ירים טלפון לרפאל, אלביט או תע"ש וילמד מהם כיצד המודל ההודי מחייב אותם בכול פרויקט נתון לרכוש/לבצע חלקים משמעותיים מהיצור שלו על אדמת הודו.