כלב מאיירס

אין כמעט זוג לפני הנישואין שלא פולט לפחות פעמיים ביום את המשפט "בוא נטוס לקפריסין ונגמור עם זה בחתונה אזרחית" אין ספק שזהו רעיון רומנטי לכשלעצמו אולם מעטים יודעים מהן ההשלכות האמיתיות של נישואין אזרחיים.
נישואים אזרחיים מתנהלים במסגרת רשויות המדינה ולא במסגרת מוסדות הדת.
במדינות באירופה ובארה"ב זוגות נישאים ללא צורך בטקס דתי. בניגוד לעולם המערבי, בישראל הנישואים הינם ברי תוקף אך ורק בליווי טקס דתי, בכל העולם המערבי מונהגת חקיקה לפיה כל אזרח יוכל להחליט לגבי חתונתה דתית או חילונית. החקיקה מאפשרת לכל אדם את הזכות להינשא לכל אדם אחר שיבחר, כך נהוג בעולם המערבי אך החוקים החלים בארץ הם עוד מהתקופה העותומאנית ושייכים לעידן עתיק הנשלט על ידי הדת.
בישראל קיימים סוגים שונים של אוכלוסיות, כולל אזרחים הנחשבים כחסרי דת. אזרחים אלה תורמים למדינה, עושים צבא ומשתלבים בעבודה ובתרבות. אזרחים אלה, שמספרם כ-300,000 איש הם אזרחים הגונים ומשלמי מיסים ולמרות זאת, הרבנות מונעת מהם זכויות יסוד, כמו נישואין ומגדירה אותם כמנועי חיתון.
אני, עו"ד כלב מאיירס, מקימו ויועצו המשפטי של "מכון ירושלים לצדק", נלחם למען חקיקה של נישואים אזרחיים במדינה.
יותר מ-5,000 בני זוג, המהווים כ-7% מכלל הנישאים, נישאים בנישואים אזרחיים בחו"ל מדי שנה או מוותרים על זכותם להינשא ונשארים במעמד של ידועים בציבור.
ההערכה היא שכ-350,000 מאזרחי מדינת ישראל אינם יכולים להינשא בשטחה בשל כך. אוכלוסייה זו כוללת יהודים פסולי-חיתון (נישואי כהן וגרושה, ממזרים וכו'), נישואי בני דת אחרת עם יהודים, נישואי אנשים חסרי דת או ששייכום הדתי אינו מוכר בחוק הישראלי למשל יהודים רפורמיים, קונסרבטיבים וקייסים אתיופים, משפחות חד-מיניות וכן אזרחים שלא מעוניינים להינשא באמצעות הרבנות הראשית למרות שאין להם מניעה הלכתית לכך.

בשנת 2010 החליטה ממשלת ישראל לחוקק את "ברית הזוגיות" לכאורה התקדמות משמעותית מימי השלטון העותמאני אך אליה וקוץ בה "ברית הזוגיות" היא חקיקה לא מוצלחת משום שהיא מאפשרת רק לחסרי דת להינשא זה לזה באמצעות חוזה התקשרות ביניהם. "חסרי הדת" לא יכולים להינשא ליהודים ויהודיות "כשרים". ברית הזוגיות לא מאפשרת לאזרחים שלא רוצים להינשא באמצעות הממסד הדתי לעשות כן מכיוון שלא קיימת אפשרות לחסר דת להינשא ליהודיה, יש מצב של אפליה בין אזרחים ועידוד של חסרי דת להינשא זה לזה בלבד. אפליה זו מסכנת את האחדות במדינה ותגרום לשסע עמוק בין יהודים וחסרי דת ויותר מכך מצב זה עומד בסתירה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם שאושרה גם על ידי ממשלת ישראל, הקובעת כי "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית-הנישואין ולהקים משפחה, ללא הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת …."
חוק "ברית הזוגיות" משמר את הבעיה וגם מעכב חקיקה מועילה. החוק פוגע בזכות הבסיסית להינשא מבחירה ובשוויון בין האזרחים.
החוק לא תקף לכולם ולכן יש לכלול בו את כל אזרחי המדינה. מי שבוחר התחתן באמצעות חוק זה ייאלץ לוותר על זכויות להן הוא זכאי לפי חוק השבות והאזרחות.
לפי חוק השבות, צאצאים של יהודים יכולים לעלות לארץ ולחיות בה כמו כולם. חסרי הדת עלו לישראל מתוקף לחוק השבות. אזרחים אלה לקחו על עצמם את כל החובות של המדינה כולל גיוס לצה"ל ותשלום מיסים, אך כשמגיעים לזכויות הנישואים האזרחיים המגיעות להם כמו בכל מדינה דמוקרטית הן נשללות מהן.

מדינת ישראל היא המדינה המערבית היחידה בה במקום חופש ושוויון, האזרחים נמצאים במצב של כפייה דתית. הפתרון הוא נישואים אזרחיים אשר יאפשרו חתונה לא דתית עבור האזרחים המעוניינים בכך, ללא קשר לאמונותיהם ומוצאם.
עו"ד מאיירס ו"מכון ירושלים לצדק", מקדמים ללא הרף את חוק של הנישואים האזרחיים למען חיזוק הדמוקרטיה בישראל.

-----
מאת עו"ד כלב מאיירס, מייסד מכון ירושלים לצדק.