ab-keren

שיעור הפריון בישראל, 2.9 ילדים לאישה, הוא יותר מפי 2 מהממוצע ב־OECD וגבוה מכל המדינות השכנות לנו. הבעיה: חצי מהילדים מקבלים חינוך ברמה של עולם שלישי, והילודה החרדית מגדילה דרמטית את שיעור הגברים שלא עובדים. פרופ' דן בן דוד: "לא נוכל לממן בריאות, רווחה וביטחון"
העובדה שישראל היא המדינה המפותחת עם פריון הילודה הגבוה ביותר בעולם, קרוב ל־3 ילדים לאישה, אינה בהכרח שלילית. מה שהופך אותה לבעיה אסטרטגית הוא העובדה שחלק גדול מהילודה הוא באוכלוסיות שבהן ניתן חינוך ברמה של עולם שלישי. הקבוצה הזו כוללת את הציבור החרדי, שבו שיעור התעסוקה של גברים נמוך ומי שכן עובד משתכר בממוצע מעט מאוד. לכאורה זה עלול לדרדר אותנו לעולם השלישי, אבל פרופ' דן בן דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, מזהיר כי אם ישראל לא תעצור את התהליך של ריבוי ילודה גבוה המלווה בחינוך לקוי והשתמטות מעבודה – היא פשוט תחדל מלהתקיים.
שיעור הפריון הכולל החזוי לאישה ישראלית בימי חייה עמד ב־2023, על פי נתוני הבנק העולמי, על 2.9 ילדים. שיעור זה גבוה בהרבה מהבאה אחריה ב־OECD, מקסיקו, שבה השיעור הוא 1.9 ילדים לאישה. שיעור הילודה בישראל הוא כמעט פי 2 מהממוצע במדינות המפותחות (OECD) שעמד על 1.5 ילדים. הצד השני של הטבלה היא דרום קוריאה עם 0.7 ילדים לאישה, כלומר כרבע מישראל. שיעור הפריון, ולא מספר לידות, הוא הנתון שבעזרתו נהוג למדוד תהליכים דמוגרפיים משום שהוא מעיד על המגמה ארוכת הטווח.




למצב הזה יש מחיר תקציבי. אחת הסיבות (ויש הרבה) לכך שהחינוך בפינלנד מצליח יותר מאשר בישראל היא שיש להם פחות מחצי מכמות הילדים לאישה (1.3) ולכן הם יכולים להשקיע כפול בכל ילד. המגמה העולמית ברורה מאוד: ככל שחברה מפותחת יותר וככל שיותר נשים עובדות, כך שיעור הפריון לאישה יורד. בנקודה הזאת ישראל חריגה.
הנוצריות והדרוזיות הן האירופאיות ביותר
אבל זה לא רק עניין של מדינות מפותחות. לפי נתוני הבנק העולמי מ־2023, הממוצע העולמי הוא 2.2 ילדים לאישה, כלומר הרבה פחות מבישראל. בהודו, המדינה מרובת האוכלוסין ביותר בעולם, שיעור הפריון הוא 2 ילדים לאישה (שזה פחות משיעור התחלופה הדרוש כדי שאוכלוסייה תשמור על גודלה ושעומד על 2.1). באיראן, סמל לקנאות דתית - רק 1.7 ילדים לאישה. גם במדינות השכנות לנו שיעור הפריון נמוך יותר: מצרים - 2.8 ילדים, ירדן - 2.6, סוריה - 2.7, לבנון - 2.2 ילדים לאישה.
זה לא שאין שינויים בשיעור הפריון הישראלי. בשנת 2000 עמד שיעור הפריון הישראלי על 2.95 ילדים לאישה. עד 2016 טיפסנו לאט ל־3.11 וב־2023 ירדנו ל־2.85. אלא שלירידה הזאת אחראיות כולן חוץ מהנשים היהודיות. המוסלמיות למשל עמדו על 4.7 ילדים לאישה ב־2000 וירדו ל־2.6 ילדים ב־2023. הנוצריות ירדו בתקופה הזו מ־2.55 ילדים ל־1.64, הדרוזיות מ־3.07 ל־1.65 ילדים. לעומת זאת, היהודיות טיפסו מ־2.88 ל־3.1 ילדים.
המסקנה ברורה: אם יש בעיה דמוגרפית בתוך ישראל היא רק בתוך הציבור היהודי. עוד נתון שכדאי לשים אליו: שיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה מ־33% ב־2014 לכמעט 50% במחצית הראשונה של 2025.
הנתון בעל ההשפעה הגדולה ביותר על התוצר, על תשלומי המיסים ועל הקצבאות, הוא שיעור הפריון של הנשים החרדיות. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתון זה ירד מ־7.2 ילדים לאישה ב־2000 ל־6.5 ילדים ב־2022. תרם לכך כמובן הקיצוץ הדרמטי בקצבאות הילדים שערכו שרי האוצר סילבן שלום ב־2002 ובנימין נתניהו ב־2003. עם זאת, הירידה בילודה בחברה החרדית היתה הרבה יותר קטנה ממה שניתן היה לצפות. זה בולט במיוחד לאור העובדה שבתקופה הזו נסק שיעור התעסוקה של נשים חרדיות מ־47% ל־81%.
שיעור הפריון של נשים חרדיות הוא נתון השנוי במחלוקת. נתוני הלמ"ס מחושבים על פי הסקר החברתי שלה. דו"ח מצב החברה החרדית של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית טוען שבפועל שיעור הפריון של האישה החרדית ירד ל־6.2 ילדים לאישה. זאת, על סמך נתונים מינהליים שכוללים את כל הלידות בישראל. למה זה חשוב? כי על פי תרחיש האמצע של תחזית האוכלוסייה ל־2065 של הלמ"ס, שהיא הבסיס לחלק גדול מהתחזיות של כלכלת ישראל, החרדים צפויים להוות 32% מאוכלוסיית ישראל ב־2065. אבל במכון החרדי טוען שהם יהוו לכל היותר 25% ואולי אפילו רק 20%. רק כשהלמ"ס תפרסם את התחזית הבאה שלה נוכל לדעת אם היא מקבלת את הטענה הזו.
שיעור הפריון של נשים דתיות עומד על 3.7 ילדים לאישה, כמו ב־2000. גם שיעור הפריון של נשים יהודיות חילוניות נשאר סביב 2 ילדים. מה שגרם לעלייה בחברה היהודית הן הנשים המסורתיות הקרובות לדתיות שאצלן שיעור הפריון טיפס מ־2.6 ילדים לאישה ל־2.8.
שלא יהיה ספק, ילודה באוכלוסיות יצרניות זו תופעה טובה. המשמעות שלה היא שאחוז הקשישים שלא עובדים באוכלוסייה יהיה קטן יותר. לעומת זאת, ילודה גדולה באוכלוסייה החרדית משתלבת עם העובדה שחצי מהגברים החרדים לא עובדים והשכר הממוצע של אלה שעובדים הוא פחות ממחצית מהשכר הממוצע של יהודים לא חרדים. המצב הזה יוצר לישראל בעיה אסטרטגית.
מוסד שורש למחקר כלכלי חברתי מרבה להזהיר מהאיום שיוצרת הדמוגרפיה לעתיד הכלכלי של מדינת ישראל. היום כחצי מתלמידי ישראל לומדים ברמה של עולם שלישי. מדובר באוכלוסייה החרדית שרוב הבנים בה אינם לומדים מקצועות ליבה ברמה בסיסית, בחינוך הערבי שהישגיו במבחנים בינלאומיים נמוכים מאשר רבות ממדינות העולם השלישי ובחינוך הממלכתי בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.
תחשיב של עורך שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר גלעד מלאך מגלה שהנזק לתוצר שגורמת היעדרות הגברים החרדים משוק העבודה הוא 54 מיליארד שקל לשנה. אלא שבגלל הריבוי הגבוה של הציבור החרדי הנזק לתוצר שייגרם ב־2065, אם שיעור התעסוקה של גברים חרדים יישאר כמו היום, מוערך על פי תחשיבי משרד האוצר, ב־400 מיליארד שקל לשנה. הנזק המצטבר צפוי להגיע ל־6.7 טריליון שקל עד אז. המשמעות היא שהציבור הכללי ישלם את המחיר בהרבה יותר מיסים, ברמת חיים נמוכה יותר ובהרבה פחות שירותים.
"כאשר ילדים אלה יגדלו", מתריע דן בן דוד, "רמת החינוך הנמוכה שהם מקבלים כילדים תאפשר להם לקיים רק משק של עולם שלישי כמב וגרים. משק כזה לא יוכל לממן מערכות בריאות, רווחה או ביטחון של מדינת עולם ראשון. למען הסר ספק, ישראל לא תהפוך אז למדינת עולם שלישי. בהיותה מוקפת באויבים הנחושים להשמידה, ישראל לא תשרוד אם היא לא תוכל להגן על עצמה".

כלכליסט