ישראל זיו

בטבע האנושי נעוצים שורשי המשבר הנוכחי, ובשינויו טמון גם המפתח להצלחה

ההסבר העמוק כמעט לכל צרה, בכלכלה, בחברה, בפיננסים ולהידרדרות במערכת החינוך, בתחושת הביטחון האישי, בפוליטיקה ובעצם – איפה לא, הוא הטבע האנושי.הכלכלה העולמית מצוייה בטיפול נמרץ, חסר תקדים בהיקפו ובאיכותו, למעלה מ-5 שנים, ללא הואיל, בכירי הכלכלנים מודים בכך בפה מלא.העתיד הקרוב נותר מאיים מתמיד. ככה זה באירופה, גם בארה"ב וכמובן שזה יגיע גם אלינו.במה לא טיפלו? בטבע האנושי ובצורת ההתקשרות והיחס שלנו אחד לשני.
כל מערכות החיים, גם הכלכלה והפיננסים, מושתתות על היחסים בינינו, במדוייק.רבים אומנם מבינים ומסכימים שייצר ההרס העצמי של השיטה הכלכלית הנוכחית שקרסה, וחוסר היכולת שלנו לאחד כוחות, לשתף פעולה ולהתחבר אל מול המשבר, הגובה מאיתנו מחיר אישי, חברתי וכלכלי יקר – קשורים לנטייה הטבעית שלנו להסתדר לבד ולהתמודד לבד, אפילו להצליח ולנצח לבד.
"אם אין אני לי, מי לי" – הפכה לאסטרטגיית ההישרדות והחיים שלנו.אף אחד לא חושב גם שכלכלה המתנהלת על בסיס הנחה שהחיים הם משחק סכום אפס, בו הרוח של האחד הוא בהכרח ההפסד של השני, היא הכלכלה, או בכלל מצב עולם, האידיאלי.אבל אנחנו משלימים עם זה, חיים עם זה, לומדים להסתדר עם זה.אין ברירה, נכון?אלה שמאמינים בערבות ההדדית, מציגים אותה כפיתרון פלא לכל הבעיות:אם נחליף את האטימות באיכפתיות,את האדישות בדאגה,את האינדיוידואליזם הקיצוני בהתחשבות ובנכונות לויתורים הדדיים,את פיצול והפירוד בחיבור ואיחוד,את החיים בהתאם לכלל "אם אין אני לי מי לי",בחיים חדשים על בסיס ערבות הדדית בינינו, ישתנו ללא היכר גם החיים שלנו כאן, יחד.אבל עדיין, ערבות הדדית בינינו, כבסיס לשיטה כלכלית, חברתית ומדינתית, נשמעת כמו פיתרון יפה, אבל בו בעת נאיבי, אוטופי ולא ריאלי.כמה שזה פשוט, הפיתרון הזה של ערבות הדדית בינינו פשוט נשמע לא פרקטי.
לא עוזרים ההסברים על השווי הכלכלי האדיר של שיטה כלכלית המבוססת על ערבות הדדית בינינו, במקום השיטה הנוכחית בה אנו מתנהלים מקרב לקרב, מנקרים זה את עיניו של זה ועוטים על עצמנו שיריון עבה של אדישות, אטימות וחלקנו – אפילו זדון.זה שבעולם הגלובלי כולנו בסירה אחת, קשורים ותלויים זה בזה בקשרים הולכים ומתהדקים – למדנו לקבל, בלית ברירה.אי אפשר להתווכח עם חוקי טבע.אבל את המסקנה המתבקשת מכך, קשה לנו לקבל.נתקלתי בציטוט יפה מן המקורות, בדיוק בנושא הזה:"בדמיון לשנים שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה, אמר לו חבירו למה אתה קודר? אמר לו מאי איכפת לך, הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך, אמר לו, שוטה!הרי שנינו נאבדים יחד בספינה"להודות בכך שטבע האדם אחראי למשבר הכלכלי והחברתי העולמי החמור ביותר אי פעם, זה לא דבר שקל לאף אחד לבלוע.להודות בכך שמצב המאקרו המשופר בישראל, ביחס לכלכלות המערב, "דילג" על כמעט כולנו והיטיב בעיקר עם המאיון העליון, בגלל אותו טבע אנושי, תאוות הבצע, אגוצנטריות ורצון לשלוט ולנצח בכל מחיר – זה להודות שטעינו בגדול.ומי לא נותן לנו לעשות את זה? נכון, אותו אגו שמנהל אותנו. גם האמיצים שבינינו, שאיכשהו הגיעו לתובנה הזו ומקבלים את ההנחה שערבות הדדית בינינו היא חבל ההצלה שאנו כה זקוקים לו, מרימים בדר"כ ידיים וטוענים שחבל על הזמן, המילים והדיבורים – כי אי אפשר לשנות את הטבע האנושי.אבל, האדם צריך להכיר, שבסופו של דבר, עליו להשתנות. לוקח זמן להכיר בכך ולקבל את זה. אלא לאט לאט הוא מגיע למצב שהוא רואה שהמשבר לא עובר, והצרות מתגברות בכל דבר שהוא עוסק, בכל הדברים, ולא רק הוא, אלא כל האנושות כדמות אדם אחד.בכל דבר שהיא עשתה, היא עשתה מלא מלא טעויות, שגיאות, והגיעה לקריסה.ואז מתוך זה שואלים, למה? למה מה שאנחנו בנינו זה הכל עובד נגדנו?הכל פועל נגדנו. אנו מגלים מיום ליום עוד יותר ויותר ויותר קלקולים במערכות האלו, עד כמה שהאגו שלנו מעוות אותם.אנחנו בעצמנו לא יודעים לאן הולכים, וככה זה בכל התחומים,בחינוך ובמשפחה ובכל מערכות החיים שבנינו.איך קרה, שרצית לעשות מלכתחילה דברים טובים, ואתה רואה איך האגו בכל מה שאתה עוסק, מעוות לך אותו והופך לך אותו לאויב, נגדך, זה נקרא "עזר כנגדו".למה עזר כנגדו? כל דבר שאתה עוסק בו יפנה נגדך, כדי שאתה תהיה מחוייב לתקן את המצב.והמצב הזה הוא גלובלי, במה שאתה לא עוסק. רק תַראה לי משהו אחד שאתה בנית וזה פועל לטובתך. כלום.ולכן אנחנו מגיעים לסיכום, שאין כאן מה לעשות, רק לתקן את הטבע של האדם עצמו ולא את החיצוניות.וזה לאט לאט מתגלה לבני אדם ויש כאן מקום לחינוך ולהסברה.לכן הקריאות לערבות הדדית בינינו הולכות ומתפשטות ברחבי העולם.כי האנושות מגיעה למצב שהיא בכל זאת תגלה את הסיבה לכל הרע שבעולם, שהסיבה זה הטבע של האדם, ואיך לתקן את האדם, אנחנו לא יודעים, או לא רוצים לדעת.לתקן את האדם, להביא אותו לטבע הנכון, המאוזן, אפשר, אמנם שנראה שזה בלתי אפשרי. ישנה לכך שיטה, בקשה, הערבות ההדדית. היא מוכנה לזה.אחרת העולם הוא ידרדר למצבים עוד יותר גרועים.בכל זאת, בסופו של דבר הוא ימצא את הפיתרון הזה, אבל למה לא לחסוך את כל הסבל והקורבנות ואת המחיר הכלכלי והחברתי הכבד שהעולם משלם במשבר הנוכחי?איך אומרים? אחרי המעשים נמשכים הלבבות.צריך להתארגן יחד ולדאוג לצרכים ההכרחיים של כל אחד מאיתנו: מזון, ביגוד, קורת גג, שירותי בריאות וחינוך לילדים.סוג של גמ"חים, אבל מלווה בשינוי השיח הציבורי בחברה הישראלית.מחיצוניות לפנימיות, כמו שאומרים. ממש להגיע להרגשה שכולנו משפחה אחת.הצעדים הראשונים יכולים להיעשות סביב שולחנות עגולים, בסדנאות, בכל מיני הפעלות חברתיות משותפות, פיזיות ווירטואליות. אז האדם מתחיל להרגיש- לא בהכרח להבין, אלא בעיקר להרגיש.כי בסיטואציות כאלה, בכל זאת נוצר בינינו איזה שיתוף, ומתוך השיתוף אנחנו מתחילים להרגיש. יכול להיות שאפילו לא נדע למה, אבל כשמייצרים את כוח השיתוף, הוא מייצר את ההרגשה שאני לא עד כדי כך נקי, אני לא כולי צחור, טלית שכולה תכלת.וכיון שכולנו תוצר של הסביבה בה אנו חיים, אם נבחר להשתייך לסביבה שבה הערבות ההדדית היא ערך עליון, נגלה שאנו משתנים בהתאם.מי מאיתנו חושב שהוא עצמאי כיום? זו תחושה מזוייפת שהאגו שלנו מצייר לנו.הסביבה בה גדלנו, התחנכנו עיצבה אותנו ב- 100% .סביבה טוב, תעשה בנו היפוך של 180 מעלות.גם כאן, מצאתי ציטוט יפה:"המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. ".זמן החגים הוא זמן טוב לחשבון נפש.

כתבתי על זה כאן: מדינה אוטואימונית - החגים בפתח, זמן לחשבון נפש.