אורי זמיר

“Throw your dreams into space like a kite, and you do not know what it will bring back, a new life, a new friend, a new love, a new country.” Anais Nin

בעוד הסינים והיפנים ממשיכים להתקוטט אודות שרשרת איים הידועים ביפן בשם סנקאקו ובסין בשם דיאויו (אשר בסמוך אליהם שוכנים על פי כמה הערכות כמה שדות גז עצומים), מחליטה הודו להסתער על יעד מרוחק ומאתגר הרבה יותר. לאלו מבינכם שהימרו על יבשת אפריקה מצפה אכזבה. זאת כיוון שהודו מקווה להשלים לא פחות מאשר את שליחת המעבורת הראשונה שלה אל עבר מאדים (!) וכל זאת כבר בשלהי השנה הבאה. התזמון הנבחר איננו מקרי גם כן ומהווה מפתח להצלחת הפרויקט כולו. זאת כיוון שכל 26 חודשים מגיע מאדים לנקודה בה הוא הקרוב ביותר לכדור הארץ. הודעה דרמטית זו הוצגה בשבוע שעבר במהלך נאומו של ראש הממשלה המכהן מנואן סינג' במהלך חגיגות 65 שנה לשחרורה של הודו מעול המנדט הבריטי. על פי בלומברג מוקצים לתוכנית מגירה שאפתנית זו כמ82 מיליון דולרים. קשה אומנם בשלב זה להשיג פרטים רבים אודות הפרויקט, אך דו"ח אחד שבכול זאת זלג כל הדרך עד לפורטל המדעי SCIENCE INSIDER מדבר על כך שכלי מדעי במשקל 25 קילוגרמים יחובר למעבורת הבלתי מאוישת המתוכננת לצאת מהאטמוספרה במהלך נובמבר 2013. עניי עירך קודמים ? שלא במפתיע התקבלה הודעתו של סינג' בקיטונות ביקורת שהמוטיב המרכזי שבהם מדבר על כך שבמדינה בה כשני שלישים מתושביה עדין מתפרנסים מכשני דולרים ליום ניתן היה למצוא דרך פרודוקטיבית יותר לנצל את כספי הפרויקט. שני תחומים אשר נזכרו יותר מאחרים בהקשר הזה היו הבטחת אספקתם של מי שתיה נאותים ומערכת חשמל בטוחה ויציבה יותר לאזוריה הכפריים של הודו. לבעלי הזיכרון הקצר במיוחד ביקורת זו איננה נאמרת בעלמה, זאת כיוון שרק לפני כשבועיים בלבד מצאו את עצמם כמחצית מתושבי המדינה ללא אספקת חשמל לאחר קריסת הרשת המקומית ביוצרם למעשה את האפלה הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית.

מחזיק אצבעות לפרויקט - מנואן סינג'

לצד מבקריה הצפויים של התוכנית היו גם כאלה שבחרו להפגין סקפטיות ביכולת הביצוע של הפרויקט המורכב בפרק הזמן שהוקצע לו. רק בדצמבר האחרון שיגור לוין הודי הסתיים בכישלון חרוץ כאשר הרכב שנשא אותו מחוץ לאטמוספירה התפוצץ לחלקיקים מעל למפרץ בנגל לאחר שזה כשל בכניסה למסלול שיועד לו. נכון לעכשיו רוסיה, אירופה, ארה"ב יפן וסין הן המדינות היחידות שהצליחו לשגר גששים אל עבר מאדים וניסיונה של הודו להיכנס אל תוך רשימה אקסקלוסיבית זו כמובן שאיננה מקרית במיוחד לנוכח השם האחרון ברשימה. שיגעון בחלל (1) על פניו נדמה שהאיוולת זועקת לשמיים, כמו גם כותרות עיתוני האופוזיציה ההודית. ניסוחם אומר בערך כך: "הרפתקה מדעית על חשבון מים לפיותיהם של אלפי בני-אדם". אך אם נעצור לרגע ונמיר את המספרים שעל הפרק לפרופורציה מקומית נקבל את המשוואה הבאה: 82 מיליון דולר על מנת לטפל במי השתייה של כ-1.3 מיליארד בני אדם, משמעותם בפרופורציה ישראלית, למשל, פרויקט לאומי בשווי 500,000 דולר בלבד. מספר אשר מספיק לכל היותר לממן את תכנונו של מתקן התפלה אחד (למשל).
לעומת זאת, גם אם נגמד את הציפיות מתוצאות משלחת שכזו למאדים ונניח (הנחה סבירה) כי הסיכוי שהגשש יחזור עם הוכחות המעידות על חיים במאדים או עם עדויות על מקור אנרגיה חדיש המייתר את השימוש בנפט, נמוכות לפחות כמו הסיכוי שאחמדניג'ד יחליט פתאום להתגייר, סיכוייו של התקצוב הנידון ליצר תוצאות פרודוקטיביות בטווח הארוך גבוהים בהרבה מפתיחת שלושה מפעלי הזנה חדשים בכפר.

אבן דרך או מפך נפש נוסף? - טיל השיוט ההודי שאמור לשאת את הגשש

גם אם נניח לרגע, שוב הנחה סבירה למדי, כי הגשש הנידון יצטרף אל הלוויין ההודי האחרון ויתפזר לחלקיקים קטנים עוד לפני שיפגוש את הקרקע בכדור הארץ חזרה מיקומה של הודו בתוך אותו מועדון אקסקלוסיבי של מדינות שהנחיתו גשש על המאדים לא יגרע. ייתרה מזו כפי שאנו מכירים את הדינאמיקה ההודית ניסיון זה יצית וישלהב את העשייה המקומית שלא תנוח ולא תשקוט יותר עד שהגשש הבא לא רק יחזור חזרה בשלום אל כדור הארץ אלה גם ישלח מסר ברור לשכנות ממזרח כמו גם ממערב כי מיקומה בשרשרת הערך הגיאו-פוליטית החדשה רחוקה מלומר את מילתה האחרונה. לכל מי שמזלזל אגב בדינאמיקה עליה אני מדבר מוטב לעיין בסיפורה של תעשיית התרופות וההיי-טק ההודית כמו גם בזה של השח-מט והקריקט המקומיים כמשל. בכול אחת מהדוגמאות הנ"ל הפכה הודו בתוך שני עשורים בלבד מאומה זניחה ומזדנבת למובילה עולמית בזכות סיפורי הצלחה של חלוצים שהעיזו לחלום את הבלתי אפשרי והפכו בזכות כוח התמדתם חזון למציאות. אפילוג קשה מעט לחזות ממיקומנו הנוכחי על ציר הזמן אם ברבות השנים יהפוך נאומו האחרון של סינג' לבדיחה או יקוטלג כאבן דרך בתחילתו של סיפור אגדה. כמו שכמעט באותה המידה קשה גם לומר אם הנאום המקביל של ראש הממשלה שיערך ערב יום עצמאותה ה-67 של הודו יהיה נאום בסימן הישג כביר או כישלון ידוע מראש. דבר אחד אשר שריר ברור וקיים כבר כעת זו חוצפתם של ההודים. לא רק להביט מעלה את החלל במקום מטה אל מעמקי תעלות הביוב, כאם גם להרים פרויקט שאפתני ומורכב שכזה במחיר פורץ דרך/מגוחך. קריאת תיגר זו כשלעצמה הנה הישג.
לסיכום אומר גם שדווקא במקום בו אנחנו כישראלים נוטים כה טבעית לגחך כדאי לעצור רגע ולזכור שלמדינת ישראל הייתה פצצת גרעין הרבה לפני טלוויזיות צבעוניות ולוויינים בחלל מי יודע כמה שנים לפני רכבת תחתית ראשונה... שיגעון בחלל (2) ואי אפשר בלי משפט אחד לגבי תוכנית החלל האמריקנית. בדרום מזרח ניו מקסיקו תושלם בקרוב בניית Spaceport America, נמל החלל האזרחי הראשון. ב־2013 מתוכננת להמריא משם החללית הפרטית הראשונה, וירג'ין גלקטיק, שתיקח תשעה נוסעים משלמים לגובה של כ־100 ק"מ מעל האדמה, היכן שאפשר לדומם מנועים, לשחרר את חגורת הבטיחות ולרחף באפס כבידה.

"houston we have a problem"

על פניו אין מעבר יותר טבעי מזה שעשתה האומה הכי קפיטליסטית בתבל כשהייתה הראשונה להפריט את המרוץ לחלל שלה. מצד שני יהיה מעניין לראות את פניו הסמוקות של הנשיא שם מחליפות צבעים כשריצרד ברנסון, למשל, יתקע דגל בתוך מרבץ האנרגיה הראשון שיתגלה על מאדים ויכריז כי ימסור את תוכנו לכל המרבה במחיר ללא הבדלי דת, גזע או מין.