אורנה שני

טוקבק לכתבה בעיתון הארץ שכותרתו "נשיא ישיבת הר המור: "הבית הוא המקום של האשה ולא המרחב החברתי" [כתב חיים לוינסון] מלמד בעיקר על אומדנו של הנתק החילוני מההוויה הדתית. כותבת המטקבקת "תפיסותיו לגבי נשים מתאימות לימים ההם, החשוכים. אם הוא מתלמידי הרב קוק אני בטוחה שהאחרון מתהפך בקברו.
אין גבול לחוצפתם של הדתיים מסוגו של שוביניסט גברי שקיבל הסמכה לרבנות. חבל שבמאה העשרים ואחת דעות אלימות כלפי נשים מקבלות חותמת מעוותת של רב".

תפיסה זו נשמעת היטב ברחוב החילוני ישראלי, לפיה רב פלוני או אפילו מראשי קהילת חובשי הכיפות הסרוגות הוגה מליבו תובנות מעוותות לכאורה בדבר מקומה של האישה, התקפה אישית מנותקת ממסכת תורתו של זה. יש לנו החילוניים/ות מן היתר לדבר בגנותו של אדם ובו בעת לקבל את קדושתה של ההלכה, כאילו ועסקינן בשתי תופעות נפרדות. מדוע אנחנו מציידים עצמנו בכתב הסנגוריה התורנית? האם ההתנשאות הפטריארכלית של אותו איש אינה בכסות יראת שמים וההלכה? התורה והתלמוד [תורה שבעל פה] מכוונים להשפלת האישה אינספור פעמים "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" מפרש הרמב"ן שאלוהים העניש את האישה שתהייה נכספת אל בעלה והוא יחזיק בה כשפכה בניגוד לטבע האדם שאינו משתוקק להיות לעבד מרצונו- כן האישה. אל לה לאישה להיות בעלת שררה, אל לה להעיד בבית המשפט כי דמעתה מצויה ואין לסמוך על עדותה, כלכלתה של האישה של אדונה הוא, אל לה לאישה להניח תפילין משום שהיא יכולה להפיח... וכן הלאה. אין חדש מן התורה מגלגלין בלשונם גברים דתיים וחרדים ואין התורה מותאמת לרוח הזמן המודרנית, כי אם לציוויים אלוהיים. וגם חובשי הכיפות הסרוגות שנתפסים כמודרניים יותר מהחרדים, שמתגייסים לצבא ועוסקים במקצועות חופשיים, כאשר בלימודי הקדושה משוחחין יתיישרו גם אלו לקבלה מוחלטת וללא החירות לחשיבה ביקורתית וההבדלים ביניהם יהיו בגדר שוליים ואגביים, לא כך כאשר ידונו בסוגיות חילוניות. הרב קוק, אותו אדם שלכאורה היה "מתהפך בקברו" לשמע דבריו של נשיא ישיבת הר המור, עשה הבחנה בין מי שיהודי לבין מי שאינו: "ההבדל בין הנשמה הישראלית [היהודית], מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה [!] שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות", עמ' קנ"ו, פרק ה'). ואם אוסיף רק אגרע.

אדם שהוא פמיניסט, בין אם אישה ובן אם גבר עליה/ו לבחור את האידיאולוגיה ההומאניסטית, השיוויונית, והיה נאה להם לדתיים לנהוג על פי רוח הזמן אף בניגוד לדרישה הדתית, זאת למרות שההלכות שבידי הממסד הדתי, "ותלויות בידי בתי הדין הרבניים, הדבר כמעט בלתי אפשרי לגישור" (הדת קמה על יוצריה/ ידען ירון, עמ' 51).

אורנה שני