גרוס

בכירים במשק הישראלי תקפו במהלך כנס הרצליה את שהם הגדירו כ-"עודף רגולציה" ■ ההצעה שלהם לטיפול במצב: הקמת רשות שתרכז את כל הליכי הבירוקרטיה
"בשנת 2016 היו 95 הוראות, תקנות, הצעות חוק, והנחיות חדשות, עברה שנה ובשנת 2017 נרשמה עלייה ל-132 הוראות רגולטוריות. חלקן לצערי סותרות זו את זו" כך אמר ארז יוסף, משנה למנכ"ל בנק הפועלים בדיון בנושא ה"רגולציה בישראל - המתח שבין הגנת הצרכן לבין סביבה "אנטי-עסקית" שנערך היום בכנס הרצליה.
חברות מסחריות ותאגידים מתמודדים עם רגולציה באופן שוטף כחלק מתפעול העסק. בחודשים האחרונים החלו להישמע קולות הקמעונאים בענפים שונים הטוענים כי בישראל ישנו עומס רגולטורי חריג וכי החובות האלה, הנדרשות מהם באופן שוטף, מיותרות, מסורבלות ואף לא מתואמות בין משרדי הממשלה והרשויות השונות. הם טוענים בתוקף כי הרגולציה אחראית על 15%-30% מהמחיר של כל בגד או חפץ בקניון המקומי, ועל כ-20% ממחירי המזון.
בנוסף, עבודת מחקר שערך איגוד לשכות המסחר קבעה כי כתוצאה מהעומס הרגולטורי, המשק מאבד כ-3% מהתמ"ג, שהם כ-27 מיליארד שקל בשנה.
בדיון טען דן פרופר, יו"ר קבוצת אסם: "אנחנו עשינו חשבון כמה נחסוך מהפחתת רגולציה - מדובר על 5 מיליון שקלים בשנה. אם אני משתחרר מאותם 5 מיליון שקלים אני יכול לבנות מפעל מהר יותר ומי שיהנה מזה, זה עם ישראל, התעסוקה ולא רק בעלי המניות. התוצאה של כל הדברים האלה היא שבעשר השנים האחרונות ירדנו מ-56 מפעלים בשנה ל-8, וזה לא כי המצב הכלכלי בארץ קשה, הוא לא רע בכלל. מפעלים עם פעילות יצרנית בחו"ל עלו מ-16% מהתעשייה ל-26% ולצערי היד עוד נטויה".
יוסף,מצידו, הוסיף את נקודת מבטו על הרגולציה בענף הבנקאי: "לבירוקרטיה יש עלויות בלתי רגילות על מי שצריך לקיים אותה ובסוף היא גורמת להשחתה. המדרון מבירוקרטיה איכותית, אפקטיבית ועניינית לעודף בירוקרטיה חלקלק מאוד. לאותה בירוקרטיה יש עלות פנומנלית, עלות הרגולציה הישירה במערכת הבנקאית 1.25 מיליארד שקל בשנה על פי תחשיב לא מסובך שעשינו ואני אפילו לא נכנס לעלות עקיפה". והמשיך: "לבנק הפועלים יש תקציב פיתוח והשקעות טכנולוגיה של כמה מאות מיליוני שקלים בשנה. בפועל, שליש מהתקציב מיועד לקיום הוראות רגולטוריות שמגיעות תוך כדי השנה שוטפת. זה גורם לכך שאותו שליש לא מושקע בשיפור השירות ללקוח ובהנגשת יותר כלים להתנהלות צרכנית פיננסית נכונה".
אלה אלקלעי, סמנכ"ל פיתוח עסקי בבית ההשקעות אי.בי.אי ויו"ר שדולת הנשים בישראל: "הרגולציה בעולם קרנות הנאמנות אמרה שהציבור רוצה מוצרים זולים אז בואו נחייב את היצרנים לעשות מכרז ולקחת את דמי הניהול הכי זולים לא משנה איזה ערכים מוספים יש בלהשתמש בברוקר כזה או אחר. הפרמטר המכריע במכרז יהיה דמי ניהול. מה קרה בשוק? אף אחת מקרנות הנאמנות לא סוחרת אצל אותם הברוקרים היום יש ארבעה על הנייר כאשר שניים מהם פעילים. 80% מהמסחר בבורסה עובר דרך שני בנקים. התחרות היא רק בדמי ניהול כאילו אין עוד פרמטרים".


הפתרון לרגולציה: רשות מרכזית אחת
אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, סבור כי עודף הרגולציה הוא תוצאה של עודף חקיקה: "יש עלייה בכמות החקיקה לאורך השנים ומדובר בעליה איכותית ולא רק כמותית. חברי כנסת נמדדים בכמה הצעות חוק הם העבירו, זה מבחן כמותי וכל עוד הוא קיים קשה לי לדבר על הפחתת רגולציה. בסוף, רגולציה היא מהלך תגובתי לא פרופורציונלי כי היא קצת כמו תרופה. נותנים תרופה למחלה שאתה מזהה, אבל הרבה פעמים יש תופעות לוואי וצריך לשים על כף המאזניים את התועלת אל מול הנזק, צריך לבחון את הנזק האגבי. הרגולטור לא עובד עם סכין מנתחים, הוא פועל הרבה פעמים בצורה גסה אבל הוא תגובתי. יכול להיות שגם אני לאורך השנים הייתי צריך לעשות דברים קצת אחרת".
פרופר סבור כי הפתרון לעודף הרגולציה הוא רשות אחת שתעשה סדר: "אם הרגולציה נופלת כפטיש חמש קילו היא רומסת כל מה שמתחתיה אבל אם משתמשים במספר פטישים קטנים הנזק יותר מבוקר. דוגמה לרגולציה שהייתי רוצה שתהיה קיימת היא רשות מזון אחת. שתדאג לכל מה שיצרני המזון צריכים. אני צריך לפנות ל-5 רגולטורים שונים שלעיתים סותרים זה את זה, זה קורה כי אף רגולטור לא רוצה לשחרר את המושכות שהוא מחזיק בהן".
גם גלית אבישי, יו"ר ומייסדת ארגון אמון הציבור, סבורה כי הפתרון טמון ברשות אחת מפקחת: "אי אפשר לקיים חברה ומדינה בלי רגולציה. הבעיה היא שאם היינו היום מקימים את מדינת ישראל מחדש, ובאמת מישהו היה מסתכל באופן יעיל על הצרכים בהינתן הטכנולוגיה וכל הפרמטרים, היינו בונים את זה קצת אחרת והרבה מהרשויות היו מאוחדות לדוגמת רשות מזון מרכזית. משרד הבריאות אחראי על מקטע מסוים בהגנה על תחום המזון, משרד החקלאות אחראי על מקטע אחר, משרד הכלכלה אחראי על תחום אחר ואחר כך גם הרשויות המקומיות. 18 גופים שונים אחראים על תחום המזון, זה למעשה אומר שאף אחד לא אחראי על תחום המזון. זה אחד התחומים הכי פחות מפוקחים באופן יעיל".
לדברי אבישי, הבעיה היא שאף משרד לא רוצה לקחת אחריות: "כבר שנים מאז שנת 69 מנסים להסדיר את התחום, הגשנו דוח למדינה, הם קראו אותו אבל שטח משוחרר לא יוחזר, כי כולם רוצים שהרשות שתוקם תהיה אצלם ועל זה נופלת בטיחות ואיכות המזון במדינה. כל מדינה מצאה אירוע מכונן שיצר פתרון בנושא, בישראל כשקרה אסון רמדיה וכולנו יודעים מה היה מקור הבעיה - פיקוח בעייתי ותרבות הסמוך שלנו - חשבנו שזה אירוע מכונן שייצור את הרשות הזאת אבל כרגיל, הקימו וועדה. אני הוכחתי בעבר לאגף תקציבים שהיעדר רשות מזון מרכזית עולה לנו המון כסף אבל זה לא עזר, לא חושבים יעיל".

https://www.themarker.com/allnews/1.6072879