ההכנות לסיבוב הבא התחילו. יהיה יקר

הנזק העצום שגרמו הטילים המעטים שהצליחו לחדור את ההגנה האווירית הישראלית הוא שיעור קשה ומר. במערכת הביטחון מבינים שיהיו עוד סיבובים וכי האויב הפיק לקחים. ההיערכות מתחילה עכשיו
הפגיעה הקטלנית של הטיל האיראני אתמול בבוקר בבניין מגורים בבאר שבע היתה אקורד סיום צורם למערכה ישראלית מזהירה מול אויבתה הגדולה ביותר. ב־12 ימי מלחמה שיגרה איראן למעלה מ־530 טילים בליסטיים, שרובם נשאו ראשי קרב במשקל של כחצי טונה. מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר יירט בהצלחה למעלה מ־90% מהם, בעיקר באמצעות טילי חץ 2 וחץ 3 של התעשייה האווירית. זאת, לצד טילים ששיגרה מערכת קלע דוד, שמעטפת היירוט שלה הורחבה כדי לתת מענה לטילים ארוכי טווח, ובסיוע של מערכות ההגנה האמריקאיות ת'אאד ו־SM-3.
הנזק העצום שהסבו טילים שחדרו את ההגנה האווירית יכול לספק הצצה לאפוקליפסה שנמנעה בעורף. ועדיין, עם הרס וחורבן שעלות שיקומם תסתכם במיליארדי שקלים ו־28 אזרחים הרוגים, מערכת הביטחון תצטרך להחליט אם מדובר במחיר נסבל. סגירת החורים ברשת ההגנה האווירית כרוכה בהשקעות כספיות ניכרות על פיתוחים נוספים, הצטיידות נרחבת בסוללות ובטילי יירוט חדשים והכשרה של כוח אדם. גם אחרי כל אלה אין כל ערובה שהסגירה תהיה הרמטית, שכן גם הצד השני יפיק את לקחיו ויגיע אל העימות הבא מוכן יותר, יצירתי יותר וקטלני יותר.
לדעת בכירים במערכת הביטחון, תובנות אלה לא מתכתבות לפי שעה עם הגישה במשרד האוצר, שכבר סופר שקלים בתקציב הביטחון ומשהה אישורים להזמנות דחופות לתעשיות הביטחוניות לקראת חידוש מלאים, עוד בעיצומה של המערכה הארוכה והקשה שישראל ידעה בתולדותיה.
אתמול לפנות בוקר, כשהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ התייחס לראשונה להפסקת האש, הוא הפליג בהערכתו או בדמיונו, כי שתי המדינות ינצרו את האש לעד. בישראל מוקירים את תרומתו העצומה להכרעת איראן, כולל תקיפת אתרי הגרעין שלה ובמרכזם אתר פורדו. הוקרה בצד, איש במערכת הביטחון לא מאמין בקץ העימות ארוך השנים עם איראן, ולפיכך הדעה הרווחת היא שההמשך למלחמה שזה עתה הסתיימה עוד יבוא.
להצטיידות במיירטים נוספים, חימושים שונים, מל"טים ותחזוקה נרחבת למטוסים שהשתתפו בגיחות ההפצצה יש מחיר. מתחילת מלחמת 7 באוקטובר התעשיות הביטחוניות הפכו בפועל לזרוע נוספת של מערכת הביטחון, תוך הירתמות מוחלטת לצרכיה המבצעיים הבהולים והמורכבים ביותר. כעת, הידוק הקשרים בין צה"ל ומשרד הביטחון לתעשיות הביטחוניות יהיה הכרחי אף יותר, תוך חשיבה משותפת על שימור היכולות הטכנולוגיות המרשימות שאפשרו את הישגי ישראל. יתר על כן – להביא הרבה יותר מהן ובהרבה פחות כסף.
מול האתגר הזה, שעד כה חלק ניכר ממנו קיבל מענה בצורה של "חימושי בוטיק" שעולים הון וניתן להצטייד בכמויות קטנות מהם, פיתוח של יכולות חדשות בתחום הלייזר רב־העוצמה יכול להיות שובר השוויון שישראל מחפשת.
רפאל תמסור עד סוף השנה מערכות הגנה ראשונות המבוססות על יכולות אלה, שיהיו טובות ליירוט רקטות וכטב"מים לטווחים קצרים של כ־10 ק"מ. מותר להעריך, כי אלביט מערכות, ששוקדת על פיתוח יכולות יירוט מורכבות וארוכות יותר בלייזר בתצורתו המוטסת, תאיץ את פיתוחיה בתחום. התעשייה האווירית מצדה כבר מאיצה את פיתוח טיל היירוט העתידי שלה, חץ 4 שאמור להרחיב את מעטפת ההגנה.
כל אלה יעלו למשלם המסים כסף, הרבה כסף. מעבר לכך, זה כסף שצריך לצאת כבר עכשיו. את המלאים של טילי היירוט והחימושים החכמים שינטרלו את מערכי ההגנה החדשים שאיראן תבנה לעצמה מתחילים לייצר שנים לפני היציאה לקרב. ואם בחסות רעם התותחים שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פיתח מודעות תקציבית אחראית, מוטב שיתחיל לממש אותה על הכספים הקואליציוניים, במקום על מערכת הביטחון.