האם הפד' מכניס את השווקים לסחרור?

הפד' שינה מדיניות במטרה לשמור את הריבית נמוכה למשך זמן רב יותר ולעודד את התאוששות שוק העבודה האמריקאי, הבעיה שמיצוע האינפלציה, בסוף יכאיב הכי הרבה לאלה שכבר נפגעו תעסוקתית מהקורונה




במקום הכנס הרגיל של הפד' שנערך בג'קסון הול, כרגיל, הכול בימינו נעשה בזום בשל המגפה. בפגישה, יו"ר הפד' ג'רום פאוול הסביר על האסטרטגיה המוניטרית המנחה אותו. השינוי המשמעותי ביותר היה לכך שהפד' מכוון לאינפלציה ממוצעת של 2%. לפעמים קצת מעל, לפעמים קצת מתחת. כדי לשמור על הממוצע. בינתיים, על פי המדדים, היא קצת מתחת ליעד.


המשמעות היא שגם אם לפני הייתה כוונה לפד' להעלות את הריבית, עכשיו יקח לו יותר זמן לעשות זאת. בהודעה הרשמית של הבנק המרכזי האמריקאי, נכתב שהוא מחפש להגיע למקסימום תעסוקה. נכתב שבמקום להקל על אי עמידה ביעדי התעסוקה, מאשר להקל על סטיות מהרמה המבוקשת.

השינוי המילולי צופן בחובו שינוי משמעותי הרבה יותר. הפד' שומר על הריבית, עד שהוא סבור שמספר המובטלים יגיע לרמה שהפד' סבור שהיא הרמה המקסימלית שלו. הצפי בשוק הוא שהריבית תישאר על קרוב ל-0% לפחות עד שנת 2024. כלומר, כמעט עד סוף הקדנציה הנשיאותית הבאה.


פאוול היה אמור לשחרר את האסטרטגיה המעודכנת שלו באביב האחרון, אבל אז קרתה הקורונה. לוותיקים שעוקבים אחרי הפד', המדיניות החדשה מזכירה את המדיניות משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. אז, חשבו בפד' להמיר אחוז אבטלה נמוך בתמורה לשיעור אינפלציה גבוה יותר. זו הדאגה בשווקים.


"המדיניות אולי חזרה לימים שבה לבשו מכנסי פדלפון, אבל התגובה לאינפלציה לא תהיה כמו בשנות ה-70", כתב סטיבן בליץ, הכלכלן הראשי ב-TS לומבארד.


אז, כותב הכלכלן, דור הבייבי בום הציפו את השווקים, מרבית הטובין היו מיוצרים לוקלית, כוח העבודה היה מאורגן מאוד, מה שהוביל לסחרור ועלייה במשכורות. כיום המצב שונה. העבודה המאורגנת הרבה פחות חזקה, כשהגידול בכוח העבודה הוא איטי, בזמן שעבודות יקרות מועברות לאזורים שזול בהם לייצור.


כך שאם ההתאוששות הכלכלית תהיה התאוששות מסורתית, עלייה במשכורות אמורה לעזור לפד' להגיע ליעד האינפלציה שלו, אומר בליץ. אם תהיינה השקעה בתשתיות, בליץ סבור שהפד' יגיע ליעדיו, אלא שמרבית האינפלציה תבוא לידי ביטוי בעלייה בשכירויות, מס על כוח קנייה, כשסקטור הטכנולוגיה והירידה בגלובליזציה, יהוו משקל נגד לאינפלציה.


מי יסבול מהאינפלציה? מי שנפגע הכי קשה מהקורונה


האינפלציה הנוכחית כבר עומדת מעל 2% ב-4 עד 5 השנים האחרונות, לפי ליבתו של מדד המחיר לצרכנים (CPI) – שלא משקלל את מחירי המזון והאנרגיה, כתב ג'וזף קרסון, מי שהיה הכלכלן הראשי באליאנס ברנשטיין בלינקדאין. הפד' מנגד, עוקב אחר נתון הדפלציה בצריכה האישית, שנמצא מתחת ליעד של 2%.


הצרכנים לא רואים בעיה עם אינפלציה, אבל צריך לזכור שאינפלציה פירושה עלייה במחירים לצרכנים. מי שהכי נפגע מזה הם האוכלוסיות בעלות כוח הקנייה הנמוך. כלומר, העניים. הם גם האוכלוסייה שהכי נפגעה במגפה, לאחר שלא מעט עבודות לואו-טק ובסקטור התיירות נפגעו הכי קשה מהמגפה.


מי שהכי ירוויחו ממדיניות הפד' הם הלווים בשוק ההון. כלומר, שוק האג"ח. מי הלווה הגדול בשוק? הממשל האמריקאי. הגירעון האמריקאי כבר עמד על כטריליון דולר לשנה, עוד לפני המגפה. בשל ההתערבויות בשווקים וההרחבות המוניטריות, הגירעון צפוי להגיע ל-3.7 טריליון דולר לפי השנה הפיסקלית שמסתיימת בחודש הבא. היכולת של הממשל להמשיך להלוות מתחת ל-1% ריבית, יקל על נטל החוב האמריקאי.


אבל שמירה על ריבית נמוכה יחד עם עלייה בגירעון, תחייב את הפד' לקנות עוד אג"ח של משרד האוצר האמריקאי. "הפד' הצטרף לתיאוריה המוניטרית המודרנית שקובעת כי ממשלות יכולות ללוות ללא הגבלה, כל עוד זה נעשה במטבע שלהן", כותב בליץ.


כך או כך, התשואות על האג"ח הממשלתיות של ארה"ב עלו קצת בחמישי האחרון לאחר הכנס של הפד'. הבנצ'מרק על אג"ח ל-10 שנים עלה ב-6 נקודות בסיס, ל-0.74%, כשלאג"ח ל-30 עלה ב-9 נקודות בסיס ל-1.5%. בשני המקרים מדובר ברמה הגבוהה ביותר מאז יוני.


אבל מה שהפד' כן הצליח לייצר זה אינפלציה במחירי הנכסים. "הבעיה הגדולה היא שהמדיניות החדשה תפעיל יותר ספקולציות ותגביר סיכונים פיננסיים", כותב קרסון, שטוען שבסוף שפע הנזילות יוצר חוסר איזון, שמצריך תיקון טבעי, עם צניחה של השווקים.