נוקוטו

כלכלה היא אמנם מדע חברתי, אבל כלכלנים היו שמחים לו יכלו להכריע בשאלות של מדיניות מוניטרית עבור אוכלוסיה של רובוטים. אבל אז הגיע טראמפ ■ וגם: למה השוק יקבל היום את מנוצ'ין בתרועות?

597090665.jpg

היום (ג') ומחר ב-17:00 שעון ישראל תעיד יו"ר הבנק הפדרלי, ג'נט ילן, בבית המחוקקים - בפעם הראשונה בעידן טראמפ בבית הלבן.


ב-19 בינואר, כמה שבועות לאחר שהפד העלה את הריבית ברבע אחוז, התבטאה ילן כאנליסטית המגדרת את תחזיותיה: מצד אחד היא אמרה שכלכלת ארה"ב עשתה "התקדמות ניכרת" לעבר שתי מטרות של הפד - אינפלציה של 2% ותעסוקה מלאה; ומצד שני אמרה, בהתייחסה להחלטת הריבית הבאה באמצע מארס – ופה הגידור - "המשק אינו בסיכון של התחממות יתר. הפד ימשיך להעלות את הריבית 'בהדרגה'". פתיחה נצית, סיומת יונית. האם הגידור הזה די בו כדי לרצות את שני המחנות בקונגרס?


ההתפחות הכלכלית האחרונה תמכה בחלק היוני בדבריה של ילן, כשהאבטלה עלתה בעשירית האחוז ל-4.8%, ושכר העבודה עלה באופן זניח. בנוסף, מדד האינפלציה המועדף של הפד - לא כולל מזון ואנרגיה - עלה ב-1.7% ב-2016.


מדיניות מוניטרית לעומת פיסקלית


כלכלה היא מדע חברתי, שזה במידה מסוימת אוקסימורון. כלכלנים היו שמחים לו יכלו להכריע בשאלות של מדיניות מוניטרית עבור אוכלוסיה של רובוטים. או אז היה זה רק מדע, בלי הקטע החברתי; זה היה רק על "מה צריך להיות" ולא על "מה שיכול להיות". אבל אז הגיע טראמפ, הטיפוס הכי פחות חברתי ומשכך גם החברתי ביותר, זה שמייצג הכי טוב את האי ודאות של הטבע האנושי.


כעת, בעידן טראמפ, השוק מונע על ידי ציפייה אנושית למדיניות פיסקלית של קיצוצי מס (מה שמשאיר יותר כסף להוצאות ולהשקעות), הוצאות גבוהות יותר על ביטחון ותשתיות (ביקוש מעלה מחירים, צמיחה במשק) ורפורמה רגולטורית - מה שיקל על וול סטריט, ובייחוד על הבנקים והיצרניות, להרוויח יותר כסף. למה? כי ככה טראמפ הבטיח.

ובחזרה לילן. לאחר שתעיד, יגיע החלק שבו המחוקקים יחקרו אותה, מן הסתם גם על הנושא הבוער - "הרפלציה של טראמפ". ילן תיאלץ לתאר איך תגיב לדבר שטרם קרה, שהיא אינה יודעת מתי יקרה, איך יקרה - ואם יקרה בכלל.


ילן עם הגב לקיר


בעוד שהפד יתקשה להחליט על מדיניות המבוססת על מה שעלול לקרות, במיוחד כאשר הדבר מותנה במעשיו של הנשיא האנושי ביותר, הוא גם לא רוצה להיראות כמי שעומד בדרכה של צמיחה כלכלית - במיוחד לאחר קיתונות הביקורת שספג על שיעור הריבית הנמוכה וההקלה הכמותית. ילן צפויה גם למצוא עצמה בתוך קונפליקט עוצמתי בין הדמוקרטים, המגנים על חוק דוד-פרנק בשצף קצף, לבין הרפובליקאים, שרואים את מהפכת הרגולציה הגדולה מאז המיתון הגדול של שנות ה-30 כ-overkill שאחראי לאי צמיחה הכלכלית.


themarker