קרלוס

כמו בפוקר, כך גם במקרים מסוימים בשוק ההון: המשחק עצמו לא מייצר שום ערך. אם שחקן אחד הרוויח 1,000 שקל - מישהו אחר (או כמה) הפסיד 1,000 שקל
משחק או הימור שבו מול צד אחד שמרוויח תמיד יהיה צד אחר שמפסיד. הרווח של האחד הוא ההפסד של האחר. פוקר הוא דוגמה טובה לכך. המשחק עצמו לא מייצר שום ערך. אם שחקן אחד הרוויח 1,000 שקל — מישהו אחר (או כמה) הפסיד 1,000 שקל.


גם הימור בקזינו נחשב למשחק סכום אפס. אם מישהו זוכה ב–100 דולר ברולטה, הוא עושה זאת על חשבון הבית. ואם הוא מפסיד — בעלי הקזינו מרוויחים. לא נוצר ערך אמיתי בהימור הזה, אבל ייתכן שנוצר בו ריגוש כלשהו למהמר.


גם בשוק ההון יש חלקים שפועלים במתכונת של משחק סכום אפס. הבולט שבהם הוא עולם האופציות והחוזים העתידיים. כשמישהו נותן (כותב) למישהו אחר אופציה לרכישת מוצר פיננסי כלשהו במחיר מוסכם, וגובה תמורתה כסף, יש שתי אפשרויות: אחת, שמחיר המוצר הפיננסי יעלה, כך שהאופציה נהפכת לכדאית למימוש ("נכנסת לכסף"). במקרה כזה רוכש האופציה מרוויח, וכותב האופציה מפסיד. האפשרות השנייה היא שהאופציה, שהיא מוגבלת בזמן, פוקעת מבלי שכדאי יהיה לממש אותה ("פוקעת מחוץ לכסף"). במקרה כזה רוכש האופציה יפסיד, וכותב האופציה ירוויח.


בגלל המאפיין הזה רבים רואים בשוק האופציות והחוזים העתידיים סוג של קזינו שנועד למהמרים בלבד, אבל ההשוואה אינה תמיד נכונה. משחק סכום אפס מאופיין בכך שלא נוצר בו ערך מוסף כספי. עם זאת, ייתכן שייווצר בו ערך כלכלי במונחי תועלת (להבדיל מרווח כספי).


חוזה עתידי משמש פעמים רבות כחוזה ביטוח. רוכש החוזה מוכן לשלם פרמיית ביטוח כלשהי כדי להימנע מהפסד שעלול להיות עבורו קטסטרופלי. למשל, כשיצואן רוכש חוזה עתידי על שער הדולר כהגנה על עסקת יצוא, הוא עושה זאת כדי להימנע מירידה חדה של הדולר שתהפוך עבורו את העסקה לבלתי רווחית. הוא מוכן לספוג ירידה מתונה של הדולר (עד 5% למשל), אבל מעוניין להיות מוגן מפני כל ירידה נוספת. הוא מוכן לשלם לשם כך פרמיית ביטוח באמצעות חוזה עתידי על שער הדולר, ובכך להעביר את הסיכון למישהו אחר. אם שער הדולר יישאר כפי שהוא או יעלה, שני הצדדים יהיו מרוצים, אבל היצואן עדיין יפסיד את הפרמיה ששילם ברכישת החוזה העתידי.


חקלאי שקונה חוזה עתידי על מחיר התבואה בעתיד מבטח את עצמו מפני קריסת מחירים בשוק, שתהפוך את גידוליו לבלתי רווחיים. גופים פיננסיים שמוכרים ביטוח לחקלאים יודעים שמדי כמה שנים הם יפסידו כסף בגלל שינוי חד במחירים, אבל לאורך זמן הפרמיות יכסו על ההפסדים ויותירו אותם ברווח. לכן הם מוכנים לקחת את הסיכון הזה.


שוק המניות לעומת זאת אינו משחק סכום אפס. הרווח שנוצר ממניות אינו חייב לבוא על חשבון מישהו אחר, אלא מערך אמיתי שנוצר על ידי חברות צומחות ומרוויחות. כדי להרוויח מהשקעה במניות לא צריך בהכרח למכור אותן במחיר גבוה יותר. אפשר פשוט להחזיק אותן לאורך שנים וליהנות מהדיווידנדים שהן יחלקו, שילכו ויגדלו ככל שהרווחים שלהן יצמחו. לכן שוק המניות מוגדר כמצב של Win Win (מצב ששני הצדדים יכולים להרוויח מהעיסקה).


גם שוק החוב אינו משחק סכום אפס. המלווים מקבלים ריבית על כספם, ונוטלי ההלוואות משתמשים בכסף שאותו יחזירו בעתיד. שימוש מושכל במינון נכון של חוב יכול לייצר צמיחה ותועלת כלכלית, בניגוד למשחק סכום אפס, שבו לא אמור להיוותר ערך אמיתי.

http://www.themarker.com/markets/marketmoney/1.4160435