גרוס

כשאובמה נבחר, רבים ציפו ממנו לגדולות ■ כעת נראה כי יש יותר אנשים שמצפים שטראמפ ייכשל ויביא את העולם לאסון או למשבר עצום ■ במובן הזה, אובמה היה מועד לאכזבה, ואילו טראמפ יכול להפתיע בעיקר לטובה

3104455314.jpg

"אי־אפשר להחזיר את השד לבקבוק" — כך נכתב בכתבה של בלומברג שדנה בדרך שבה שינה ברק אובמה את עולם ההשקעות לנצח. הכתבה התייחסה לנושא האפרורי של יועצי השקעות אישיים בחברות פיננסיות, שלפי חוק שקידם ברק אובמה וייכנס לתוקף באפריל, מחייב אותן לשים את טובת הלקוח בראש סולם החשיבות. "השד" במקרה הזה הוא החוק — שלפי הניתוח של בלומברג, הנשיא החדש דונלד טראמפ ינסה לבטל, אך לשווא — וול סטריט כבר מוציאה מיליוני דולרים בשינוי פרוצדורות ויצירת מוצרים חדשים שיהיה קל יותר לשווק תחת הכללים החדשים.


הדימוי של השד והבקבוק לא מוצלח במיוחד, אך האירוניה שבו מהדהדת. פחות מ–40% מהאמריקאים רואים בחיוב את הנשיא החדש. יותר מחצי רואים אותו באור שלילי. השד של הלאומנות, הגזענות, הפופוליזם, הקטנוניות, הגזענות וההסתה לא יחזור אל הבקבוק לפחות ארבע שנים: טראמפ נבחר באופן חוקי וחוקתי, והמציאות שבה אדם בעל אישיות כל כך בעייתית, עם אג'נדה שבחלקה היא ריאקציונרית, בחלקה חסרת היגיון וברובה מלאה סתירות פנימיות, היא מציאות שצריך ללמוד לחיות בה.


כשאובמה נבחר ושיעור התמיכה בו היה 80%, אנשים רבים ציפו ממנו לגדולות ונצורות. הם רצו לתת לו הזדמנות לעשות את מה שהוא הבטיח. כעת, נראה כי יש יותר אנשים שמצפים שטראמפ ייכשל, יביא את העולם לאסון או מלחמה או משבר עצום. במובן הזה, אובמה היה מועד לאכזבה, ואילו טראמפ יכול להפתיע בעיקר לטובה. האמת היא, כמובן, הרבה יותר מורכבת.


ואולם לחלק לא מבוטל מציבור האנשים שהצביעו עבור טראמפ יש ציפיות ממנו. מיליוני אמריקאים מובטלים, שעדיין מסוגלים לעבוד, נמקים במרחבים העצומים של מדינה גדולה ועשירה זו בחרדה קיומית מתמדת. רבים מהם מצפים שטראמפ יחזיר את המשרות שלהם, כפי שהבטיח. יש שמצפים כי מהגרים שחומי עור מדרום לגבול ייעלמו להם מעמדות האריזה של המרכולים או מהחוות שבהם קוטפים את הירקות שהם אוכלים. ויש המצפים שכל המתרוממים והמתרוממות למיניהם יפסיקו להתנשק בפומבי ולהגעיל אותם, או חס וחלילה, להכניס לילדיהם רעיונות לראש.


כל האנשים האלה מועדים לאכזבה. לא רק בגלל שטראמפ לא יכול לעשות את הדברים האלה בפועל — מדיווחי סוף השבוע של מאחורי הקלעים של צוות המעבר עולה תמונה מצמררת של אדם שלא רגיל לעבוד קשה ולהתעמק בניהול העסק שלו, ולא ממש מתעניין ברזי השלטון — אלא מפני שהרוב לא באמת רוצה בהם. העם רוצה טלוויזיות ונעלי ספורט זולות, כמו שסין יכולה לספק; העם רוצה שהירקות יגיעו למרכול במהירות ושארה"ב תמשיך להיות חדשנית ומפותחת — וההגירה היא הבסיס העיקרי לזה; וחלק הולך וגדל מהעם חושב שמתרוממים הם בני אדם בדיוק כמו כולם.

ולפיכך, טראמפ יאכזב הרבה אנשים — משמאל ומימין. גם אם יבטל את הסכמי הסחר החדשים, הוא ימשיך לתת העדפה לתאגידים, למגינת לבם של השמאלנים. גם אם יטיל מכסים על סין, הוא לא יצליח לספק מיליוני משרות ייצור לאמריקאים, למגינת ליבם של פועלי הפלדה והפחם המובטלים. גם אם הוא יבטל סוכנויות ממשלתיות ויפגע במיעוטים, ובסביבה, בעסקים קטנים ובפוליטיקאים גדולים, הוא לא יחזיר את אמריקה לגדולתה, מכיוון שהפנטזיה של אמריקה הגדולה שהוא מציע לא קיימת כבר עשרות שנים, ואולי לא היתה קיימת מעולם.


התקווה הגדולה היחידה היא שארה"ב היא עדיין באמת מדינה גדולה: במשילות, במוסדות, ברוח החופש שלה ובחריצותה. וכך, נשיא זה או אחר, עם או בלי החברים המיליארדרים הסמוכים על שולחנו, לא יצליח לקלקל אותה במו ידיו הקטנטנות.

TheMarker