אליקו25

שבוע לפני הבחירות שיכריעו מי ינהיג את העולם החופשי, איש לא מדבר על עמדות שני המועמדים, המעוררים סלידה בציבור. המיילים הפכו חזות הכל וכל הזרקורים מופנים לראש הבולשת

423459768.jpg

שבוע לפני ההכרעה הגורלית במערכת הבחירות לנשיאות, בארה"ב לא מדברים על דאעש, סוריה, סין או רוסיה. איש אינו מתעניין בכלכלה, רווחה או חינוך — וגם בבריאות רק בקושי, בגלל "אובמה־קר". אין מלחמות תרבות, הפסיקו להתווכח על הפלות, התחממות כדור הארץ הס מלהזכיר וגם שיעורי הפשיעה הורדו לירכתי הבמה. כל מה שיש זה מיילים, שאיש איננו יודע מה מהותם ואם הם בכלל משנים את התמונה.
גם על המועמדים לא מדברים, אף שאחד מהם ייבחר בעוד כ–150 שעות בערך למנהיג העולם החופשי. תחת זאת, כל הזרקורים מופנים לעורך דין קתולי בן 55 מניו ג'רזי, ג'יימס בריאן קומי, שמונה על ידי הנשיא אובמה ב–2013 למנהל הבולשת הפדרלית המוכרת בשם אף־בי־איי.
במערכת הבחירות המטורפת הזאת, אמירה סתומה של שוטר עלולה לחרוץ גורלות, כשם שהיענותו ללחצים המופעלים עליו עתה להבהיר את דבריו תוכל לחרוץ אותם בכיוון אחר לגמרי.
מדובר בעוד שיא סוריאליסטי במערכת בחירות שכבר דמתה גם כך לגרסת ריאליטי מוגזמת של אליס בארץ הפלאות. אשמים בכך שני המועמדים, שמעוררים סלידה אצל רוב הציבור בארה"ב, ולכן נאלצים למקד את מאמציהם בהבלטת מגרעות יריבם במקום בהדגשת אמונותיהם ומדיניותם. אשם בכך דונלד טראמפ, מועמד אבסורדי לנשיאות, שהתחבר מתחת לרדאר לזרמי עומק עכורים בציבור. אשמה בכך גם התקשורת, שרותקה במשך חודשים ארוכים לסגנון הבוטה של טראמפ ולרייטינג עתיר הרווחים שבא בעקבותיו.


גם התקשורת הממוסדת, על בלמיה ואיזוניה, כבר אינה מסוגלת להתמודד עם גלי ההיסטריה שנוצרים במערבולת השוצפת של המדיה החברתית. אין לה הכלים להתעלם מהצונאמי של העיוותים, הגוזמאות והספינים המשתכפלים ללא בקרה בטוויטר, בפייסבוק, ברדיט ובכל שאר האמצעים הדיגיטליים. במובן הזה, ייתכן שבחירות 2016 יירשמו כקו פרשת המים, שבו הדמוקרטיות המערביות איבדו את יכולתן להתגונן מפני פופוליזם, גם פשיסטי — כפי שהיה לפני כמעט מאה שנה באירופה, בעידן אנלוגי לחלוטין.


הסערה הזאת, יש לציין, פסחה על חופי פלורידה הטרופיים למחצה. באחת מעשר תחנות ההצבעה המוקדמת בעיר מלבורן בפלורידה, על חוף האוקיינוס האטלנטי, ההצבעה מתנהלת בעצלתיים תחת השמש הקופחת של צהרי היום. על פי חזותם, תריסר הבוחרים, רובם לבנים, מצביעים לטראמפ: מחוז ברווארד השמרני שבו שוכנת מלבורן העניק למיט רומני ניצחון 55%-43% על פני ברק אובמה ב-2012, ובפריימריז השנה העדיף את דונלד טראמפ על פני הסנטור המקומי, מרקו רוביו, בפער של 46% מול 23%. כשאני שואל אחד מהם על המכתב של קומי לקונגרס שעורר סערה בסוף השבוע, הוא משיב "אני לא זקוק למכתב כדי לדעת שהיא צריכה להיות בכלא", וחבריו מהנהנים בהסכמה. ״וגם על מה שהם עושים לקומי צריך לתלות אותם״, הוא מוסיף.

קומי אכן עומד עתה בפני מתקפה מרוכזת של הדמוקרטים, שהתואר ״חסרת תקדים״ מתאים לה לחלוטין. הוא מואשם על ידי הדמוקרטים בהתערבות גסה במערכת הבחירות, במזיד או בשוגג, ואפילו בעבירה על החוק — כך לפי מנהיג המיעוט היוצא בסנאט הארי ריד.
במכתב נזעם שריד שיגר שלשום לקומי הוא האשים את השוטר מספר אחת בארה"ב בהפרת חוק האטץ׳ משנת 1939, שנועד למנוע מעובדי ציבור להפעיל את סמכויותיהם כדי לנסות להטות בחירות לצד זה או אחר. ריד אף האשים את קומי בניסיון להסתיר ממצאים ״נפיצים״ שיש לאף־בי־איי על הקשרים בין טראמפ וחלק מיועציו עם הקרמלין. בנסיבות נורמליות, עצם הפרחת האשמה כזאת היתה מרעידה את אמות הספים.
גם חבר הקונגרס הדמוקרטי אלייג'ה קאמניגס, שהעתיר על קומי שבחים חמים ביולי, כאשר ראש האף־בי־איי הגן על החלטתו שלא להמשיך בחקירה פלילית של קלינטון, מאשימו עתה בסטנדרטים כפולים ובהעלמת המידע על הקשר הרוסי של טראמפ. הוא רומז שקומי נכנע ללחצים בלתי נסבלים המופעלים עליו על ידי הרפובליקאים בקונגרס. כמו התובע הכללי לשעבר אריק הולדר, שפרסם שלשום מאמר ביקורת על קומי בוושינגטון פוסט, גם קאמניגס אומר שהוא ממשיך לכבד את קומי, אבל זה נשמע קצת כמו ההספד של מרקוס אנטוניוס ליוליוס קיסר בטרגדיה של שייקספר, שבו הוא שב ואומר בסרקזם מושחז על הרוצח ״אבל ברוטוס הוא אדם מכובד״.
הזעם של הדמוקרטים על קומי איננו מבוים. הוא אמיתי ופורץ להם מהבטן. שאלה אחרת היא האם המתקפה עליו גם מושכלת ומועילה. מצד אחד, פרשת קומי והמיילים אולי ממריצה את בוחריה של קלינטון להגיע לקלפי, אבל זה נכון גם לגבי הרפובליקאים, שמזדהים עתה עם טראמפ יותר מאשר בעבר וגם חשים שהניצחון נמצא בהישג ידם. גם אם הפרשייה הזו לא תסכל את ניצחונה של קלינטון, סבורים המומחים, היא עשויה לסייע לרפובליקאים לשמור על הסנאט. ככל שרפובליקאים רבים יותר יצביעו, כך ישתפרו סיכוייהם.
המתקפות על קומי, כנות ככל שיהיו, מחזיקות את עניין המיילים במרכז סדר היום, לרעתה של קלינטון. לא בטוח גם שמועיל לקלינטון להצטייר כמי שנמצאת בעימות עם שלטונות החוק. רוב הציבור מחזיק בדעה חיובית על האף־בי־איי, כמו גם על סוכנות החלל NASA והמרכז לטיפול במחלות CDC. ארה"ב עוד לא הגיעה למצבה של ישראל, שבה התגוללות על מוסדות שלטון החוק מועילה בקלפי לפוליטיקאים מהימין.
הסקרים הראשונים, שכבר הספיקו לדגום את הציבור אחרי פרוץ פרשת המיילים המתחדשת, אינם עונים בבירור על השאלה האם מכתבו של קומי שינה באופן מהותי את הדינמיקה של הבחירות. קלינטון דורכת במקום וטראמפ נמצא במגמת עלייה עוד לפני שהתפרסם המכתב, כך שהפער בין השניים צפוי היה להצטמצם בכל מקרה. במדינות המפתח לקלינטון עדיין יש יתרון בולט: דרכה לבית הלבן נראית סלולה בעוד דרכו של טראמפ, למרות הכל, רצופה מכשולים שנראים עדיין בלתי עבירים.
מצד שני, כשראיתי את הקו הכחול בגרף של האתר "ריאל קליר פוליטיקס" מצביע על נסיקתו של טראמפ בימים האחרונים, נזכרתי בשיחה שקיימתי עם בנימין נתניהו כשבוע לפני הבחירות ב–1996, כשעדיין פיגר אחרי שמעון פרס בסקרים בכ–8% וכולם אמרו שאין לו סיכוי. איך תתגבר על פער כזה בזמן כל כך קצר, שאלתי, והוא הרים את ידו כשאצבעותיו מופנות בזווית של 45 מעלות כלפי מעלה. ״מה שחשוב זו המגמה״, אמר, ובחלוף זמן קצר התברר לכולנו שהוא גם צדק.

הארץ