Nella

פעם בחודש מחכה מדינה שלמה להחלטה הכלכלית אולי הכי חשובה- גובה הריבית במשק. הנגידה חושפת שלא מדובר בהחלטה מדעית אלא כזו שמבוססת על האינסטינקטים והנסיון שלה.

img436550.jpg


לפני כחצי שנה התארחו בתכנית לונדון את קרשנבאום שני פרופסורים מכובדים לכלכלה. השניים ניהלו בינהם דין ודברים נוקב על נושא שנוי במחלוקת בתחום הכלכלי. כל אחד מהפרופסורים גייס לצידו את מיטב הכללים והחוקים מספרי הכלכלה כדי לתמוך בדעתו. במהלך העימות הקולני בין השניים, קטע אותם המנחה ירון לונדון. “אתם אומרים שכלכלה זה מדע רציונלי, מדויק, שאפשר לסמוך על מה שאתם אומרים – כל זה שטויות במיץ עגבניות! אתם נביאים! סיכויי ההצלחה שלכם בניבוי טובים בדיוק כמו שלי!” – הדהים אותם לונדון כל הדרך עד לפרסומות.

אם מישהו חושב שלונדון הגזים בתגובה או סתם העליב את שני אורחיו, אז הוא מוזמן לקרא את הראיון שהתקיים אתמול עם הנגידה קרנית פלוג בכלכליסט. הנגידה התיחסה למשל לאחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות היום בכלכלה המודרנית – קביעת הריבית במשק.

בכל פעם שמדברים על תהליך זה – מיד אנחנו מדמיינים בראשנו קבוצה של כלכלנים בכירים שיושבים, מנתחים מידע כלכלי, מפעילים נוסחאות מדעיות וקובעים על פיהן את הריבית. פלוג מפוצצת את המיתוס הזה. לדבריה לא מדובר בתהליך מדעי אלא “ביותר אמנות ממדע“. פלוג מסבירה גם למה התכוונה: “כנגידה, אני צריכה להבין שהתמונה שאני מגבשת לעצמי תמיד תורכב מאינפורמציה לא מלאה… בסוף צריך להסתמך על הניסיון ועל האינסטינקט בקבלת ההחלטה.”

על פי פלוג ההכרעה בנושא הריבית לא תלויה רק באינסטינקטים והניסיון שלה, אלא בדברים הרבה יותר תמוהים ביחס למה שחשבנו.
התהליך של קביעת ריבית מבוצע על ידי ועדה מוניטרית שמונה שישה אנשים לא נבחרים בראשות הנגידה. על פי התהליך שמתארת הנגידה – אותם שישה מקבלים סקירה נרחבת מחטיבת המחקר של הבנק. אחרי כן מתנהל דיון. הנגידה מציינת שבין שאר השיקולים מעלים חברי הועדה גם אנקדוטות מחיי היומיום שלהם שתומכות בעמדה של כל אחד מהם. מדובר במשפט תמוה.

האם מתכוונת הנגידה שאחד השיקולים לקביעת הריבית הם דברים ששמעו חברי הועדה מהשכנים במעלית? האם תלונות המוכר בקצביה משפיעות על הורדת הריבית או העלאתה? האם זה מהווה שיקול בנוסף לאינסטינקטים של הנגידה?

התשובה היא כנראה הרבה יותר פשוטה מכך. במציאות מי שבאמת קובעת את גובה הריבית אצלנו היא לא פלוג, לא חברי הועדה המוניטרית ולא השכנים שלהם, אלא יושבת ראש הפדרל ריזרב בקצה השני של העולם. בנק ישראל פשוט מחקה את מדיניותה מחוסר ברירה. הנגיד הקודם, סטנלי פישר, אמנם עוד ניסה לנהל מדיניות עצמאית של העלאת ריבית עד 2011, אלא שמהר מאד חזר לישר קו עם הדוד סם.
בניגוד לשוער כדורגל או ילד המשחק במשחקי מחשב, לאינסטינקטים של פלוג יש משמעות אדירה על חיינו.

כשנשאלה באותו ראיון מה יהיה עם הפנסיות הנעלמות שלנו בעקבות מדיניות הריבית הנמוכה שלה, ענתה: “תגידי תודה שיש לך עבודה, שאת יכולה להשתכר, תגידי תודה שאת יכולה לחסוך, את במצב יותר טוב מהאלטרנטיבות“. בכך חושפת פלוג את המבוי הסתום בו נמצאים בנקים מרכזיים בכל העולם המערבי. אם יעלו את הריבית יפוצצו את בועות הענק שניפחו בגלל מדיניות הריבית הנמוכה שלהם. מנגד אם ישאירו את הריבית ברמות הנמוכות שלה היום, ינפחו עוד יותר את הבועות הקיימות ועל הדרך יגמרו לכולנו סופית את הסיכוי לחסוך לעת זקנה.

הנגידים בעולם, ובעקבותם גם פלוג, בחרו ליישם את האופציה השניה. האופציה שמעדיפה גסיסה איטית של הכלכלה והחסכונות על פני מוות פתאומי במשבר גדול. לנגידים אין בכלכלה הנוכחית כלים מתאימים כדי לפתור את המצב, ופלוג אף מודה בכך גם אם לא במפורש, באותו ראיון.

כשהמערכת נמצאת בכזה חוסר אונים, כל שנותר לפלוג זה להפיל את התיק על האחרים. את בעית הדיור היא מפילה על בעית ההיצע, אלא שבעית ההיצע לא תפתר כל עוד פלוג תמשיך להנהיג ריבית אפסית שהופכת את כל עם ישראל למשקיע נדלן. את העובדה שאין שינוי אמיתי בכלכלה היא מפילה על כך שאין רפורמות מבניות שיתעמתו עם אליטות, אבל האליטות ימשיכו להתקיים כל עוד פלוג תמשיך לאפשר לבנקים לספק להם אשראי חסר אחריות. את הבעיה שלא תשאר לנו כנראה פנסיה היא מפילה כבר על כל העולם.

המערכת המוניטרית נמצאת על סף פשיטת רגל. הנגידים חסרי אונים. הם “באמנות של אינסטינקטים ונסיון” מנסים לתמרן ולהחיות את החולה הסופני עם מכונת ההנשמה. אנחנו כנראה שנאלץ להמתין עד למשבר גדול בלתי נמנע או לדור חדש של כלכלנים – כדי שנוכל לזכות בשינוי אמיתי של הפרדיגמה הכלכלית בדרך לעתיד טוב יותר.

הכלכלה האמיתית