3cf

הנכס הכי חשוב היום שלה הבנקים הוא אמון הציבור. דויטשה בנק קרוב לרגע בו האמון הזה יופר ולאנגלה מרקל יוותרו אז 2 אופציות: להתאבד פוליטית או להוביל לכאוס כלכלי עולמי.


Deutsche_Bank-1-32e2agf2yi04vs6o0kxs00.jpg
כמו מתאגרף בזירה חוטף בחודשים האחרונים הדויטשה בנק, אחד הבנקים וסוחרי המט”ח הגדולים בעולם, סנוקרת אחר סנוקרת.
לפני שנה נכשל הבנק במבחן הלחץ שערך לו הפדרל רזרב – מדובר במבחן שאמור לאמוד את יכולותיו של הבנק לעמוד בפני מקרי קיצון שליליים בכלכלה. ביוני השנה קבעה קרן המטבע כי הבנק מהווה את הסיכון הרב ביותר ליציבות המערכת הפיננסית הגלובלית מבין הבנקים הגדולים בעולם. במהלך ספטמבר ספג הבנק קנס של 14 מיליארד דולר מהאמריקאים כדי ליישב תביעות בדבר מרמה בעת מכירת אג”חים לפני המשבר הכלכלי ב-2008. פוליטיקאים גרמנים טוענים שמדובר בנקמה אמריקאית על קנס באותו הסכום שהטיל האיחוד על אפל רק לפני מספר חודשים, אלא שטענה זו לא מקלה על העומס שנוסף עתה לרזרבות ההון המדולדלות גם כך של הבנק.
אם לא די בזה – רק בשבוע שעבר, עוד בטרם התאושש הבנק מהקנס האמריקאי, התבשרנו כי באיטליה הוגש כתב אישום נוסף נגד הבנק על זיוף חשבונות ב-2008. כל זה הוביל מספר קרנות, שמשתמשות בשירותי סליקת נגזרים של דויטשה בנק, למשוך את השקעותיהן מהבנק ולשלוח את המניה של דויטשה לשפל היסטורי.
הסיפור של דויטשה בנק הוא לא סיפור של בנק חסר מזל, שרק במקרה נקלע לשרשרת ארועים שליליים ונפל קרבן לספקולנטים אכזריים שמריחים דם – כפי שמנסה להציג לעולם מנכ”ל הבנק ג’ון קריין. מדובר בבנק שידוע ככזה שלא בחל באמצעים כדי להגדיל רווחיו ובטח שלא נמנע משימוש בכלי השקעה ספקולטיביים ומסוכנים. כך למשל הבנק מחזיק תיק נגזרים שנאמד בסכום כולל של כמעט 55 טריליון אירו – במילים פשוטות הבנק מחזיק תיק הימורים מסוכן וממונף בשווי של בערך פי 3 מכל התוצר של כל האיחוד האירופי!
עובדה זו גרמה אפילו לשר האוצר הגרמני, גבריאל סיגמר, ללגלג על אנשי דויטשה בנק השבוע. “אני לא יודע אם לצחוק או לבכות – הבנק שספקולציות הן המודל העסקי שלו טוען שהוא קורבן של ספקולנטים” – אמר סיגמר.
כשהבין הבנק בסוף העשור הקודם את גודל הסכנה בהתנהלותו, זה כבר היה מבחינתו מאוחר מדי. הנסיון לייצב את מאזניו בסביבה בה הכלכלה האירופית לא מתפקדת הפכה את המשימה לבלתי אפשרית. הדבר היה שקול לנסיון לתקן ברקסים של מכונית שמדרדרת בירידה חדה. מניית הבנק החלה די מהר לצנוח בקצב הולך וגובר. סך הכל איבדה מניית הדויטשה בנק מעל 90% משוויה מאז 2007 ועד לשפל ההיסטורי שהגיעה אליו בשבוע שעבר, שפל שנעצר רק בעקבות שמועה מופרכת בטוויטר שהקנס שהטילו האמריקאים נחתך ביותר מחצי.


במצב כזה כל העיניים נשואות אל אשה אחת – לקנצלרית אנגלה מרקל. מרקל, לאכזבת מנהלי הדויטשה בנק, החליטה גם היא להפנות להם גב קר. בשבוע שעבר החליטה לדחות את האפשרות שממשלתה תעניק להם סיוע. דחייה זו לא הוסיפה ליציבותו של הבנק, שמבוסס בעיקר על אמון, אלא שהאמון הלך ונעלם ואיתו בא זינוק החסר תקדים בפרמיות חוזי הביטוח נגד חדלות פירעון של אג”ח דויטשה.
מרקל נמצאת למעשה במלכוד שקשה לראות כיצד היא ואירופה יצאו ממנו ללא נזק. אם תחלץ או תלאים את הבנק הסורר היא תפר את הבטחתה למשלם המיסים הגרמני, ובכך תשלם מחיר אישי כבד בבחירות הקרבות. נזכיר שגם כך מרקל איבדה רבות מהפופולריות שלה בגרמניה עקב מדיניותה ביחס לפליטים. הציבור הגרמני לא יהיה סלחן ולא יתן לה עוד מרווח רב לטעויות. המדיה הגרמנית מציגה תמימות דעים כי חבילת חילוץ ממשלתית תבריח את הבוחרים לזרועותיה של ה- AFD (המפלגה היריבה בגרמניה).
הסיכון של מרקל הוא לא רק פנימי – גם אם תתגבר על הלחץ מבית ותחלץ את דויטשה בנק, תאלץ להתמודד עם לחץ מצד מדינות אחרות, כמו איטליה, שידרשו חבילות חילוץ דומות עבור המערכת הבנקאית שלהן. מדובר בחילוצים יקרים שמרקל וממשלתה מונעים בשנים האחרונות בגופם תוך התנגדות חריפה אליהם. לגרמנים יש זכרון רע כשהיוו את מקור המימון העיקרי לחילוץ של בנקים מאירלנד וספרד – צעדים שעוררו בזמנו זעם רב בקרב האזרח הגרמני שהרגיש כמי שנושא על גבו את הסיכונים שהבנקים לוקחים. בעקבות כך הועבר באיחוד חוק שאוסר על חילוצים מסוג זה. חילוץ כעת של בנקים זרים עלול ללבות שוב את ההתמרמרות של הגרמנים ושאר המדינות החזקות באירופה, שיאלצו לממן אותם.
למרות העמדה הקשוחה שמפגינים מרקל וממשלתה, ההערכה היא שברגע האמת בו דויטשה בנק יעמוד בפני פשיטת רגל מוחשית, הממשלה הגרמנית לא תאפשר למליוני גרמנים לאבד את כספם ולכלכלה העולמית להכנס לסחרור שאיש לא יודע איך תצא ממנו. הממשלה הגרמנית תאלץ לחלץ או להלאים את כל או חלק מ-560 מילארד היורו שמופקדים בדויטשה בנק, ובכך תפרוץ את המחסום האחרון בדרך לחילוץ הבנקים החלשים בשאר האיחוד האירופי. חילוץ שעלול להרעיד עוד את המבנה הרעוע ממילא של הגוש המתפורר.

הכלכלה האמיתית