ולרי.ס.

כלכלה מבוססת חוב היא לא רק הבעיה של יוון אלא מחלה קשה שעלולה להתפשט לשאר מדינות העולם. אף אחת לא חסינה מפניה.





יוון חיה הרבה מעבר לאמצעים שברשותה, לאחר שלוותה יותר מדי בתקופות הטובות. הכלכלה הבסיסית שלה חלשה מידי מכדי לתמוך באורח החיים שסיגלו לעצמם תושביה. זו הסיבה שהממשלה היוונית התבקשה עכשיו על ידי נושיה העיקריים, קרן המטבע הבינלאומית ובנקים המרכזיים בגוש האירו, לבצע קיצוצים כואבים, במיוחד בפנסיות.

האם מדובר בתופעה כלכלית ייחודית של יוון? לא ולא. למעשה, יוון היא רק סימפטום ברור של בעיה המשפיעה על רוב כלכלות המפותחות כולל הגדולה מכולן, סין, ואפילו על כמה מדינות מתפתחות. הבנק המרכזי בארה"ב, בתחזיות האחרונות שלו, הזהיר שוב ושוב כי ארה"ב לא תוכל לשלם את התחייבויותיה לפנסיות והרווחה בעתיד. טענה דומה נשמעה גם מצד בנק ישראל לגבי הפנסיות אצלינו.

מקור הבעיה הוא בניפוח הלא פורפורציונלי של המגזר הפיננסי בעולם ביחס לכלכלה האמיתית. החל משנות ה-80 הבנקאות החלה לגדול הרבה מעבר למטרה האמיתית שלשמה היא הוקמה, שזה לממן את התעשיות היצרניות.
כל יצירת העושר בכלכלה מתחילה בראש ובראשונה בתעשיות היצרניות. עובדים בתעשיות אלו מוסיפים ערך על ידי יצירת מוצרים שימושיים. זהו תהליך של יצירת עושר אמיתי. שירותים פיננסיים לעומת זאת לא מיצרים שום דבר ממשי חוץ מעושר פיננסי. הם בסך הכל שואבים את העושר שכבר נוצר על ידי התעשייה היצרנית, ומנסים למנף את הרווחים ממנו עוד.

בשני התרשימים הבאים ניתן לראות כי רק כ- 20% מכל ההלוואות הבנקאיות בימים אלה בארה"ב ובריטניה מועברים לתעשייה יצרנית. השאר מועבר כחוב לתעשיות לא יצרניות המשתקות בשנים האחרונות את יוון,מה שעלול לפגוע בקרוב גם בכלכלות נוספות.






מדוע יוון לוותה יותר מדי? מדוע היא החליטה לאמץ מנטליות של חיה עכשיו-ושלם אחר כך? התשובה היא פשוטה: כי היא יכלה. הממשלות היווניות הקודמות עשו את מה שעושות ממשלות גדולות ממנה, עסקים ואנשים פרטיים עוד מאז שנות ה-80. הם לוו כי הבנקים הסכימו להלוות. הם עשו את זה כי זה היה קל: אשראי קל, כסף קל.
האם הבנקים אי פעם טרחו לבדוק אם יוון תוכל להחזיר את ההלוואות האלה? כמובן שלא. הרי בזמנים טובים כשהכל הולך טוב ,למי בכלל אכפת, למי יש ראש לבדוק.

אבל גם אז, בסוף שנות ה -90 ותחילת שנות ה -2000, הזמנים הטובים של הכלכלה היו בעצם אשליה, כאשר נתוני התמ"ג השתפרו יותר ויותר. ממשלות ביססו הרבה מההחלטות הכלכליות שלהן על נתוני התמ"ג הנהדרים, אלא שנתונים אלה הם אינדיקטור גרוע מאוד של בריאות כלכלית אמיתית. רוב השיפור בתמ"ג בתקופה זו מקורו היה בניפוח בועות אשראי שיועדו ברובן להמריץ פעילות כלכלית לא יצרנית.

בגלל כללי חשבונאות בינלאומיים מוסכמים, בנקים בעצם מוסיפים לתוצר כאשר הם מבצעים הלוואות, ללא קשר לאן ההלוואות הולכות. זה מסביר מדוע למדינות עם מגזרי בנקאות גדולים, כמו בריטניה, יש נתוני תמ"ג חזקים יחסית למרות ש 80% מהכלכלה שלה מבוססת על שירותים, שלא מייצרים כלום ממשי מלבד גלגולי כספים. השגשוג בתקופתנו הוא לפיכך אשליה המבוססת על חוב.

לרוע המזל מגיע הזמן שגם את החובות צריך להחזיר, כמו שקורה עם יוון עכשיו. אם זה לא היה המקרה, הרי היינו מגלים כבר עכשיו את הדרך ליצירת עושר יש מאין. מה שעשינו הוא הלוואה על חשבון רווחים עתידיים. זו הסיבה שיוון הפכה להיות ענייה, וזו גם הסיבה שרוב העולם המפותח יהפוך גם הוא להיות עני בשלב כלשהוא בעתיד.

הפתרון, גם ליוון ובמקומות אחרים, לא יהיה קל. ראשית עלינו לקבל את המציאות, כי כלכלות מבוססות חוב חיות הרבה מעבר לאמצעים שלהם ושצמיחה שתלויה בהחזרי הלוואות בעתיד לא יכולה להתקיים ללא סוף. זה היתה הטעות הגדולה, להניח כי צמיחה מהירה תימשך לנצח. איך זה אפשרי?

בינתיים יהיו עוד חדלויות פרעון על הלוואות גם ביוון ובמקומות אחרים, משום שאין דרך בשיטה הנוכחית לפרוע את כל הלוואות האלה. ולמה בעצם החובות צריכים להיות? האם זה אשמתו של העם היווני שהמנהיגים שלו לוו הרבה יותר ממה שהמדינה יכלה להרשות לעצמה? האם זה אשמתם של הבנקים?
הרבה ממה שקרה התרחש בגלל הבנקים באותה מידה שהוא התרחש בגלל המנהיגים שלקחו הלוואות. אז אולי זה צודק שהמשקיעים העשירים צריכים להפסיד אבל למה גמלאים יווניים צריכים לשאת בכל הקשיים האלה?

יוון עשויה או לא עשויה להיות הטריגר למשבר הכלכלי העולמי הבא, משבר שיכול להפוך את משבר 2008 למשהו קל לעומתו. אבל עם כל מה שיקרה עם יוון בשבועות ובחודשים הקרובים, בעיית החוב הגלובלית רק תלך ותחריף. כל עוד בנקים, בורסות ואימפריות בנויות על יסודות של ניפוח אשראי, שהוא עצמו מבוסס על האשליה של צמיחה עתידית אינסופית, ההתרסקות הבאה היא בלתי נמנעת.

הכלכלה האמיתית