ולרי.ס.

למדינת ישראל יש חוב סחיר של 497.9 מיליארד ש"ח. כ-10 מיליארד ממנו הוא חוב לבנק המרכזי שלה,שדורש ומקבל את הריבית עבורו באופן שוטף. הריבית, היא בניגוד למה שחושבים, לא מוחזרת לקופת האוצר מקופת בנק ישראל. הנה ההסבר לאן זורמים רווחי הריבית האלה וגם כמה אחוז מהחוב שלנו מוחזק על ידי זרים, כמה על ידי הבנקים וכמה בידי הציבור?


כיום לממשלת ישראל יש שתי דרכים לממן את פעילותה: הראשונה היא על ידי גביית מיסים והשניה היא על ידי הנפקת אגרות חוב ומכירתם בשוק החופשי. מי שרוכש את האגרת מקבל הבטחה לקבל בחזרה את הכסף ששילם עבורה בתוספת ריבית בעתיד. במילים אחרות מדינת ישראל לווה כסף מהשוק הפרטי בתמורה לריבית יפה שהיא משלמת עליו. אז מי אלה אותם גופים שמחזיקים ברוב החוב הממשלתי ונהנים מריבית נאה? העוגה הבאה חושפת את התשובה:

מקור הנתונים: החטיבה למידע ולסטטיסטיקה בנק ישראל.

החוב הסחיר היום של ממשלת ישראל עומד על קרוב לחצי טריליון שקל. כ- 18% ממנו הם חובות לבנקים פרטיים וגורמים זרים.

מי שלכאורה נהנה הכי הרבה מהריבית על אותו חוב אלה אנחנו -האזרחים. הציבור מחזיק את רוב אגרות החוב הממשלתיות אם ישירות או אם בעקיפין דרך ביטוחים, קרנות ופנסיות. למרות שעל פניו זה נראה הסדר מושלם עבור האזרחים , מתרחש פה אבסורד גדול שנובע מהאיסור שיש על המדינה לשלם חובות מכסף שהיא מייצרת. הרי מקור הכסף איתו מממנת היום המדינה את תשלום הריבית מגיע רק מכספי משלם המיסים (או מגלגול החוב). כתוצאה מכך יוצא שהאזרח הלווה במקרה זה הוא גם המממן של ההלוואה אותה לקח. למעשה אפשר להגיד שהממשלה מבטיחה לאזרח שרוכש את אגרת החוב שלה, שהיא תעשה הכל כדי לעמוד בהתחייבות הזו אליו גם אם זה אומר שהיא תאלץ לעקל את כל רכושו.



מדינת ישראל חייבת את כספה גם לבנק ישראל. מדובר בכ-2% מכל החוב ,שזה בערך 10 מיליארד ש"ח. כן מדובר על ריבית שמעבירה המדינה כמעט חודש בחודשו לבנק המרכזי שלה. חובות אלה הם שרידים מרכישות החוב הממשלתי שביצע הנגיד לשעבר פישר ב-2009 . תהליך זה מוכר כיום בשם "הקלה כמותית" (QE). לאחרונה הודיעה הנגידה פלוג כי היא שוקלת לחדש את רכישות החוב הממשלתיות בעקבות הדעיכה בפעילות הכלכלית במשק. אם זה יקרה יחסי הגודל בין סוגי הנושים עומדים להשתנות. במקרה קיצוני בנק ישראל עלול אפילו להפוך לאחד הנושים הגדולים ביותר של חובות המדינה. בדיוק כמו שהפך להיות הפדרל רזרב בארה"ב בשנים האחרונות.
השאלה המעניינת היא לאן הולכים הריביות שמשלמת הממשלה לבנק המרכזי?
על פי החוק, ההכנסות מהריבית זורמות בראש ובראשונה לצורך כיסוי הפסדי בנק ישראל. רק במידה שכוסו ההפסדים, הריביות האלה אמורות לחזור לקופת האוצר כרווחים. במשך 14 השנים האחרונות לפחות, הריביות האלה לא פגשו ואילו פעם אחת את קופת משרד האוצר. הפסדי בנק ישראל ששברו שיאים היסטורים כתוצאה מרכישות הדולרים בשנים האחרונות, מבטיחים שכנראה זה לא יקרה גם במהלך ה14 השנים הבאות.

מקור: הכלכלה האמיתית