ולרי.ס.

הרבה מאוד זמן שאלנו את עצמנו: מי קונה את כל המניות האלו? בעולם של חוב עצום (עדיין) בסקטור הפרטי, למי יש את הכוח להעלות את שוקי המניות לגבהים חדשים בצורה כה עקבית ויפה?


לפני שננסה לתת לזה תשובה, נאמר מייד את הידוע כבר לרבים וטובים בברנז'ה שלנו:
מחזורי המסחר פשוט עלובים וממשיכים להתדרדר באופן עקבי מאז אמצע 2010. לא רק זאת ,המחזורים מתנהגים שונה מן המקובל: הם יורדים בתנועה המגמתית (במקרה זה עליות), ועולים בתנועה האנטי מגמתית. כך שהאנומליה הגדולה מתחילה מכאן.
אבל מי באמת משתתף במשחק? לכאורה, מטרת הבנקים המרכזיים הייתה לתת תחושת עושר ולכן היה רצוי שתוצאות חלק מן העליות שראינו היו מגיעות לכיסם של הפרטים היכולים לצרוך. ולא רק לאלפיון העליון. אבל זה לא מה שקרה.

מחקרים של זרימת כסף מראים את המקורות העיקריים לדינאמיקה החיובית:
גופים מוסדיים העוסקים בהשקעות כמקצוע ומרוויחים מספקולציה או ניהול של כסף על בסיס מינוף גדול ומימון אשראי בעלות אפסית. חברות הקונות את מניותיהן מחדש עקב הארביטרג' [ניצולו למטרת רווח של פער במחיריו של נכס מסוים] המדהים בין דיבידנד יקר, לגיוס הון זול בצורה מעוותת עקב מדיניות ריבית ה-0. מעבר חלק מן הכסף המנוהל הסולידי לכיוון המסוכן יותר בגלל אותה מדיניות ריבית אגרסיבית שלא מותירה ברירה למי שזקוק להכנסה מהונו.

אולם, גורם אחד נעלם מעינם של הרבה מנתחים, והוא הגורם הממשלתי-מוסדי-בנק-מרכזי. מסתבר על פי דו"ח של ה-OMFIF ["פורום המוסדות הפיננסיים והמוניטריים הרשמי"] ,שהבנקים המרכזיים עצמם ומוסדות ממשלתיים בכלל, מהווים גורם נכבד ביותר בשוק הספקולטיבי הזה. דבר שהיה פעם נחשב לבלתי ייאמן, הפך להיות מקובל, ומעודד.

מספרים:
הסקר נעשה על 400 מוסדות ציבוריים, ב-162 מדינות, המנהלים 29.1 טרליון דולר (!!)
המוסדות מתחלקים כך: 157 בנקים מרכזיים, 156 מוסדות כלליים ו-87 קרנות מדינתיות.
הקרן הממשלתית הסינית מהווה היום את המוסד הממשלתי המחזיק בכמות הגדולה ביותר של מניות בעולם. משוער שהפד נמצא לא רחוק אחריו. באירופה, שוויץ ודנמרק הם הכוכבים. כזכור, גם בנק ישראל כנראה מבצע השקעה כזו בשווקים הגלובליים.

מה העניין כאן? מסתבר שאותה מדיניות ריבית ה-0, אשר חלק גדול מאותם בנקים מרכזיים מפעילים ביוזמתם, מייצרת חור די גדול בהכנסותיהם. אחזקות האג"ח לא מניבות את הסכומים הדרושים, וכך מבוצע המעבר הבלתי נמנע לאזורים המסוכנים יותר של ספקטרום ההשקעות.

ועכשיו כמה שאלות:
איפה ה-13F [טופס שבו מנהלי הכספים הגדולים מדווחים על אחזקותהם ] של גופים אלו? או במילים פשוטות יותר, למה אין שקיפות לגבי ההשקעות האלו כמו שקיימת חובת דיווח אצל גופי השקעה גדולים אחרים?
שנית, מה יקרה, אם וכאשר, נראה תיקון משמעותי בעולם המנייתי? מי יבוא להציל את הגופים האלה? מה יקרה כאשר הריביות יתחילו לעלות, ויהיה צורך לאזן מחדש את התיק לסולידי יותר? האם הם ימכרו?

זו עוד תופעת לוואי של הניסוי הכלכלי הגרנדיוזי, שאנו עוברים מאז המשבר של 2008. למעשה, התערבות על ידי הורדת ריבית, הרחבה כמותית בעזרת קניית אג"חים שונים והשפעה ישירה בעולם המתכות היקרות והמט"ח, כל אלו דברים כבר ידועים.

אנו פשוט צריכים להכניס את המניות לרשימה, וזה מהלך הגיוני כי בעיני הציבור ועל פי אמרתו המפורסמת של מריו דרגי: "צריך לעשות כל מה שנדרש" על מנת להחזיר עטרה ליושנה. מבחינת המדדים של שוקי המניות, זה הצליח בגדול.




הכותב הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
המקור: הכלכלה האמיתית