ולרי.ס.

לפניכם הצצה קצרה ונדירה החושפת אותנו לסיפור שלא מסופר היום בתקשורת המיינסטרים אודות העיוות הכלכלי שאחנו חיים בו. פרוטוקול הדיונים מ1939 של הוועדה הממשלתית בבנקאות ומסחר בקנדה המפורסם פה, מבהיר עד כמה הדרך לשינוי כלכלי אמיתי היא כל כך פשוטה ,כל כך מתבקשת וכל כך הגיונית. אלא שאנחנו יותר מ70 שנה אחרי, שנולדו לתוך השיטה, שמלמדים אותנו רק אותה באקדמיה ומכריחים אותנו להשתמש רק איתה בעולם - קשה לנו להבין את מה שהבינו אז בקנדה, שאפשר גם אחרת.


החל משנות ה40 של המאה הקודמת ,ממשלת קנדה שינתה את השיטה הכלכלית שהיא הנהיגה במדינה עד אז לשיטה ייחודית אחרת. תושביה הרגישו את השינוי כמעט מיד: למרות שקנדה השתתפה במלחמת העולם השניה ולמרות ההוצאות הכבדות שהיו לה ,כלכלתה כלל לא נפגעה וחובה נשאר יציב. תושביה נהנו ממערך סוציאלי מכובד, מערכת חינוך מפוארת הוקמה, מערכות תחבורה הכוללות את סלילת הכבישים הארוכים ביותר בעולם נכון לאותה תקופה נוצרו ,כמו גם רכבות תחתיות , שדות תעופה, ביטוחי בריאות ממלכתית ואפילו הוענקה רשת בטחון פנסיונית לכל תושביה הותיקים. הכל ללא הגדלת החוב וכמעט ללא העלאת מיסים. נשמע כמו משהו דימיוני בימינו.

ב1975 שונתה השיטה שם כבר לשיטה הנהוגה בכל העולם: הבעיות שכל העולם סבל מהן ,קרי חובות ומיסים גבוהים, הפכו מאז לחלק בילתי נפרד מכלכלת קנדה.

אז מה היה "פתרון הקסם" של הקנדים?
בדיונים שקדמו לשינוי , התפתח דיון מעניין בין גארי מקגיר, פוליטיקאי קנדי שאחראי במידה רבה לרפורמה הזו, לגראהם טאוורס, מי שהיה נגיד הבנק המרכזי של קנדה באותו הזמן. מדובר בדיונים שבימינו כבר לא ניתן למצא בין איש פרלמנט ששואל את השאלות הנכונות לאיש בנקאות שעונה בצורה ישירה שקופה ,בהירה וללא התחמקויות. והתוצאה: חשיפה נדירה של הדרך בה נוצר הכסף בעולם. בין שני האישים האלה הוסכם כי נושא זה מהווה בעיה גדולה של הממשלות בעולם בכלל ובקנדה בפרט .מכאן הפתרון לשינוי המתבקש היה מהיר.

גראהם טאוורס (מימין) וגארי מקגיר

לפניכם תמצות קצר ופשוט להבנה של הדיונים שתועדו ב-850 עמודים שחושפים את הפתרון הקנדי. הקישור לפרוטוקלים המלאים מופיעים בסוף המאמר:




מר מקגיר: האם אין ספק בכך שהבנקים הם אלה שיוצרים את אמצעי החליפין?
מר טאוורס: זה נכון. לשם כך הם קיימים... אלו הם עסקי הבנקאות, בדיוק כפי שמפעל לפלדה מייצר פלדה.
תהליך היצור כולל יצירת רישום באמצעות עט-ודיו או מכונת כתיבה בתוך ספר. זה הכול.
בכל פעם שבנק נותן הלוואה (או רוכש ניירות ערך), אשראי בנקאי חדש נוצר – הפקדות חדשות [נוצרות] – כסף חדש לחלוטין [נוצר]. אם לדבר באופן כללי, כל הכסף החדש מגיע מהבנק בצורה של הלוואה. מאחר והלוואות הן חובות, אזבמערכת הנוכחית כל הכסף הוא חוב.
מקגיר: כאשר הבנק מלווה 1,000,000$ לממשלה עבור אגרות חוב ממשלתיות, מיליון דולר חדשים או דבר המקביל להם, נוצרים?
טאוורס: כן.
מקגיר: לכן זאת עובדה שמיליון דולרים חדשים נוצרו?
טאוורס: זה נכון.
מקגיר: עכשיו, אותו הדבר נכון גם כאשר עירייה או מחוז הולכים לבנק?
טאוורס: או לווה פרטי.
מקגיר: או כאשר בן אדם פרטי הולך לבנק?
טאוורס: כן.
מקגיר: כאשר אני לווה 100$ מהבנק כאזרח פרטי, הבנק יוצר רישום בספר החשבונות, ומרגע זה יש תוספת של 100$ בהפקדות באותו הבנק, בסך ההפקדות של הבנק?
טאוורס: כן.
מקגיר: מר טאוורס, כאשר אתה מרשה למערכת הבנקים המסחריים לייצר פיקדונות, אשר עם השימוש הנפוץ בצ'קים כיום מהווים את 95% מכל הסחר החליפין בין העסקים הפרטיים והציבוריים, אתה למעשה מאפשר לבנקים ליצור תחליף אפקטיבי לכסף, האין זאת כך?
טאוורס: הפיקדונות בבנקים הם כסף אמיתי במובן זה, כן.
מקגיר: במובן זה הם (הפיקדונות) מהווים כסף אמיתי, אבל, לאמיתו של דבר הם לא כסף ממשי אלא אשראי, רישומים בספרי חשבונות, אשר משמשים כתחליף לכסף?
טאוורס: כן.
מקגיר: אז אנחנו מרשים לבנקים לייצר תחליף לכסף?
טאוורס: כן, אני חושב שזו הערה נכונה אודות בנקאות.
מקגיר: 12 אחוזים מהכסף בשימוש בקנדה נוצר על ידי הממשלה באמצעות המטבעה והבנק של קנדה, ו-88 אחוזים נוצר על ידי הבנקים המסחריים של קנדה על בסיס הרזרבות שיצר הבנק של קנדה?
טאוורס: כן.
מקגיר: אך אם יצירת הכסף היא זכות עליונה של הממשלה, אז הזכות הזו הועברה מהממשלה לבנקים המסחריים בכל הנוגע ל-88% מהכסף?
טאוורס: כן.
מקגיר: האם תאמר לי מדוע המדינה, שיש לה כוח לייצר כסף, צריכה לתת את הכוח הזה למונופול פרטי, ואז ללוות את מה שהפרלמנט יכול לייצר בעצמו, בריבית, עד לנקודה של פשיטת רגל לאומית?
טאוורס: אם הפרלמנט רוצה לשנות את הצורה בה פועלת מערכת הבנקאות, אז ודאי שזה בכוחו של הפרלמנט.
מקגיר: בכל הנוגע למלחמה, למטרת הגנה על שלמות האומה, לא תהיה כל בעיה להשיג את אמצעי המימון, יהיו אשר יהיו?
טאוורס: גבול האפשרויות תלוי באנשים ובמשאבים.
מקגיר: וכאשר יש שפע של אנשים ומשאבים, לא יהיה קושי, באמצעות המערכת הבנקאית הקיימת, להשיג את אמצעי החליפין הנחוץ על מנת לרתום את האנשים והמשאבים הנחוצים לעבודה להגנה על המולדת?
טאוורס: זה נכון.
מקגיר: האם תודה שכל דבר שהוא אפשרי מבחינה פיזית ורצוי, יכול להיעשות אפשרי מבחינה כלכלית?
טאוורס: כמובן.




השיטה בקנדה אכן שונתה בעקבות הדיונים. ממשלת קנדה עד 1974 מימנה את פעילותה על ידי כסף שהוזרם אליה מהבנק המרכזי שלה בריבית אפסית. הלכה למעשה המדינה היא זו שיצרה את כספה למימון הפעולות שלה. מתוצאות המהלך יכלנו לתרשם בתחילת המאמר. ב1975 השיטה שונתה שוב בלחץ קרן המטבע הבינלאומית. הבנק המרכזי של קנדה קיבל עצמאות והמונופול ליצור הכסף חזר לבנקים המסחריים, בדיוק כפי שהיה לפני הרפורמה שהוביל מר מקגיר. הבעיות לא איחרו לבוא : החוב בקנדה תפח והמיסים עלו בעקבות כך ומאז הכל היסטוריה...

הפרוטוקול המקוצר המתורגם:
http://www.michaeljournal.org/appenE.htm

הגרסא המלאה של ה-850 עמודים נמצאת בחלקים ב-Scribd:
http://www.scribd.com/search?query=S...+Commerce+1939

תודה גדולה לעומר על הקישורים והתרגום.


המקור: הכלכלה האמיתית